כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים וגו' -
כי אתא רב דימי אמר:
י"ח קללות קלל ישעיהו את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם מקרא זה: ונגש [העם איש (באחיו {באיש] ואיש ברעהו ירהבו וגו'.

י"ח קללות מאן אינון?
דכתיב: כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה וגו'.
משען -
אלו בעלי מקרא.

משענה -
אלו בעלי משנה, כגון: רב יהודה בן תימא וחבריו.

ופליגי בה רב פפא ורבינא,
חד אמר:
שש מאות סדרי משנה.

וחד אמר:
שבע מאות סדרי משנה.

כל משען לחם -
אלו בעלי גמרא.

משען מים -
אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים,

גבור -
זה בעל שמועות.

ואיש מלחמה -
זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה.

שופט -
זה דיין שדן דין אמת לאמתו.

ונביא -
כמשמעו.

וקוסם -
זה מלך, שנאמר: קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו.

זקן -
זה שראוי לישב בישיבה.

שר חמישים -
זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשה תורה.
אל תקרי חמישים אלא חומשים.

דבר אחר:
שר חמישים -
כדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו:
מנין שאין ממנין פרנס על הצבור בפחות מחמשים?
שנאמר: שר חמשים.

ונשוא פנים -
זה שנושאין פנים לדור בעבורו, למעלה, כגון: רבי חנינא בן דוסא.
למטה, כגון: רבי אבהו בקסרין.

ויועץ -
זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים, דכתיב בחזקיה: ויועץ המלך וגו' (ועבר ניסן בניסן).

חכם -
זה המחכים את רבו.

חרשים -
זה שבשעה שהוא פותח בתורה נעשין הכל כחרשין.

ונבון -
זה המבין דבר מתוך דבר.

לחש -
זה שראוי למסור לו דברי תורה שנתנו בלחש:

ונתתי נערים שריהם -
אלו בני אדם שמנוערין מן המצות.

ותעלולים ימשלו בם -
אמר רבי אחא בר יעקב:
אלו תעלי בני תעלי.
ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם: ירהבו הנער בזקן.

מאי ירהבו וגו'?
יבואו בני אדם שמנוערין מן המצוות וירהבו באותם שמלאים מצוות כרמון.

מאי והנקלה בנכבד יבא?
מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות, (כתיב ברמז ער"ה):

כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו -
אמר רב קטינא:
אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמונה.

שמלה לכה -
דברים שבני אדם מתכסין בהם כשמלה.

והמכשלה הזאת -
דברים שאין בני אדם יכולין לעמוד עליהם, אלא אם כן נכשלים בהם.

ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש -
אין ישא אלא לשון שבועה, כדכתיב: לא תשא.

לא אהיה חובש -
בית המדרש.

(ובידי) [ובביתי] אין לחם ואין שמלה -
אין בידי לא טעם משנה ולא גמרא.

ודילמא שאני התם דאי הוה אמר להו: גמירנא, ולא גמיר, הוו אמרי ליה: אימא לן מילתא! הוה מצי אמר להו: גמר ושכח.

מאי לא אהיה חובש?
כלל כלל.
איני והא אמר רבא:
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר: שוטטו בחוצות ירושלים אם תמצאו איש מבקש משפט עושה אמונה ואסלח לה?!
לא קשיא, הא בדברי תורה הא במשא ובמתן.

הכרת פניהם ענתה בם -
הדא הוא דכתיב: ולא עצר כח ירבעם.

א"ר שמואל בר נחמני:
אתה סבור שירבעם ניגף ולא ניגף אלא אביה.

ולמה ניגף?
אמר רבי אבא בר כהנא:
על (ידי) שהעביר הכרת פניהם של ישראל, שנאמר: הכרת פניהם ענתה בם.

סימן שצה

אמרו צדיק כי טוב -
וכי יש צדיק טוב ושאינו טוב?
אלא טוב לשמים וטוב לבריות - זהו צדיק טוב.
טוב לשמים ואינו טוב לבריות - צדיק שאינו טוב.

