לא יקרא עוד לנבל נדיב -
דרש רבי יהודה בר מערבא ואיתימהא רבי יהודה בן פזי:
מותר להחניף את הרשעים בעולם הזה, שנאמר: לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע - מכלל דבעולם הזה שרי.

ריש לקיש אמר מהכא:
כראות פני אלוהים ותרצני.

ופליגא דרבי לוי דאמר רבי לוי:
משל דיעקב ועשו למה הדבר דומה?
לאדם שזמן חברו והכיר בו שבקש להרגו.
אמר לו: טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך.
אמר: ידע ליה מלכא ומסתפי ולא קטיל ליה.

נשים שאננות קומנה -
שנו רבותינו:
גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה את הנשים יותר מן האנשים, שנאמר: נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי.

א"ל רב לר' חייא:
נשים במאי זכיין לעלמא דאתי?
אמר ליה: בדיל דאמטיין בנייהו לבי כנישתא ומתנו בי רבנן ומייתי בניייהו מבי רב ומנטרן לגבריינו עד דאתו מבי רב.

והיה מעשה הצדקה שלום -
א"ר אלעזר:
גדול המעשה יותר מן העושה, שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום וגו'.
גדול השלום שנתן לעושי צדקה, שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום וכו' (כתוב בפסוק ה' עוז לעמו יתן ברמז תש"א):

אשריכם זורעי על כל מים -
ואין זורעי אלא צדקה, שנאמר: זרעו לכם לצדקה, ואין מים אלא תורה, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים.
וכתיב: משלחי רגל השור והחמור - זוכה לנחלת יוסף, דכתיב ביה: בכור שורו הדר לו, וזוכה לנחלת יששכר, דכתיב ביה: חמור גרם.

ואיכא דאמרי:
אויביו נופלים לפניו כיוסף, דכתיב ביה: בהם עמים ינגח, וזוכה לבינה כיששכר, דכתיב: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.

א"ר יוחנן משום רבי בנאה:
אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים, כי אז יצרם מסור להם בידם ולא הם נמסרים ביד יצרם.

משלחי רגל השור והחמור -
תנא דבי אליהו:
לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי.