נחמו נחמו עמי -
מה כתיב למעלה מן הענין?
(רק) [כי] יהיה שלום ואמרת בימי.
א"ל הקב"ה: צרכך בקשת: נחמו נחמו עמי - ואין אתם צריכים לתפלתו של חזקיהו, כי אני מנחם אתכם מן הגלות.

סימן תמג

כתיב :האנוש מאלוה יצדק - וכי יש אדם צדיק מבוראו?!
אלא מעושהו יטהר גבר, (אלא) אמר הקב"ה: בעז מנחם: ישלם ה' פעלך - ומה אם בעז שדבר על לבה של רות דברים טובים דברי נחומים ניחמה, שנאמר: ותאמר אמצא חן בעיני אדוני כי נחמתני - כשבא הקב"ה לנחם את ישראל עאכ"ו.

נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם -
כתיב: אהבת צדק ותשנא רשע.

רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון פתר קרא בישעיה:
אמר ישעיה: מטייל הייתי בבית תלמודי: ואשמע את קול ה' אומר וגו'.
אמר: שאלתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס.

אמר רבי פנחס:
למה נקרא שמו עמוס?
שהיה עמוס בלשונו.
אמרו: הניח הקב"ה את עולמו ולא השרה שכינתו אלא על הדין פסילסא?
על הדין קטיע לישנא?

שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי, כמה דאת אמר: בשבט יכו על הלחי - מעתה: את מי אשלח ומי ילך לנו, ואומר הנני שלחני.
א"ל הקב"ה: ישעיהו, בני טרחנים הם, סרבנים הם, מקבל אתה עליך ללקות ולהתבזות מהם? אמר לו: על מנת כן: גוי נתתי למכים - איני כדאי שאלך בשליחותך אצל בניך.
א"ל הקב"ה: ישעה אהבת צדק - אהבת לצדק את בני.
ותשנא רשע - שנאת מלחייבם.
על כן משחך אלוהים אלוהיך שמן ששון מחבריך.
מהו מחבריך?
א"ל הקב"ה: חייך, שכל הנביאים מתנבאים נביא מפי נביא, שנאמר: נחה רוח אליהו על אלישע - ורוח משה על שבעים זקנים, אבל אתה מתנבא מפי הגבורה, הה"ד: רוח ה' אלוהים עלי.
ולא עוד, אלא שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות, אבל אתה מתנבא נבואות כפולות: עורי עורי,
התעוררי התעוררי,
שוש אשיש,
נחמו נחמו עמי.

דבר אחר:
נחמו נחמו עמי -
אמר הקב"ה: למי צריך לנחם, למי שמתה אשתו, לא לבעלה?!
כך נמשלה ציון: במחשכים הושיבני כמתי עולם - לא אותי צריכים לנחם?
נחמוני נחמוני עמי.

כיוצא בו:
משל למה הדבר דומה?
למי שנשבו שני בניו בחייו, למי מנחמים לאו לאביהם?!
כך: בני יצאוני ואינם.

כיוצא בו:
משל למה הדבר דומה?
למי שנשרף ביתו, למי מנחמים לבית או לבעל הבית?!
כך הקב"ה שרפו את ביתו, שנאמר: וישרוף את בית ה'.

כיוצא בו:
משל למה הדבר דומה?
למי שנקצץ כרמו, לא לבעל הכרם מנחמים?!
כך כי כרם ה' צבאות בית ישראל.

ועוד משל למה הדבר דומה?
לרועה שיש לו צאן ונכנס ארי וטרפן, למי מנחמים, לא לבעל הצאן?!
כך צאן אובדות היו עמי - אעפ"כ לכו ופייסו את כנסת ישראל, מיד מתכנסין כל הנביאים והולכים אצלה, והיא אומרת להם: איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל.

א"ר אבא בר כהנא:
דבריכם צריכים מירוק, עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי, ועכשיו אתם באים לנחמני?!
(יג) הלך הושע לנחמה.
א"ל: הקב"ה שלחני אצלך לנחמך!
אמרה לו: מה בידך?
אמר לה: אהיה כטל לישראל.
אמרה: אתמול אמרת לי: הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון - ועתה אתה אומר לי כך, לאיזה נאמין לראשונה או לשניה?

הלך יואל לנחמה.
א"ל: הקב"ה שלחני אצלך לנחמך!
א"ל: מה בידך?
א"ל: והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
א"ל: אתמול אמרת: הילילו שכורים ובכו הילילו כל שותי יין על עיס כי נכרת מפיכם - ועכשיו אתה אומר כן, לאיזה נאמין לראשונה או לשניה?

הלך עמוס לנחמה:
א"ל: הקב"ה שלחני אליך לנחמך!
א"ל: מה בידך?
א"ל: ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת.
א"ל: אתמול אמרת: לי נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל - ועכשיו אתה אומר לי כן, לאיזה נאמין לראשונה או לשניה?

הלך מיכה לנחמה:
א"ל: הקב"ה שלחני לנחמך!
א"ל: מה בידך?
א"ל: מי אל כמוך נושא עון ועבר על פשע.
א"ל: אתמול אמרת לי: בפשע יעקב כל זאת ובחטאת בית ישראל - ועכשו אתה אומר לי כן, לאיזה נאמין לראשונה או לשניה?

הלך נחום לנחמה:
א"ל: הקב"ה שלחני לנחמך!
א"ל: מה בידך?
א"ל: כי לא יוסיך לעבור בך בליעל.
א"ל: אתמול אמרת לי: ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל - ועכשיו אתה אומר לי כן, לאיזה נאמין לראשונה או לשניה?

הלך חבקוק לנחמה:
אמר לה: הקב"ה שלחני לנחמך!
א"ל: מה בידך?
א"ל: יצאת לישע עמך לישע את משיחך.
א"ל: אתמול אמרת: ה' שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע - ועכשו אתה אומר לי כן,
לאיזה נאמין לראשונה או לשניה?

הלך צפניה לנחמה:
א"ל: הקב"ה שלחני לנחמך!
אמר לו: מה בידך?
אמר לו: בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות.
א"ל: אתמול אמרת לי: יום חשך ואפלה - ועכשו אתה אומר לי כן,
לאיזה נאמין כו'?

הלך חגי לנחמה:
אמר ליה: הקב"ה שלחני לנחמך!
א"ל: מה בידך?
אמר לה: עוד הזרע במגורה הגפן התאנה והרמון מן היום הזה אברך.
א"ל: אתמול אמרת לי: זרעתם הרבה והבא מעט - ועכשו אתה אומר לי,
לאיזה נאמין כו'?

הלך זכריה לנחמה:
אמר ליה: הקב"ה שלחני לנחמך!
א"ל: מה בידך?
א"ל: קצף גדול אני קוצף על כל הגוים.
א"ל: אתמול אמרת לי: קצף ה' על אבותיככם קצף - ועכשו אתה אומר לי כן,
לאיזה נאמין כו'?

הלך מלאכי לנחמה:
אמר ליה: הקב"ה שלחני לנחמך!
א"ל: מה בידך?
אמר לה: ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו לי אתם ארץ חפץ.
א"ל: אתמול אמרת: אין לי חפץ בכם - ועכשיו את אומר לי כן,
לאיזה נאמין כו'?

א"ל הקב"ה לאברהם: לך נחם את ירושלים, שמא מקבלת ממך תנחומין.
הלך אברהם ואמר לה: קבלי ממני תנחומין!
אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כהר, שנאמר: בהר ה' יראה.

הלך יצחק וא"ל: קבלי ממני תנחומין!
א"ל: היאך אקבל ממך תנחומין שיצא ממך עשו הרשע, שעשאני שדה ובניו שרפוני באש.

הלך יעקב וא"ל: קבלי ממני תנחומין!
אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומין, ששמתני כלא הייתי, אין זה כי אם בית אלהים.

הלך משה ואמר לה: קבלי ממני תנחומין!
א"ל: היאך אקבל ממך תנחומין, שכתבת עלי קללות וגזירות קשות, שנאמר: מזי רעב ולחומי רשף.

מיד הולכים כולם לפני הקב"ה ואומרים: רבש"ע, אינה מקבלת ממנו תנחומין, שנאמר: עניה סערה לא נחמה.
א"ל הקב"ה: אני ואתם נלך וננחמנה, הוי: נחמו נחמו עמי - נחמוה נחמוה עמי, אין ראוי לילך אלא אני בעצמי, מפני שעברתי על מה שכתוב בתורתי: לא תעבוד בבכור שורך.
ולישראל קראתי: בני בכורי ישראל.
ואמרתי להם: הביאו צואריכם בעול מלך בבל.

