ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר -
(כתוב בירמיה ברמז רס"ט).

ישראל אשר בך אתפאר -
אמר הקב"ה:
אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב: את ה' האמרת היום.
אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם: וה' האמירך היום.

ישראל אומרים: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
ורוח הקדש אומרת: מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

ישראל אומרים:מי כמכה באלים ה'.
ורוח הקדש אומרת: אשריך ישראל מי כמוך,
כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו.

ישראל אומרים: כי תפארת עזמו אתה.
ורוח הקדש אומרת: ישראל אשר בך אתפאר.
אמר הקב"ה לישראל: עד שלא בראתי אתכם היו מלאכי השרת מקלסין אותי ואומרים: ברוך ה' אלהי ישראל.

סימן תסח

ואני אמרתי לריק יגעתי -
כד דמך רבי אבהו חזא תלת עשר נהרין דאפרסמון אמר להון: אלין למאן?
א"ל: אלין דידך.
א"ל: כל אלין דאבהו?
ואני אמרתי לריק יגעתי וגו' אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי, הה"ד: עוז והדר לבושה - של תורה - ותשחק ליום אחרון.

אימתי היא שוחקת?
ליום אחרון.

אימתי היא נותנה שכרה?
לעתיד לבא, ומראה להם מתן שכרן, שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא ונפשם ישנה והם שבעים.

א"ר אבהו:
משל למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים והראה להם מה שאוכלים ושותים ושבעה נפשם וישנו להם.
כך הקב"ה מראה לצדיקים עד שהם בעוה"ז, מתן שכרן, מה שהוא עתיד ליתן להם, לעתיד לבא ונפשם שבעה וישנים.

מה טעם?
כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי - הוי בשעת סילוקן של צדיקים מראה להם מתן שכרן.

זבדי בן לוי ור' יוסי בר פנחס ור' יהושע בן לוי תלתיהון אמרין:
אלין קראי כד דמכין.

חד אמר:
על זאת יתפלל וגו' אליך לעת מצוא.

וחרינא אמר:
תערוך לפני שלחן.

וחרינא אמר:
כי טוב יום בחצריך מאלף.

רבנן אמרין:
מה רב טובך.

בן עזאי אומר:
יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.

אימתי מראה להם הקב"ה מתן שכרן?
סמוך למיתתן.

יוצרי מבטן לעבד לו -
ישעיה קרא עצמו עבד (כתוב ביהושע ברמז ד' ובירמיה ברמז רס"ב).

כה אמר ה' גואל ישראל -
(כתוב בירמיה ברמז רפ"ד):

בעת רצון עניתיך -
תנא משום ר' יוסי:
עת היא מזומנת לפורעניות, שנאמר: בעת פקודתם יאבדו - ועת היא מזומנת לטובה, בעת רצון עניתיך.
עת היא מזומנת לפורענות: ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים.
עת מזומנת לטובה: ויהי בעת ההיא וירד יהודה (כתוב ברמז רפ"ז).

לאמר לאסורים צאו -
זה נח ובניו שהיו אסורים בתשמיש המטה.
וכן עשה יוסף כשראה ששני רעבון עתידין לבא נזקק לפריה ורביה, שנאמר: וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב.
וכן: ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו.

סימן תסט

לאמר לאסורים צאו -
עומד ומסיח במלך המשיח: כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וגו' ואצרך.
ועד עכשיו הוא עתיד להבראות?
מהו ואצרך?

אמרו רבותינו:
אין סוף ליסורים שהוא מתיסר בכל דור ודור לפי עונות הדור.
אמר הקב"ה: באותה שעה אני בורא אותו בריה חדשה ואינו מתיסר עוד, ואצרך ואתנך.

מהו לאמר לאסורים צאו?
שלוש גלויות נעשו בעשרת השבטים:
אחת גלתה לסמבטיון,
ואחת גלתה לפנים מסמבטיון, וכשם שיש מארץ ישראל לסמבטיון כך יש מסמבטיון לשם. ואחת גלתה לרכיבה של רבלתה ונבלעה שם.

לאמר לאסורים צאו -
לאלו שנתונים בסמבטיון.

לאשר בחשך הגלו -
לאלו שנתונים לפנים מסמבטיון.
ולאלו שנבלעו ברבלתה הקב"ה עושה להם מחילים מחילים מלמטה, והם הולכים בהם עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים, והקב"ה עומד עליו והוא נבקע, והם עולים מתוכו כמ"ש זכריה: ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה, הה"ד: ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני בשכולה וגלמודה גולה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם - ואלו גלויות אינם לבד, אלא כל מקום שיש שם ישראל מתכנסין ובאים.

הנה אלה מצפון ומים -
אלו שנתונים במקומות רחוקים באספמיא.

ואלו מארץ סינים -
אלו בני יונדב בן רכב.

