כה אמר ה' בוראך יעקב -
ר' פנחס בשם ר' ראובן אמר:
אמר הקב"ה לעולמו: עולמי עולמי מי בראך?
אומר לך מי בראך, אומר לך מי יצרך, יעקב בראך, ישראל יצרך, דכתיב: בוראך יעקב ויוצרך ישראל.

ר' יהושע דסכנין בשם ריש לקיש:
בהמות לא נבראו אלא בשביל יעקב, דכתיב: הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך.

ר' יהושע בר נחמן בשם ר' חנן בר יצחק:
שמים וארץ לא נבראו אלא בשביל יעקב.
מה טעם?
ויקם עדות ביעקב - ואין עדות אלא שמים וארץ, שנאמר: העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ.

רבי ברכיה אמר:
לא נבראו שמים וארץ אלא בשביל יעקב, ששמו ישראל, שנאמר: בראשית ברא אלהים - ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר: קדש ישראל לה' ראשית תבואתו.

אמר רבי אבהו:
לא נברא הכל אלא בשביל יעקב, שנאמר: לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא.

כי תעבור במים אתך אני -
אמר רבי לוי:
אתר הוא [תמן מצווח ירדן בחמי טבריה] בבהלה נכנס אבינו יעקב לשם ונעל עשו בפניו, וחתר לו הקב"ה חתירה במקום אחר.

א"ר יודא ב"ר סימון בשם ר' יוחנן:
מצינו בתורה בנביאים ובכתובים, שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכותו של יעקב:
בתורה, דכתיב: כי במקלי עברתי את הירדן הזה.
בנביאים, ביבשה עבר ישראל את הירדן - ישראל סבא.
בכתובים, דכתיב: מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אלוה יעקב.

מאשר יקרת בעיני נכבדת -
אמר הקב"ה ליעקב: הרבה אתה יקר בעיני.
למה?
כביכול קבעתי איקונין שלך בכסא כבודי ובשמך המלאכים מקלסין אותי:

ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם.

דבר אחר:
אמר הקב"ה ליעקב: הרבה אתה יקר בעיני, כביכול אני ומלאכי נעשינו פמליא שלך, בצאתך לילך לפדן ארם ולביאתך.
בצאתך כתיב: ויצא יעקב מבאר שבע וגו' ויפגע במקום וגו' ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו' והנה מלאכי אלוהים עולים וגו' והנה ה' ניצב עליו.

אמר רבי אושעיא:
אשרי ילוד אשה שכך ראה את המלך ופמלייתו נצבים עליו ומשמשים אותו.

מנין אף בביאתו?
שנאמר: ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוהים.
וכתיב: וירא אלוהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם.

דבר אחר:
יקר אתה בעיני, שהרי לכל העו"א לא נתתי מנין ולך נתתי מנין.
משל למלך שהיו לו גרנות הרבה והיו כולם טנופות ומלאות זונין ולא היה מדקדק במנינם, והיה לו גורן אחד נאה, אמר לבן ביתו: אותם גרנות טנופות הם ומלאות זונין, לכך לא הייתי מדקדק במנינם, אבל הגורן הזה חטים נאות הם, הילכך דקדק במנינם, כמה כורין יש בו, כמה שקין יש בו.
כך המלך, זה מלך מלכי המלכים.
הגורן, אלו ישראל, שנאמר: מדושתי וכן גרני.
וכן הוא אומר: קדש ישראל לה' ראשית תבואתו.
בן ביתו, זה משה, שנאמר: לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא.

א"ל הקב"ה למשה: כל העו"א טנופות הם, שנאמר: והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו - לפיכך אל תדקדק במנינם, אבל ישראל צדיקים הם כולם, שנאמר: ועמך כולם צדיקים.
וכן הוא אומר: כלך יפה רעיתי - לפיכך דקדק במנינם.
וכן עשה משה, מנה אותן:
כמה כורין, שנאמר: שאו את ראש כל עדת בני ישראל.
כמה שקים, שנאמר: וצבאו ופקודיו.
כמה מדות, שנאמר: פקוד כל בכור זכר.

דבר אחר:
משל לאדם פרגמטוט שהיו לו אבנים של זכוכית, והיה מוציאם לשוק ולא היה מבחין למנינם ולא היה משגיח עליהם לפי שהיו של זכוכית, והיה לו ליטמא אחת של מרגליות נאות, והיה נוטלה ומוציאה במנין.
כך אמר הקב"ה לעובדי האלילים: לא נתתי מנין שאינם חשובים לפני כלום, שנאמר: כל הגוים כאין נגדו, אבל אתם, שנאמר: העמוסים מני בטן - לכך אני מונה אתכם בכל שעה פקוד כל בכור זכר בבני ישראל.