כתבתי בתורתי: לא תשנא את אחיך בלבבך.
ואנכי שנאתיה, ע"כ גם עלי לפיייסה!

כתבתי בתורתי: לא תסגיר עבד אל אדוניו.
ואני מסרתים לעובדי אלילים, שנאמר: אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם.

כתבתי בתורתי: לא תכלה פאת שדך.
ואני כליתי בם חמתי, שנאמר: וכלה ה' את חמתו.

כתבתי בתורתי: שלם ישלם המבעיר את הבערה
ואני הצתיה באש, שנאמר: ממרום שלח אש וגו'.
ואני עתיד לבנותה, שנאמר: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו'.

מיד ילך הקב"ה אצלה ויאמר: בתי כל כעס זה למה?
אומרת לפניו: רבש"ע, ולא בדין אכעוס?!
שהגליתני בין האומות,
וקלתני קללות רעות,
ולקיתי עד שנעשו פני כשולי הקדירה,
ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול!

אומר לה הקב"ה: כנגד זכיות שעשית, חובות עליך.
שעברת על מה שכתוב בתורה: כבד את אביך ואת אמך
ואת כתיב בך: אב ואם הקלו בך.

כתיב: שופך דם האדם וגו'.
וכתיב בך: אנשי רכיל היו בך למען שפך דם.

כתיב: לא תרצח ולא תנאף.
וכתיב בך: אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף.

אמרה לפניו: רבש"ע, כיון שהגליתני בין האומות, בדין הוא שלא אשמור שבת ואקיים המצוות שלך!
א"ל: בתי, הגיע זמנך להגאל!
מיד אומרת לפניו: רבש"ע, איני מתנחמת עד שתראנו באותן הרשעים שצערוני וחרפו את שמך.
מיד אמר לה: בתי, חייך, אני מביא אותם ונפרע מהם בפניך, עד שאוכלים את בשרם, שנאמר: והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב.
מיד אומרת: מי יתנך כאח לי.
כאיזה אח?
כקין להבל, והלא הרגו?!
כישמעאל ליצחק, והלא שנאו?!
כעשו ליעקב, ג"כ שנאו!
כאחי יוסף ליוסף, ג"כ שנאוהו!
אלא כיוסף לאחיו.
אתה מוצא אחר כל הרעות שעשו לו, כתיב: ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם.

והלא דברים ק"ו:
ומה אם יוסף שדבר לאחיו דברים טובים דברי ניחומין, כשבא הקב"ה לנחם את ירושלים, על אחת כמה וכמה.
אתה מוצא, כל מה שהכה ירמיה בא ישעיה ורפא.
ירמיה אמר: אין לה מנחם.
בא ישעיה ורפא: נחמו נחמו עמי וכו' (כתיב באיכה):

סימן תמד

נחמו נחמו עמי -
נחמוה עליונים,
נחמוה תחתונים,
נחמוה חיים,
נחמוה מתים,
נחמוה בעולם הזה,
נחמוה לעולם הבא,
נחמוה על עשרת השבטים,
נחמוה על שבט יהודה ובנימין.
לפי שכתוב שתי בכיות: בכה תבכה - על בית ראשון ועל בית שני, לכך: נחמו נחמו עמי.

חטאו בראש- נתנה ראש ונשובה מצרימה.
ולקו בראש - כל ראש לחלי.
ומתנחמים בראש - ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם.

חטאו בעין - ומסקרות עינים.
ולקו בעין - עיני עיני יורדה מים.
ומתנחמים בעין - כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.

חטאו באזן - ואזניהם הכבידו.
ולקו באזן - ואזניהם תחרשנה.
ומתנחמים באזן - ואזניך תשמענה דבר.

חטאו באף - והנם שולחים את הזמורה אל אפם.
ולקו באף - אף אני אעשה זאת לכם.
ומתנחמים באף - ואף גם זאת בהיותם.

חטאו בפה - וכל פה דובר נבלה.
ולקו בפה - ויאכלו את ישראל בכל פה.
ומתנחמין בפה - אז ימלא שחוק פינו.

חטאו בלב - ולבם שמו שמיר (ושית) [משמוע].
ולקו בלב - וכל לבב דוי.
ומתנחמין בלב - דברו על לב ירושלים.