כיוצא בדבר אתה אומר: אוי לרשע רע.
וכי יש רשע רע ורשע שאינו רע?
אלא רע לשמים ורע לבריות - זהו רשע רע.
רע לשמים ואינו רע לבריות - רשע שאינו רע.

הזכות יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.
עבירה יש לה קרן ואין לה פירות, שנאמר: אוי לרשע רע.

אלא מהו ויאכלו מפרי דרכם?
עבירה שעושה פירות יש לה פירות.
עבירה שאינה עושה פירות אין לה פירות.

מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, שנאמר: אז נדברו יראי ה' וגו'.
מאי ולחושבי שמו?
א"ר יוסי:
אפילו חשב לעשות מצווה ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה.

מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, שנאמר: און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'.
ואלה מהו הנני מביא על העם הזה פרי מחשבותם?
מחשבה שעושה פירות הקב"ה מצרפה למעשה, שאינה עושה פירות אין הקב"ה מצרפה למעשה.
למען תפוש את בית ישראל בלבם - בע"א כתיב.

דבר אחר:
אמרו צדיק כי טוב -
כשאדם מזכיר את הצדיק מזכירו לטובה, וכשמזכיר את הרשע מזכירו לרעה, שנאמר: אוי לרשע רע.
וכן הוא אומר :זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב.

דבר אחר:
אמרו צדיק -
לצדיקו של עולם.

כי טוב -
במה שעושה לכם, שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם. (ג)
לפיכך נוטלים לולביהם בסוכות ואומרים: הודו לה' כי טוב.
כתיב: צדקתך כהררי אל.
מה הרים הללו נזרעים ועושים פירות, כך מעשיהם של צדיקים נזרעים ועושים פירות, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב.

משפטיך תהום רבה -
מה התהום הזה לא נזרע ולא עושה פירות, כך אין הרשעים עושים פירות, שאם עושים פירות מחריבין את העולם.

סימן שצו

נצב לריב ה' ועומד לדין עמים -
שני תלמידים משל רבי יהושע שנו עטיפתן בשעת הגזרה.
פגע בהם אסטרטיוט אחד מומר, אמר להם: אם בניה אתם, תנו נפשכם עליה ואם אין בניה אתם, למה אתם נהרגין?
אמרו לו: בניה אנו ועליה אנו נהרגין, אלא שאין דרכו של אדם לאבד עצמו לדעת.
אמר להם: שלוש שאלות אני שואל אתכם, אם משיבים אותי מוטב ואם לאו, אני אשמיד אתכם.
אמר להם: כתוב אחד אומר: ניצב לריב ה'.
וכתוב אחד אומר: כי שם אשב לשפוט את הגוים?!
אמרו לו: בשעה שהקב"ה דן את ישראל - דן אותם מעומד מקצר את הדין ופוסקו.
ובשעה שדן את עובדי אלילים - דן אותם מיושב ומדקדק בהם.
אמר להם: לא כן דרש רבי יהושע רבכם, אלא אחד זה ואחד זה בעובדי אלילים מדבר, משהקב"ה דן את עובדי אלילים מיושב מדקדק ועושה דין, ואחר כך עומד ונעשה אנטידייקוס כנגדן.

אמר להם: מהו דכתיב: עובד אדמתו ישבע לחם?
אמרו לו: טוב מי שהוא חוכר שדה אחת ומזבלה ומעדרה, ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן.
אמר להם: לא כך דרש רבי יהושע רבכם, אלא עובד אלוהים עד יום - מותו ישבע לחם מלחמו של עולם הבא, ומרדף ריקים ישבע ריש - אלו עובדי אלילים שמרדפין ריק אחר עבודת אלילים שלהם.

אמר להם: מהו דכתיב ויהי בהקשותה בלדתה וגו'?
אמרו לו: שכן דרך שממסמסין את החיה ואומרין לה: אל תיראי כי בן זכר ילדת.
אמר להם: לא כך דרש רבי יהושע רבכם, אלא עם כל שבט ושבט נולדה תאומה, ועם בנימין נולדה תאומה יתירה.

ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו -
א"ר יוחנן, ואיתימא רבי יונתן:
כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה, נתפס על אנשי ביתו.
בבני עירו, נתפס על בני עירו.
בכל העולם, נתפס על כל העולם כלו.

אמר רב פפא:
הני דבי ריש גלותא מיתפסי אכולי עלמא.

אמר רבי חנינא: מאי דכתיב: ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו - אם שרים חטאו זקנים מה חטאו?
אלא על זקנים שלא מיחו בשרים.

סימן שצז

זה שאמר הכתוב: עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב, עד די כרסוון רמיו - אלו כסאות של עו"א שעתיד הקב"ה להפכם, עד די כורסוון יתיב אין כתיב כאן, אלא רמיו.
וכן הוא אומר: והפכתי כסא ממלכות.

ורבנן אמרין:
לעתיד לבא הקב"ה יושב והמלאכים נותנים כסאות לגדולי ישראל והם יושבים ודנין לעובדי אלילים עם הקב"ה.
וכן הוא אומר: ה' במשפט יבא עם זקני עמו.
ומי הם?
אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר: כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד.

א"ר פנחס בשם ר' חלקיה:
מהו ועתיק יומין יתיב?
אלא שהוא יושב ביניהם כאב בית דין ודן את העו"א.

ומהו ושער רישיה כעמר נקא?
שהקב"ה מנקה עצמו מעובדי אלילים ופורע להם שכר מצוות קלות שהם עושים בעולם הזה, כדי לדון אותם ולחייבם לעולם הבא.
באותה שעה הקב"ה נעשה גבוה בעולמו, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה - ואין עובדי אלילים יכולין לפתוח את פיהם.

ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם -
אמר רב הונא:
כל היודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים ויתן לו שלום, שנאמר: סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו - ואם נתן לו שלום ולא החזיר שלום נקרא גזלן.

רבי חלבו אמר:
עליו הכתוב אומר: ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם.

ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון וגו' -
דרש רבי שמלאי בריה דרבי עולא:
שהיו כוחלות בכוחלא ורמזן.

הלוך וטפוף תלכנה -
שהיו הולכות בקומה זקופה.

ותלכנה נטויות גרון -
שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה.

ומשקרות עינים -
דהוו מליין כוחלא ורמזן.

הלוך וטפוף תלכנה -
שהיו מהלכות עקב בצד גודל.

וברגליהם תעכסנה -
א"ר יצחק:
שהיו מטילות מור ואפרסמות במנעליהם ומהלכות בשוקי ירושלים, וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסין בהם יצר הרע כארס בעכס.

ומאי פורענותא?
כדדרש רבא בר רב הונא:
מאי דכתיב: והיה תחת בשם מק יהיה?
מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים.

ותחת חגורה נקפה -
מקום שהיו חגורות בצלצול נעשה נקפים נקפים.

ותחת מעשה מקשה קרחה -
מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים קרחים.

ותחת פתיגיל מחגורת שק -
פתחים המביאים לידי גילה היו למחגורת שק.

כי תחת יופי -
אמר רבא:
היינו דאמרי אינשי:
חלופי שופרא כיבא:

ושפח אדני קדקד בנות ציון -
אמר ר' יוסי בר חנינא:
מלמד שפרחה בהם צרעת.
כתיב הכא: ושפח.
וכתיב התם: ולשאת ולספחת.

וה' פתהן יערה -
רב ושמואל,
חד אמר:
שנשפכו כקיתון.

וחד אמר:
שנעשו פתחיהן כיער.

אמר רב:
אנשי ירושלים שחצים היו.
אדם אומר לחברו: במה סעדת היום בפת עמילה או בפת שאינה עמילה?
ביין גורדלי או ביין חרדלי?
במיסב קצר או במיסב רחב?
בחבר טוב או בחבר רע?

אמר רב חסדא:
וכלן לזנות.

סימן שצח

זה שאמר הכתוב: ותפרעו כל עצתי.

רבי יהודה דסכנין בשם ר' לוי אמר:
ויבן ה' אלוהים את הצלע - התבונן מהיכן לבראותה.
אמר: איני בורא אותה מן הראש - שלא תהא מקילת ראש.
ולא מן העין - שלא תהא סקרנית.
ולא מן האזן - שלא תהא צייתנית.
ולא מן הפה - שלא תהא דברנית.
ולא מן הלב - שלא תהא קנאתנית.
ולא מן היד - שלא תהא ממשמשנית.
ולא מן הרגל - שלא תהא פרסנית.
אלא מן המקום הצנוע בכל האדם, שאפילו בשעה שהוא ערום אותו המקום מכוסה.
ועל כל אבר ואבר שהיה בורא היה אומר: אשה צנועה אשה צנועה, ואף על פי כן: ותפרעו כל עצתי.
לא בראתי אותה מן הראש - והרי היא מקילת ראש, שנאמר: ותלכנה נטויות גרון.
ולא מן העין - והרי היא סקרנית, שנאמר: ומשקרות עינים.
ולא מן האזן - והרי היא צייתנית, שנאמר: ושרה שומעת.
ולא מן הפה - והרי היא דברנית, שנאמר: ותדבר מרים.
ולא מן הלב - והרי היא קנאתנית, שנאמר: ותקנא רחל באחותה.
ולא מן היד - והרי היא ממשמשנית, שנאמר: ותגנוב רחל את התרפים.
ולא מן הרגל - והרי היא פרסנית, שנאמר: ותצא דינה בת לאה.

סימן שצט

ושפח אדני קדקד בנות ציון -
א"ר חנינא בר פפא:
לפי שהיה ירמיה מחזר עליהם ואומר להם: בנותי עשו תשובה, עד שלא יבאו השונאים.
והן היו אומרות: ימהר יחישה מעשהו למען נראה.
דוכוס רואה אותי ונוטל אותי לו לאשה.
איפרכוס רואה אותי ונוטלני לו לאשה.

ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה -
ונחזי דמאן קיימא דידי או דידהון.
וכיון שגרמו העוונות ונכנסו השונאים בירושלים, יצאו מקושטות לפניהם כזונות, ודוכוס רואה אחת מהן ונטלה ומעלה ומושיבה בקרונין שלו.
אמר הקב"ה: הא קמת דידהון ודידי לא.
מה עשה להן הקב"ה?
הלקה אותן בצרעת, הדא הוא דכתיב: ושפח אדני קדקד בנות ציון.
וכתיב התם: ולשאת ולספחת.

רבי דוסא בר חנינא אומר:
העלה בהם משפחות משפחות של כנים.

ר' חייא בר אבא אמר:
עשה אותם שפחות מכודנות (אמהן משעבדן).

ר' ברכיה בשם ר' מייסא אומר:
ושפח כתיב, שמר משפחותיהן שלא יתערב זרע קדש בגויי הארצות, אע"פ שלא חזרו בהן. ואמר הקב"ה: יודע אני שאין עובדי אלילים בדילין מזיבה ומן הצרעת.

מה עשה הקב"ה?
וה' פתהן יערה -
רמז למעיינות שלהן והיו שופעות דם וממלאים קרונין שלו והיה משליכה והקרון עובר עליה ומפסקתן.
והיו אומרות אלו לאלו: סורו סורו מהן, טמאות הן, שנאמר: סורו טמא קראו למו.

ואנו ואבלו פתחיה -
אנינה מבפנים ואבלות מבחוץ.

פתחיה -
שני פתחים:
חרבן בית ראשון,
וחרבן בית שני.

ונקתה -
נקייה מדברי תורה,
נקייה מדברי נבואה,
נקייה מדברי צדיקים,
נקייה ממעשים טובים.

לארץ תשב -
ישבו לארץ ידמו.