ואתן אדם תחתיך -
רבי אלעזר עאל לבית הכסא, אתא ההוא רומאה אוקמיה, מדנפק רבי אלעזר, אתא דרכונא שמטיה לכרכושיה, קרי עליה רבי אלעזר: ואתן אדם תחתיך - אל תקרי אָדָם אלא אֱדוֹם.

אל תירא כי אתך אני -
(כתוב לעיל ברמז ס"א):

אומר לצפון תני -
תני רבי יוסי בשם רבי בנימין בר לוי:
לפי שבעולם הזה שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא, אמר הקב"ה: אני מביא רוח אגריסטוס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות, הה"ד: אומר לצפון תני וגו'. הביאי בני מרחוק.

אמר רב הונא:
אלו גליות שבבבל שדעתם מיושבת עליהם כבנים.

ובנותי מקצה הארץ -
אלו גליות שבשאר ארצות, שאין דעתם מיושבת כבנות.
מצור עד קרטיגני מכירים את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב וכו' אין מכירין.

איתיביה ר' שימי לרב:
כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים.

א"ל רב:
שימי את?
דקרו ליה אלהא דאלהא.

כל הנקרא בשמי ולכבודי -
אמר רבה בר בר חנה:
עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה וכו' (כתוב בירמיה ברמז נ"ג):

דבר אחר:
וכי אפשר לו לאדם ליקרות בשמו של מקום?!
אלא נקרא המקום רחום, שנאמר: רחום וחנון ה' - אף אתה הוי מרחם ועושה מתנת חנם.
המקום נקרא צדיק, שנאמר: צדיק ה' בכל דרכיו - אף אתה הוי צדיק.
נקרא חסיד, שנאמר: וחסיד בכל מעשיו - אף אתה הוי חסיד.
לכך נאמר: כל הנקרא בשמי.
ואומר: כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.
ואומר: כל פעל ה' למענהו.

כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאומים -
דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא רבי שמלאי:
לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחה בחיקו ואומר: כל מי שעוסק בתורה יבא ויטול שכרו!
ומתקבצין ובאים כל אומות העולם בערבוביא, שנאמר: כל הגוים נקבצו יחדו.
א"ל הקב"ה: אל תכנסו לפני בערבוביא, אלא תכנס כל אומה ואומה וסופריה, שנאמר: ויאספו לאומים - ואין לאום אלא מלכות, שנאמר: ולאום מלאום יאמץ.

ומי איכא ערבוביא קמי שמיא?
אין כי היכי דלא ליערבוב אינהו ולשמעו מאי דאמר להו.

נכנסה מלכות רומי תחילה, משום דחשיב, דכתיב: ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה.
ואמר ר' יוחנן:
זו מלכות רומי שטבעה יוצא בכל העולם כלו.

ומנא לן דמן דחשיב עיל ברישא?
דכתיב: לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל.

ואמר רב חסדא:
מלך וציבור, מלך תחלה נכנס לדין, דלאו ארח ארעא למיקם מלכא מאבראי.
אמר הקב"ה:במה עסקתם?
אומרים לפניו: רבש"ע, הרבה שווקים תיקננו הרבה מרחצאות עשינו, כסף וזהב הרבינו, וכלם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיעסקו בתורה.
אומר להם הקב"ה: כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, שוקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן עצמכם, כסף וזהב שלי הוא, שנאמר לי הכסף ולי הזהב, כלום יש בכם יגיד זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר: וזאת התורה.
מיד יצאו מלפניו בפחי נפש.

נכנסת מלכות פרס אחריה דחשיב אבתרא, שנאמר: וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב.
תני רב יוסף:
אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדב ומגדלים שיער כדב.
אומר להם הקב"ה: במה עסקתם?
אומרים לפניו: כמה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכלם לא עשינו אלא בשביל ישראל, כדי שיעסקו בתורה.
אומר להם הקב"ה: כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, גשרים ליטול מהם מס, כרכים לעשות אנגריא, מלחמות אני עשיתים, שנאמר: ה' איש מלחמה.
כלום יש בכם יגיד זאת וכו'.
וכי מאחר דעילא מלכות רביעית ולא זכיא.

