מי העיר ממזרח -
(כתוב בתהילים ברמז תתס"ט):

מי העיר ממזרח -
אמר רב:
מנין שאין מזל לישראל?
שנאמר: ויוצא אותו החוצה.
אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע ,הנה בן ביתי יורש אותי!
א"ל: לא כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך.
אמר לפניו: רבש"ע, הסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי לכך!
א"ל: צא מאצטגנינות שלך, אין מזל לישראל!
א"ל: מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא וממוקמינא ליה למזרח, והיינו דכתיב: מי העיד ממזרח צדק יקראהו לרגלו.

דבר אחר:
מי הוא שהעיד בלבם של (אזרחיים) [מזרחיים] שיבאו ויפלו ביד אברהם?
צדק יקראהו לרגלו - צדיק חי העולמים שהיה מאיר לו בכל מקום שהוא הולך.

אמר רבי ברכיה:
מזל צדק היה מאיר לו.

אמר רבי ראובן:
צדקה הייתה צווחת ואומרת: אם אין אברהם עושה אותי, אין מי שיעשה אותי, הה"ד: יתן לפניו גויים ומלכים ירד.

רבי יהודה ורבי נחמיה
חד מנהון אמר:
אברהם היה משליך לעיהם עפר והוא נעשה חרבות קש והוא נעשה חצים.
א"ל חבריה: יתן עפר אין כתיב כאן, אלא יתן כעפר - הם היו משליכים על אברהם חרבות והם נעשים עפר חצים והם נעשים קש.

דבר אחר:
מי העיר ממזרח -
אמר רבי ראובן:
ישנים היו אומות העולם מלבוא תחת כנפיו של הקב"ה ומי העירן לבוא תחת כנפיו?
אברהם, שנאמר: מי העיר.

אמר ליה שם רבא לאלעזר:
כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב היכי עבדיתו?
א"ל: אייתיה קוב"ה לאברהם ואותיביה מימיניה וחזינא שדי עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי, שנאמר: נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו'.
וכתיב: מי העיר ממזרח וגו' יתן לפניו גויים וגו'.

סימן תמח

נחום איש גם זו הוה רגיל דכל מה דהוה סלקא ליה הוה אמר: גם זו לטובה.
יומא חד הוו בעו לשדורי דורון לקיסר.
אמרין: בהדי מאן נשדר?
נשדר בהדי נחום איש גם זו דמלומד בנסים.
כי מטי לההוא אושפיזא בעא למיבת, אמרו ליה: מאי איכא בהדך?
אמר להו: קא מובילנא כרגא לקיסר, קמו הנהו דיורי בליליא שרינהו לסיפטיה שקלי כל דהוה בהו ומלינהו עפרא, כי מטא להתם אשתכח עפרא.
אמר קיסר: אחוכי קא מחייכי בי יהודאי, אפקוה לנחום למקטליה.
אמר: גם זו לטובה.
אתא אליהו ז"ל אידמי כחד מינייהו, אמר: דילמא האי עפרא מעפרא דאברהם אבינו הוא, דהוה שדי עפרא והוה חרבי. הוה ההיא מדינתא דמרדה בי קיסר ולא הוה יכיל למכבשה, בדוק ושדו מההוא עפרא לגוה וכבשוה ואשתכח חרבות.
עיילוה לבי גנזא דמלכא.
א"ל: שקול מאי דניחא לך, ומלייה לסיפטיה דהבא, כי הדר אתא לההוא אושפיזא.
אמרו ליה: הנהו דיורי.
מאי אמטית לבי מלכא דעבדו לך כל האי יקרא?
אמרו להו: מאי דשקלית הכא אמטי להתם.
אזלי גם אינהו ואובילו מההוא עפרא להתם ואיקטלו כל הנהו דיורי.

ירדפם יעבור שלום אורח ברגליו לא יבא -
רבי לוי ורבי אלעזר בר רבי יוסי בן זימרא אמר:
פסיעות של אברהם אבינו היו שלשת מילין.

רבי יהודה בר רבי סימון אמר:
מיל, שנאמר: אורח ברגליו לא יבא.

רבי נחמיה בשם רבי איבו אמר:
לא נתאבקו רגליו אלא כזה שהולך מביתו לבית הכנסת.

מי פעל ועשה קורא הדורות מראש -
רבי סימון אומר:
זימן לדור החייב שיבאו ישראל ויפרעו מהם, שנאמר: כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו.

סימן תמט

דבר אחר:
מי פעל ועשה קורא הדורת מראש -
אלו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שמותם, כשם שקרא לאדם ולחוה, שנאמר: ויקרא את שמם אדם.
וכן אתה מוצא, כשהיה הקב"ה רואה צדיק נולד, הוא בכבודו היה קורא שמו.
קרא לאברהם: והיה שמך אברהם.
וכן ליצחק: וקראת את שמו יצחק.
וכן ליעקב: והיה שמך ישראל.
וכן לשלמה: כי שלמה יהיה שמו.
וכן ליאשיה: הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו.
ואלו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שם לכל אחד ואחד ומשמו היו יודעים את טיבו ואת מעשיו.