חטאו ביד - ידיכם דמים מלאו.
ולקו ביד - ידי נשים רחמניות.
ומתנחמין ביד - יוסיף ה' שנית ידו.

חטאו ברגל - וברגליהן תעכסנה.
ולקו ברגל - בטרם יתנגפו רגליכם.
ומתנחמים ברגל - מה נאוו על ההרים רגלי מבשר.

חטאו בזה - כי זה משה האיש. ולקו בזה - על זה היה דוה לבנו.
ומתנחמים בזה - ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה.

חטאו בהוא - כחשו בה' ויאמרו לא הוא.
ולקו בהוא - והוא נלחם בם.
ומתנחמים בהוא - אנכי אנכי הוא מנחמכם.

חטאו באש - והאבות מבערים את האש.
ולקו באש - ממרום שלח אש.
ומתנחמים באש - ואנכי אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב.

חטאו בכפלים - חטא חטאה ירושלים.
ולקו בכפלים - כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה.
ומתנחמים בכפלים - נחמו נחמו עמי.

רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו כרם. מסרו לאריסו וכד הוה עביד חמר טב הוה.
אמר: מה טב חמרא דכרמי, וכד הוה חמר ביש.
הוה אמר: מה ביש חמרא דאריסי.
א"ל האריס: אדוני המלך, כד הוה טב דידך, כד הוה ביש דידי, בין טב בין ביש דידך הוא.
כך בתחלה אמר הקב"ה למשה: ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל.
וכיון שעשו אותו מעשה, מה כתיב תמן?
לך רד כי שחת עמך!
אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, כד אינון חטאין דידי וכד אינון זכאין דידך, אלא בין זכאין בין חייבין דידך אינון, שנאמר: והם עמך ונחלתך וגו'.
למה ה' יחרה אפך בעמך.

א"ר סימון:
לא זז מחבבן עד שקרא אותם עמו, שנאמר: וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:

יאמר אלהיכם -
רבי חנינא בר פפא ורבי סימון,
רבי חנינא בר פפא אמר:
אמרו ישראל לישעיה: ישעיה רבינו, תאמר שלא באת לנחם אלא לאותו הדור שחרב בית המקדש בימיו.
א"ל: לכל הדורות באתי לנחם, אמר: אלהיכם אין כתיב כאן אלא יאמר אלהיכם.

א"ר חנינא בר אבא:
בשמונה מקומות כתיב: יאמר אלהיכם,
כנגד שמונה נביאים שנתנבאו אחר חרבן בית המקדש, ואלו הם:
עמוס,
יואל
צפניה,
חגי,
זכריה,
מלאכי,
יחזקאל,
וירמהו.

דברו על לב ירשלים -
העין רואה הלב חומד וכו' (כתוב במלכים ברמז קע"ד ובתרי עשר ברמז תקפ"ז):

כל גיא ינשא -
עתידה כנסת ישראל לומר לפני הקב"ה: רבש"ע, הריני רואה מקומות שקלקלתי בהם ובושני מהם, שנאמר: ראי דרכך בגיא.
אומר לה הקב"ה: הריני מעבירם, שנאמר: כל גיא ינשא.
אומרת לפניו: רבש"ע, הרי עדי קיימים, שנאמר: העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. א"ל: הריני מעבירם, שנאמר: כי הנני בורא שמים וארץ חדשה.
אמרה לו: הרי שמי קיים.
אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר: וקרא לך שם חדש.
אמרה לו: הרי שמות אלילים קיימים.
א"ל: הריני מעבירם, שנאמר: והסירותי את שמות הבעלים מפיה.
א"ל: אעפ"כ בני ביתי מזכירים אותם.
א"ל: לא יזכרו עוד בשמם.

ונגלה כבוד ה' וגו' כי פי ה' דבר -
והיכן דבר?
ראו עתה כי אני אני הוא וכו' (כתוב בשופטים ברמז מ"ג):

יבש חצור נבל ציץ -
אבא תנחום אומר:
למה הצדיקים דומים בעולם הזה?
לטבלא המקובעת באבנים טובות ומרגליות וקערת ירק בתוכה, נטלה הטבלא ונשפך מה שבתוכה, נראה מה שבטבלא.
כך נבלעו הרשעים מן העולם נראו הצדיקים, שנאמר: יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם - אלו צדיקים שקיימו דבריו.

יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם -
אלו צדיקים שקיימו דבריו של הקב"ה.

דבר אחר:
יבש חציר -
של אבימלך,

נבל -
ציצו של אבימלך.

ודבר אלהינו יקום לעולם -
וה' פקד את שרה.

רבי אחא הגדול אומר:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו, וא"ל: בוא לך עמי ואתן לך מתנה.
הלך עמו ומת.
אמר המלך לבנו של אוהבו: אף על פי שמת אביך, איני חוזר בי במתנה שאמרתי ליתן לאביך, אלא בוא אתה וטול אותה.
כך המלך - זה הקב"ה.
והאוהב - זה אברהם, שנאמר: זרע אברהם אוהבי.
א"ל הקב"ה: לך לך מארצך - התנה עמו שהוא נותן לו מתנה, שנאמר: כי לך אתננה - מת אברהם.
א"ל הקב"ה למשה: אף על פי שמתו האבות, איני חוזר בי, הוי: ודבר אלהינו יקום לעולם:

הנה ה' אלוהים בחזק יבא -
על עובדי אלילים, אבל לישראל: הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו.
וכן אמר דוד: תסתיר פניך יבהלון - אלו הרשעים.
אבל הצדיקים תשלח רוחך.
וכן דור המבול: וימח את כל היקום.
ובצדיקים: ויזכור אלוהים את נח.

וכן במצרים: ימינך ה' נאדרי בכח,
ימינך ה' תרעץ אויב:

מי מדד בשעלו מים -
א"ל ההוא מינאה לר' אבהו:
אלהיכם כוהן הוא, שנאמר: ויקחו לי תרומה.
כי קבריה למשה במאי קא טביל?
וכי תימא במיא, והא כתיב: מי מדד בשעלו מים.
א"ל: בנורא קא טביל, שנאמר: הנה ה' באש יבא.
ומי סלקא טבילותא?
א"ל: אין דכתיב: כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר.
כשנשתברו הלוחות נגזרה גזירה על ישראל שילמדו תורה:
מתוך צער,
ומתוך הטלטול,
ומתוך הטרוף,
ומתוך הדוחק,
ומתוך שאין להם מזונות.
ובשביל אותו הצער שמצטערין, עתיד הקב"ה לשלם להם שכרן לימות המשיח כפול ומכופל, שנאמר: הנה ה' אלוהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו.
ואומר: מי הקדימני ואשלם, לטובתי נשברה רגל פרתי שתהא משכורתי שלמה.

וכן באהרן אומר: לולא קרח לא עמדה לו אותו הברית, שנאמר: זכרון לבני ישראל אשר לא יקרב איש זר.

מי מדד בשעלו מים -
לפי שנאמר: ונסכיהם חצי ההין - אל יטעך ייצרך לומר שיש לפניו אכילה ושתיה.

אמר רבי חייא בר אבא:
גבור שהוא מהלך בדרך [ואין לו כלי לשאוב מים], כמה ישתה בכפיו?
עשר פעמים, או חמישה, או ארבע, או שתים, פחות משתים אינו שותה, וכל מי בראשית הם מלא שעלו של הקב"ה, שנאמר: מי מדד בשעלו מים - הא לא אמרתי לך אלא לזכותך, שאמרתי ונעשה רצוני.

ולבנון אין די בער -
מאחר שנאמר: ולבנון אין די בער - מה ת"ל ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר?
אלא כדי שתקבל שכר.

כיוצא בו אתה אומר: את הכבש אחד תעשה בבקר למה נאמר, והלא כבר נאמר: וחיתו אין די עולה?!
אלא כדי שתקבל שכר.

כל הגוים כאין נגדו -
ראו כמה אוכלוסין הוציא פרעה אחרי ישראל ונבהלו מפניהם, אמרו: מי יוכל לעמוד נגד אלו, אמר הקב"ה: חייכם, כולם אינם חשובים בפני רק כסוס אחד, שנאמר? כי בא סוס פרעה.
וכן עתיד גוג ומגוג לבא על ישראל, וכן יעשה משפטו, שנאמר: ונשפטתי אתו בדבר ובדם, באותה שעה והתגדלתי והתקדשתי.