איהי מאי טעמא אתיא?
סברי: אינהו סתרי בית המקדש ואנן מיבנא בינינן, וכן כל אומה ואומה.
ומאי שנא הני דלא קא חשיב?
משום דהנך משכה מלכותייהו עד דאתי משיחא, וכי מאחר דעיילי הני תרי ולא זכיין למה להו לאחריני דעיילי?
סברי: אינהו אישתעבוד בישראל ואנן לא אישתעבדינן.
אמרו לפניו: רבש"ע כלום נתתה לנו ולא קבלנוה. ולא יהבה להו, והא כתיב: ה' מסיני בא וזרח משעיר למו.

מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן?
אמר ר' יוחנן:
מלמד שחזר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה ולא קבלוה, עד שבאו ישראל וקבלוה, אלא כך אומרים לפניו: רבש"ע, כלום כפית עלינו הר כגיגית, דכתיב: ויתיצבו בתחתית ההר.

ואמר רב דימי בר חמא:
מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית, ואמר: אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם.
א"ל: הראשונות ישמיעונו.
שבע מצוות שקבלתם היכן קיימתם?
ומנא לן דלא קיימי?
כתיב: עמד וימודד ארץ וכו' (כתוב בתרי עשר ברמז ס"ו).

אומרים לפניו: רבש"ע, ישראל שקבלוה היאך קיימוה?
אומר להם: מעיד אני בישראל שקיימוה.
א"ל: רבש"ע כלום יש אב שמעיד על בנו, דכתיב: בני בכורי ישראל?!
א"ל: שמים וארץ יעידו שקיימוה.
אומרים לו: רבש"ע, שמים וארץ נוגעים בעדות הם, דכתיב: אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. וכתיב: משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה.
א"ל הקב"ה: מכם יבואו ויעידו בישראל שקיימוה:
יבא נמרוד הרשע ויעיד באברהם שלא נחשד בעבודת אלילים,
יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל,
תבא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף שלא נחשד על העריות,
יבא נבוכדנאצר ויעיד בחנניה וחבריו שלא השתחוו לצלם,
יבא דריוש ויעיד על דניאל ששקד על התפילה,
יבאו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל ויעידו בישראל שקיימו את התורה כלה, שנאמר: יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת.
א"ל: רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה.
א"ל: שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת?!
ואעפ"כ מצווה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה.
ומי מצית אמרת הכי.

והא א"ר יהושע בן לוי:
מאי דכתיב: אשר אנכי מצוך היום לעשותם, היום לעשותם ולמחר ליטול שכרן?
אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

ואמאי קרי לה מצווה קלה?
משום דלית בה חסרון כיס.
מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם את החמה כבתקופת תמוז, מיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו.
מקדיר, והא אמרת אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו?!
משום דישראל נמי זמנין דמשכה תקופת תמוז עד החג דתשרי והוי להו צערא.

והא אמר רבא:
מצטער פטור מן הסוכה.
נהי דפטור בעוטי מי מבעטי, מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהם, שנאמר: יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו.

ואמר ר' יצחק:
אין לו להקב"ה שחוק בעולמו אלא אותו היום בלבד.
ואיכא דמתני להא דרבי יצחק אהא,
דתניא, רבי יוסי אומר:
לעתיד לבא באים כל אומות העולם ומתגיירין.

ומי מקבלינן מינייהו, והא תניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה.
אלא שנעשים גרים גרורים ומניחין תפילין בראשיהם ובזרועותיהם וציצית בבגדיהם ומזוזה בפתחיהם, וכיון שרואין מלחמת גוג ומגוג -
אומר להם: על מה באתם?
א"ל: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גויים וגו' יתיצבו מלכי ארץ וגו' - מיד כל אחד ואחד מנתק מצותיו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותינו וגו'. והקב"ה יושב ומשחק עליהם, שנאמר: יושב בשמים ישחק וגו'.,

אתמר רבי יצחק:
אין לו להקב"ה שחוק בעולמו אלא אותו היום בלבד.

איני, והא א"ר יהודה אמר רב:
י"ב שעות הוי היום:
שלוש שעות ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה,
שנית דן את כל העולם כלו, כיון שרואה שנתחייב העולם כליה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים,
שלישית יושב וזן את כל העולם כלו מקרני ראמים ועד ביצי כנים,
רביעית משחק עם לויתן, שנאמר: לויתן זה יצרת לשחק בו.

אמר רב נחמן בר יצחק:
עם בריותיו משחק, על בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד.