וכן אתה מוצא במצרים:
אלה משפחות לוי משפחת הלבני - על שם טיט ולבנים.
משפחת השמעי ששמע הקב"ה את תפלתם.
משפחת החברוני - שנתחברה להם שכינה.

אמרו רבותינו:
כשהיה רבי מאיר רואה אדם היה למד שמו ומשמו היה יודע את מעשיו.
פעם אחת באו אצלו שני תלמידים והיה שם אחד מהם כידור.
אמר רבי מאיר לתלמידיו: הזהרו מכידור זה!
אמרו לו: רבי, בן תורה הוא.
אמר להם: אעפ"כ הזהרו ממנו.
אחר ימים הלכו למרחץ והפקידו בגדיהם אצל כידור ונכנסו למרחץ.
מה עשה אותו כידור?
נטל בגדיהם והלך לו, יצאו ולא מצאוהו הלכו לבתיהם ולבשו בגדים אחרים.
באו לפני ר' מאיר, א"ל: מה ראיתם להחליף בגדיכם?
ספרו לו המאורע.
א"ל: לא אמרתי לכם הזהרו עצמכם מכידור זה!
אמרו לו: בבקשה ממך רבינו, מנין היית יודע?
אמר: משמו שנקרא כידור, שנאמר: כי דור תהפוכות המה.

ראו איים וייראו -
ר' ברכיה אמר:
מה איים הללו מסויימים בים, כך היו אברהם ושם מסויימים בעולם.

וייראו -
זה נתירא מזה וזה נתירא מזה.
זה נתירא מזה, תאמר שיש בלבו עלי על שהרגתי את בניו?!
וזה נתירא מזה, תאמר שיש בלבו עלי על שהעמדתי רשעים?!

קצות הארץ -
זה שרוי בקצו של עולם וזה שרוי בקצו של עולם.

קרבו ויאתיון -
זה קרב אצל זה וזה קרב אצל זה.

איש את רעהו יעזורו -
זה עוזר את זה בברכות, שנאמר: ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו'.
וזה עוזר את זה במתנות, שנאמר: ויתן לו מעשר מכל.

ויחזק חרש -
זה שם שהיה חָרָשׁ ועשה את התיבה.

את צורף -
זה אברהם שנצרף בתוך כבשן האש.

מחליק פטיש את הולם פעם -
שהחליק פטישו והלם את כל באי עולם פעם אחת.

אומר לדבק טוב הוא -
אלו עובדי אלילים, שאומרים: מוטב לידבק באלוהו של אברהם ולא לידבק באלילים של נמרוד.

ויחזקהו במסמרים לא ימוט -
ויחזק אברהם את שם במצוות ובמעשים טובים ולא ימוט אברהם.

אל תירא כי (אתך) [עמך} אני אל תשתע כי אני אלהיך -
אמר רבי אושעיא:
בשעה שאמר יצחק ליעקב: גשה נא ואמושך בני - נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקב"ה שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו והיו אוחזים אותו במרפיקו והוא בעצמו.
א"ל: אל תירא וגו' אל תשתע.

אמצתיך -
במיכאל.

אף עזרתי -
בגבריאל.
אף תמכתיך בימין צדקי.

הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך -
אלו הן שונאיך.

יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך -
אלו שהם עושים מריבה עמך.

תבקשם ולא תמצאם אנשי מצותך -
אלו הם שעושים עמך מצוות.
כי אני ה' אלוהיך מחזיק ימנך האומר לך אל תירא.
וכן לאברם: אל תירא אברם אנכי מגן לך.

רבי לוי אמר:
לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד, תאמר, אותן אוכלוסין שהרגתי יש בהם צדיק אחד, או ירא שמים אחד?
משל לתבן שהיה עובר לפני פרדסו של מלך וראה חבילה אחת של קוצים וירד ונטלה. הציץ וראה את המלך והתחיל ליטמן מפניו.
א"ל המלך: מפני מה אתה מטמין עצמך מפני?
פועלים הייתי צריך להשכיר שיקוששו אותו ואחר שקששת אותו מעצמך, בא וטול שכרך!
כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: כל אותן אוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים הם, הה"ד: והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו.

סימן תנ

אל תיראי תולעת יעקב -
מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה, כך ישראל אין להם אלא תפילה.
וכן הוא אומר: וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' - תפשו אומנות אבותם: אברהם, יצחק ויעקב.
באברהם נאמר: בית אל מים והעי מקדם וגו' ויטע אשל בבאר שבע.
ביצחק כתיב: ויצא יצחק לשוח בשדה.
ביעקב נאמר: ויפגע במקום.

וכן הוא אומר: ואני נתתי לך שכם אחד וגו'.
וכי בחרבו ובקשתו לקח, והא כתיב: כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני?!
אלא זו תפילה.

וכן בדוד הוא אומר: אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו'.
ואומר: אלה ברכב ואלה בסוסים וגו'.

וכן באסא הוא אומר: ויקרא אסא אל ה' אלהיו.
במשה הוא אומר: ונצעק אל ה' וישמע קולנו.
א"ל: אתם מתגאים על שהוריש לכם אביכם: הקול, קול יעקב וישמע ה' את קולנו, ואנו מתגאים במה שהוריש לנו אבינו: ועל חרבך תחיה שנאמר: ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך.