הנוטה כדוק שמים -
אמר ריש לקיש:
שבעה רקיעים הם:
וילון,
רקיע,
שחקים,
זבול,
מעון,
מכון,
ערבות.

וילון ,אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית, שנאמר: הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת כו'.

סימן תמו

אמר רבי יהודה ב"ר:
בתחלת ברייתו של עולם הוא גלי עמיקתא: בראשית ברא - ולא פירש.
והיכן פירש?
הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת.

ואת הארץ - ולא פירש.
והיכן פירש?
להלן: כי לשלג יאמר הוא ארץ.

ויאמר אלוהים יהי אור - ולא פירש.
והיכן פירש?
להלן: עוטה אור כשלמה.

וגם נשף בהם ויבשו -
אלו חיילותיו של סנחריב וכו' (כתוב ברמז רמ"א):

שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם -
וכתיב: מונה מספר לכוכבים - כשהקב"ה קורא הכל עונים, מה שאי אפשר לו לב"ו לקרוא שני שמות כאחד.
וכן הוא אומר: וידבר אלוהים את כל הדברים האלה,
ואומר: אחת דבר אלוהים וגו'.
ואומר: הלא כה דברי כאש וגו'.

רבי מאיר אומר משום רבי דוסתאי:
כתוב אחד אומר: מונה מספר לכוכבים.
וכתוב אחד אומר: המוציא במספר צבאם.
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
מגיד שאין שם שנוי לא השם שנקרא עכשיו נקרא לאחר זמן.
וכן הוא אומר: ויאמר אליו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי ואיני יודע לאיזה שם אני מתחלף.

ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש שאו מרום עיניכם -
אמר הקב"ה: אל מי תדמיוני - בשר ודם אם יהיה מהלך בחשכה ובא אדם ומאיר לו, אינו צריך להחזיק לו טובה?!
ואתם ישנים בלילה ואני מאיר לכם את היום, אין אתם צריכים להחזיק לי טובה?!

שאו מרום עיניכם וגו' -
בזכות מה הם עומדים אלה תולדות השמים והארץ?
בזכות: אלה שמות בני ישראל
.
ואלה בזכות מי?
אלה העדות והחקים והמשפטים.
כתוב אחד אומר: לכלם בשם יקרא.
וכתוב אחד אומר: לכלם שמות יקרא.

אם שמות למה שם ואם שם למה שמות?
אלא כשהקב"ה מבקש הוא קורא לכלם כאחד, וכשהוא מבקש קורא לכל אחד בשמו גבריאל מיכאל.

סימן תמז

לא ייעף ולא ייגע -
כשברא הקב"ה את עולמו לא היה לפניו יגיעה, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - בה"א בראם, כל האותיות אדם מוציא מתוך פיו והוא קומץ את פיו, אבל ה"א אדם מוציאה ולא קומץ את פיו.

וקוי ה' יחליפו כח -
תאני ר' נהוראי אומר:
מניח אני כל אומניות שבעולם ואלמד את בני תורה, שכל האומניות שבעולם עומדות לו לאדם בשעת ילדותו ולעת זקנתו מת ומוטל ברעב, אבל תורה עומדת לו לאדם בימי ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה לעת זקנתו.

בילדותו מהו אומר?
וקוי ה' יחליפו כח.

ובזקנותו מהו אומר?
עוד ינובון בשיבה.

וקוי ה'' יחליפו כח -
זה משה.
בנוהג שבעולם משוי שהוא קשה לאחד נוח לשנים, קשה לשנים נוח לארבעה, ואלו משה מה שהיה קשה לששים רבוא היה נוח לו, שנאמר: דבר אתה עמנו ונשמעה וגו'.

דבר אחר:
זה יעקב, בשעה שעבר את מעבר יבוק נזדווג לו מלאך שהוא שלישו של עולם, שנאמר: וגויתו כתרשיש, ולא יכול לו ונטלו ורפסו תחתיו, שנאמר: ויאבק איש עמו.

תנא דבי אליהו:
צדיקים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינם חוזרים לעפרם, שנאמר: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו - מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימים.
וא"ת אותם אלף שנים שהקב"ה עתיד לחדש את עולמו, שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.

צדיקים מה הם עושים?
הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים, והוא שנאמר: על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים.

ושמא תאמר יש להם צער?
ת"ל: וקוי ה' יחליפו כח.