א"ל רב אחא מגדלאה לרב נחמן בר יצחק:
מכי מכי חרוב מקדשא אין שחוק לפני הקב"ה, שנאמר: החשיתי מעולם.

ברביעית מאי קא עביד?
יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר: את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה וגו' - למי יורה דעה ולמי יבין שמועה?
לגמולי מחלב ולעתיקי משדים.

ומעקרא מאן הוי גמיר להו?
איבעית אימא: מטטרון.
ואיבעית אימא: הקב"ה, והא והא עביד.

ובלילא מאי קא עביד?
איבעית אימא: מעין יממא.
ואיבעית אימא: רוכב על כרוב קל שלו ושט בי"ח אלפים עולמות שברא, שנאמר: רכב אלוהים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שִׁנְאָן אלא שֶׁאֵינָן.
ואי בעית אימא: יושב ושומע שירה מפי החיות, שנאמר: יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי.

יתנו עדיהם ויצדקו -
אמר רבי יהושע בן לוי:
כל מצוות שישראל עושים בעולם הזה, באות ומעידות להם לעולם הבא, שנאמר: יתנו עדיהם ויצדקו - אלו ישראל.

וישמעו ויאמרו אמת -
אלו אומות העולם.

אתם עדי נאם ה' ואני אל -
מלמד כשיחדש הקב"ה את עולמו, עומד בעצמו ומסדר:
סדרן של חסידים.
סדרן של ענוים.
סדרן של מלכים.
סדרן של נביאים.
סדרן של חזנים.
סדרן של פרנסי הדור,
סדר של כל דור ודור.
ומוריד חנוך בן ירד ששמו מטטרון, ואת ארבע חיות מתחת גלגלי מרכבה, ומעמיד את כסאו לצד אחד, ומעלה את קרח וכל עדתו משאול, ומביא לפני כל באי עולם ואומר להם: כלום ראיתם אל אחד מבלעדי בשמים ממעל ועל הארץ מתחת או בארבע רוחות העולם?
והעידו בי ותאמרו אמת!
משיבים כולם שפה אחת בפני כל באי עולם: לא ראינו כמוך בעולם אלוה בשמים ממעל, או על הארץ מתחת, אין מלך כמוך ואין צור בלתך.

אתם עדי נאם ה' ואני אל -
כל מי ששומר את השבת מעלין עליו כאלו מעיד לפני מי שאמר והיה העולם, שברא עולמו לששה ונח בשביעי, שנאמר: וינח ביום השביעי.

סימן תנה

דבר אחר:
כשאתם עדי אני אל -
וכשאין אתם עדי כביכול איני אל.
כיוצא בדבר אתה אומר: זה אלי ואנוהו כשאני מודה לו הוא נאה וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה.
כיוצא בו: אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים אלמלא אני לא היית יושב בשמים.
וכן הוא אומר: הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה וכו'.

אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי -
אנכי הגדתי - במצרים: ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' וגו'.
והשמעתי - בסיני: משמים השמעת דין,
ואין בכם זר - זה יתרו.

ואתם עדי -
תני ר' שמעון בן יוחאי:
אם אתם עדי אני אל כו'.

למענכם שלחתי בבלה -
אתה מוצא בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם וכו' (כתוב בשמואל ברמז ס"ב):

כה אמר ה' הנותן בים דרך -
שלושה דברים נתנו מתנה לעולם וכו' (כתוב בשמואל ברמז ק"ח).

רבין אמר:
הנותן בים דרך -
מעצרת ועד החג.

ובמים עזים נתיבה -
מהחג עד חנוכה.

רבי נתן כוהן אחוה דרבי חייא:
כד הוה פריש בימא א"ל: לאחוי צלי עלי.
א"ל: מה נצלי עלך?
מן דאת קטר לולבך קטר רגלך, אין עלת לכנישתא ושמעת דמצליין על מטרא, לא תסמוך על צלותי.

רבי יהושע בריה דרבי תנחום בר רבי חייא:
בעי דפריש.
אמרה ליה ההיא מטרוניתא: באלין יומיא פרשון?
איתחזי ליה אבוה בחלמיה.
א"ל: בלא קבורה וגם קבורה לא הייתה לו!
לא שמע לא למילי דדין ולא למילי דדין וכן הוה ליה.