הנה שמתיך למורג חרוץ חדש -
עיזא דקורסא דדדישא וכו' (כתוב בשמואל ברמז קכ"ב):

תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם -
החטין והקש והתבן מדיינים אלו עם אלו:
החטים אומרים: בשבלינו נזרעה השדה.
והתבן אומרים: בשבילנו נזרעה השדה.
אמרו החטים: תבוא השעה ואתם רואים בשביל מי נזרעה השדה, כיון שהגיע עונת הגורן התחיל בעל השדה נוטל את הקש ושורפו, את התבן ומשליכו, והחטים מעמידן כרי והתחילו הכל מנשקין אותו.

כך ישראל ועו"א מדיינים:
עו"א אומרים: בשבילנו נברא העולם.
אומרים ישראל: תבא השעה ואתם רואים בשביל מי נברא העולם, שנאמר: תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל.

אתן במדבר ארז שטה -
אר' שמואל בר נחמן:
כ"ד מיני ארזים הם ומכלם לא נבחר אלא שבעה, שנאמר: אתן במדבר ארז שטה וגו' - ומכלם לא נבחר למשכן אלא שטה בלבד.
ולמה קורין אותו שטים?
כדי לסתום מה שעשו ישראל בשטים.
חטאו בשטים: וישב ישראל וגו'.
ולקו בשטים: קח את כל ראשי העם וגו',
ומתרפאים בשטים: והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו' והשקה את נחל השטים:

אמרי בי רב (חניניה):
עשרה מיני ארזים הם, שנאמר: אתן במדבר ארז וגו'.
ארז - ארזא,
שיטה - תורניתא,
הדס - אסא,
עץ שמון - אפרסמא,
ברוש - ברתא,
תדהר - שאגא,
תאשור - שוריבנא.
הני שבעה הוו?
כי אתא רב דימי אמר:
הוסיפו עליהם שלשה, ואלו הם:
אלונים,
אלמונים,
אלמוגים.

אלונים בוטמי,
אלמונים בלוטי,
אלמוגים כסיתא.

איכא דאמרי:
ארונים,
ערמונים,
אלמוגים.

ארונים ערי,
ערמונים דולבי,
אלמוגים כסיתא.

אמר רבי יוחנן:
כל שטה ושטה שנטלו עו"א מירושלים, עתיד הקב"ה להחזיר להם, שנאמר: אתן במדבר ארז וגו' - ואין מדבר אלא ירושלים, שנאמר: ציון מדבר הייתה וירושלים שממה.

ואמר רבי יוחנן:
כל הלמד תורה ואינו מלמדה, דומה להדס שעומדת במדבר דליכא דמתהני בריחיה,

איכא דאמרי:
אמר רבי יוחנן:
כל הלמד תורה ומלמדה במקום שאין ת"ח, דומה להדס שבמדבר דחביב.

הן אתם מאין -
לשון יוני הוא.
הן -
אחד, אחד אתם לי מכל העו"א שקרוין אין, שנאמר: כל הגוים כאין נגדו.

ופעלכם מאפע -
אמר ר' לוי:
כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה לעשות עם ישראל, אינם אלא בשביל פעיה אחת שפעו בסיני ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה.

תועבה יבחר בכם -
אותה תועבה שעשיתם עגל מסכה, מאותו מין הביאו לפני קרבן ואני אבחר בכם: שור או כשב או עז.

אמר ר' לוי:
משל למטרונא שיצא עליה שם רע מאחד מגדולי המלכות, בדק המלך הדברים ולא מצא בהם ממש,
מה עשה המלך?
עשה סעודה והושיבה בראש המסובין, להודיע שבדק הדברים ולא מצא בהם ממש.
כך לפי שהיו או"ה אומרים לישראל: אתם עשיתם את העגל ובדק הקב"ה את הדברים ולא מצא בהם ממש, לפיכך נעשה ראש לכל הקרבנות, שנאמר: שור או כשב.

רב הונא בשם רבי אידי בשם רשב"ג:
מוצלים היו ישראל מאותו מעשה, שאלו עשו ישראל את העגל היה להם לומר: אלה אלהינו ישראל אלא הערב רב שעלו עמהם ממצרים עשו אותו.

דבר אחר:
הן אתם מאין -
לא מליחה סרוחה?

ופעלכם מאפע -
מק' פעיות שהאשה פועה בשעה שהיא יושבת על המשבר, צ"ט למיתה ואחת לחיים.

תועבה יבחר בכם -
אע"פ שהתינוק הזה יוצא ממעי אמו מטונף ומלוכלך מלא רירין ודם, הכל מחבקין ומנשקין אותו:

ראשון לציון הנה הנם -
רבי חגי בשם רבי יצחק:
בזכות: ולקחתם לכם ביום הראשון -
אני נגלה לכם ראשון,
ופורע לכם מן הראשון,
ובונה לכם ראשון,
ומביא לכם ראשון וכו' (כתוב בירמיה ברמז רצ"ח):