הוי אריאל אריאל -
אריא גברא.

קרית חנה דוד -
קריה שחנה בה דוד,
קריה שעשה דוד לקיסרקטון.

ספו שנה על שנה חגים ינקופו -
שנה עלת שנה נפקת ולא היו עולים לפעמי רגלים והיו הדרכים מעלים היגים וקוצים.

והציקותי לאריאל -
מכאן שהיתה קורת רוח בירושלים.

והיתה תאניה ואניה -
סכופי סכופים.

והיתה לי כאריאל -
חרבן ראשון וחרבן שני וכו' (כתוב בירמיה ברמז רנ"ט).

והיה כאוב מארץ קולך -
שנו רבותינו:
בעל אוב - זה המדבר מבין הפרקים ובין אצילי ידיו,
ידעוני - זה המניח עצם ידוע בפיו והא מדבר.

מיתיבי:
והיה כאוב מארץ קולך מאי לאו דמשתעי כארחיה?
לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי.

שנו רבותינו:
בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגולת, מעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת, נשאל בגולגלת עולה כדרכו ועולה בשבת.

כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה -
(כתוב בשמואל ברמז קל"ט):

לכן הנני יוסיף להפליא -
יוסף ממלי שכיב ודמך.
סליק רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש מגמל ליה חסד, שלח עמהון יצחק פסיקא.
קם חד סבא בעי למספד עלוי, קם יצחק וששתקיה, אמר: קמי אלין תרין אריותא את פתח פומך.

א"ל רבי יוחנן:
שבקיה, דהוא גבר סב והא בעא מתיקרא באתרי, עאל ואיפטר עילוויה ואמר: קשה הוא סילוקן של צדיק לפני מי שאמר והיה העולם, ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה ומחרבן בית המקדש.
דאלו בתוכחות כתיב: והפלא ה' את מכותיך.
ובחרבן בית המקדש כתיב: ותרד פלאים.
אבל בסילוקן של צדיקים כתיב: הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא.

וכ"כ למה?
ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר.

א"ל רבי יצחק פסיקא:
בריך הדין גברא בחיליה.

א"ר יוחנן:
אלו שתקתיה, מן הן הוינן ידעין הדא מרגניתא.

הוי המעמיקים מה' -
(כתוב בשופטים ברמז ס"ו).

א"ר לוי:
לארכיטקטוס שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות, לאחר ימים נעשה גבאי טימיון, והיו בני המדינה מטמינים עצמם מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות.
אמר להם: שוטים שבעולם מפני אתם מטמינים והלא אני הוא שבניתי המדינה ואת החדרים ואת הביבים ואת המערות!
כך: הוי המעמיקים וגו'.

הפכם אם כחמר (ביד) היוצר יחשב -
מדמין את הצורה ליוצרה נטיעה לנוטעה.

כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני וגו' הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל -
לבית מלכות.

והכרמל ליער יחשב -
לחורשים.

ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר -
זה ספר תולדות אדם.

לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם -
היכן מצינו שפדאו יעקב לאברהם?
אמר רב יהודה אמר רב:
שפדאו מצער גדול בנים, לפיכך לא עתה יבוש יעקב - מאביו.

ולא עתה פניו יחורו -
מאבי אביו.

רב הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק אמר:
אברהם ניצל מכבשן האש בזכותו של יעקב.
משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו לישרף וצפה אותו שלטון באיסטרולוגיאה שלו, שהיה אותו האיש עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך.
אמר השלטון: כדאי הוא להנצל בזכותה.
כך יצא דינו של אברהם מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שעתיד יעקב לצאת ממנו, אמר: כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו, הה"ד: לכן כה אמר ה' אל בית יעקב וגו'.

והקדישו את קדוש יעקב -
מה ראו לומר בינה אחר קדושת השם?
דכתיב: והקדישו וגו'.