אמר רב יהודה:
המוצא קן בים חייב לשלח, שנאמר: הנותן בים דרך.
מלך בשר ודם קוצף על בני אדם טורדן מן המדינה, שמא הוא יכול לעשות דרך בים ולהורידן ולשקען בתוכו?
אבל הקב"ה אינו כן, כעס על המצרים ועשה דרך בים והורידן ושקען בתוכו, שנאמר: הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה.

ומה גדול מכלן?
המוציא רכב וסוס חיל וגו'.

אל תזכרו ראשונות -
זה שעבוד מלכיות.

וקדמוניות אל תתבוננו -
זה שעבוד מצרים.

ואומר הנני עושה חדשה עתה תצמח -
זה מלחמת גוג ומגוג.

משל למה הדבר דומה?
לאדם שמהלך במדבר ופגע בו זאב וניצל ממנו, עד שהוא הולך ומספר מעשה זאב, פגע בו ארי וניצל גם הימנו, ועד שהוא הולך ומספר מעשה ארי, פגע בו נחש ושכח מעשה שניהם והיה הולך ומספר מעשה נחש.
אף ישראל כך, צרות אחרונות משכחות את הראשונות.

עם זו יצרתי לי -
(כתוב בתהילים מזמור ק"ב):

סימן תנו

ולא אותי קראת יעקב -
רבי אלעזר חסמא אומר:
הקורא את שמע ומרמז בעיניו וקורץ בשפתיו ומורה באצבעותיו בפרק ראשון, עליו הכתוב אומר: ולא אותי קראת יעקב.

סימן תנז

דבר אחר:
ולא אותי קראת יעקב -
זה שאמר הכתוב: ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעזבו את ה' ולא עבדוהו - אפילו בשותפות.

אמר רבי אבא בר כהנא:
לא תהא כהנת כפונדקית.

אמר רבי יוסי בר חנינא:
אמר הקב"ה: לא עשו אותי בני כגרזימי הזה שהוא באחרונה.

אמר רבי יודן:
משל לעבדו של מלך שעשה סעודה וזימן את כל בני המלך ולא זימן את המלך.
אמר המלך: הלואי שהשוה אותי לבני ביתי, אלא ולא אותי קראת יעקב - קאי וטרי כל יומא ולא לעי, וצלויי קמי את לעי.
קאי וטרי כל יומא ולא לעי, וא"ל חבריה: איתא צלי.
והוא אומר: לית אנא יכיל.
אצל הבעל מה כתיב?
ויקראו מהבקר עד הצהרים לאמר הבעל עננו - הוי ולא אותי קראת יעקב - הלואי לא הכרתיך יעקב.

למה?
כי יגעת בי ישראל.

לא הביאת לי שה עולותיך -
שני תמידין היו מקריבין בכל יום: את הכבש אחד תעשה בבקר וגו.

ובדם זבחיך לא כבדתני -
אלו קדשי קדשים.

לא העבדתיך במנחה -
זו קומץ מנחה.

ולא הוגעתיך בלבונה -
זו קומץ לבונה.

לא קנית לי בכסף קנה -
רבי יהודה בשם רבי יוסי אומר:
קנמון היה גדל בירושלים ועזים וצבאים היו אוכלים ממנו.

וחלב זבחיך לא הרויתני -
אלו אמורי קדשים קלים.

אך העבדתני בחטאתיך -
ראו מה גרמו לי עוונותיכם?
להחריב את ביתי,
ולשרוף את היכלי,
ולהגלות את בני לבין אומות העולם,
ולישב לי בדד - איכה ישבה בדד.

סימן תנח

הזכירני נשפטה יחד =
זה שאמר הכתוב: ה' חפץ למען צדקו.
וכן הוא אומר: אני מדבר בצדקה.
אמר הקב"ה: אני חפץ שתזכו בדין.
בוא וראה שנים נכנסים לדין, זה משתק את בעל דינו (יד) ואומר: אני ראשון.
וחברו אינו מניחו, אלא אומר אני ראשון.
והקב"ה בזמן שאמר לישראל: באו ונשפטה יחד, כדכתיב: הזכירני נשפטה יחד.
אמרו: מי ידבר תחלה?
אמר להם הקב"ה: אמרו אתם תחלה, ספר אתה למען תצדק.
למה?
אם אני נצחתי אתכם בדין, אני הוא שמפסיד, אבל אם נצחתם אותי אני משתכר.
נצחתי לדור המבול - הפסדתי את כל אותם האוכלוסין: וימח את כל היקום.
נצחני משה - ויאמר להשמידם לולי משה בחירו נשתכרתי, הדא הוא דכתיב: למנצח מזמור - זמרו למי שמנצחין אותו ושמח.