ומי שהוא מהלך בדרך הוא רעב וצמא והם אינם כן, אלא לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש.
ולא עוד, אלא שהקב"ה משפיל לפניהם את ההרים ועושה אותם דרכים לפניהם, וכן כל מקום שהוא עמוק מגביהו לפניהם ועושה אותם מישור, דכתיב: ושמתי כל הרי לדרך ומסלותי ירומון.
וכיון שהם מתכנסים ובאים, הקב"ה אומר לשמים וארץ: מה אתם עומדים?
כשהיתה כנסת ישראל אבלה נתאבלתם עמה, דכתיב: אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, ועכשו שבאת השמחה, שישו ושמחו עמה, שנאמר: רנו שמים וגילי ארץ פצחו הרים רנה.

מנא הא מילתא דאמרי רבנן:
השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה.
והיינו דאמרי אנשי:
שתין רהוטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך?
דכתיב: לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש.
א"ל: את אמרת מהכא, ואנא אמינא מהכא: ועבדתם את ה' אלהיכם - זו ק"ש,

וברך את לחמך ואת מימיך - זו פת במלך וקיתון של מים שחרית.
והדר: והסירותי מחלה מקרבך.

ותניא:
מחלה זו מרה.
ולמה נקרא שמה מחלה?
שפ"ג חלאים יש בה, כמנין מחלה וכלם פת במלח וקיתון של מים שחרית מבטלתן.

לא ירעבו -
זה המן וכו' (כתוב בתרי עשר ברמז תקע"ט).

כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם -
אמר רבי אלעזר:
כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעוה"ב, שנאמר: כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם.

ותאמר ציון עזבני ה' -
מה כתיב למעלה מן הענין?
פרשת מלך המשיח: כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וגו' לאמר לאסורים צאו וגו' לא ירעבו ולא יצמאו וגו' הנה אלה מרחוק יבואו וגו' רנו שמים וגילי ארץ וגו' כי נחם ה' עמו וענייו ירחם - ואחר כך: ותאמר ציון עזבני ה' - לא היה צריך לומר אלא ותאמר ציון - ואחר כך פרשת מלך המשיח, אלא כיון שראתה ציון שגליות מתכנסים וכל ישראל והשמים והארץ שמחים והיא אינה נזכרת, התחילה אומרת: ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני.
אמר ליה: יש כלה בלא חופה?
שאי סביב עיניך וראי וגו'.

סימן תע

ארבעה דברים שאל ירמיה את הקב"ה, בשעה שפירש הימנו, על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו, ואלו הם:
מאיסה,
וגעילה,
עזיבה,
ושכיחה,

לפי שראה ירמיה הדיינים המשונים שהעביר על ירושלים, והוא עומד ומתמיה, לומר: אפשר הקב"ה שב עליהם מעתה?
והוא שואל מהקב"ה הללו ארבעה דברים.
וכן הוא אומר בסוף מגילת קינות: למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד.

משל למלך שהיה לו מטרונא והיתה חביבה עליו ביותר, וע"י שהיתה המטרונא יודעת שהמלך מחבבה יותר מדאי, הייתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת על גזרותיו.
פעם אחת גזר עליה וגזר על עבדיו שיבאו ויגררו אותה בשערה.
שושבינה שהיה שם עומד ומתמיה, כיון שרואה כן, רץ מיד ובא לפני המלך.
א"ל: מרי המלך, אמור לי: מה יש בדעתך, אם יש בדעתך לשוב אליה, שליט האדם באשתו, ואם אין בדעתך לשוב אליה, היה לך לגרשה שתלך ותנשא לאחר.
כך אמר ירמיהו לפני הקב"ה: רבש"ע, המאוס מאסת את יהודה - אלא אם בציון געלה נפשך - אם יש בדעתך לשוב אליה, מדוע הכיתנו ואין מרפא?!
א"ל: לך לרבך ולרבו של רבך, משה רבן של כל הנביאים, כך אמרתי לו בסוף כל התוכחות: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים (כתוב ברמז רצ"ד).

הרי על שתים השיבו ועל שתים לא השיבו, כיון שראתה ציון שד' דברים שאל ירמיה מאת הקב"ה, מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה, והשיבו הקב"ה על מאיסה וגעילה, ולא השיבו על עזיבה ושכיחה התחילה תובעת שתים: ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני.

דבר אחר:
ותאמר ציון עזבני ה' ושכחני אינו אומר כן, אלא עזבני ה' וה' שכחני.
מהו ה' וה'?
אמרה לו: אפילו שתי מדות של רחמים, שכתוב בך: ה' ה' אל רחום וחנון עזבו אותי ושכחו אותי.

דבר אחר:
עשה אותי הפקר לכל האומות, לקט שכחה ופאה, כמו שנאמר: ובקצרכם את קציר ארצכם וגו' לעני ולגר תעזוב אותם.

דבר אחר:
עזבני ה' -
טען אותי כמה פורעניות, כמו שכתוב: עזוב תעזוב עמו.

דבר אחר:
עזבני ה' -
עִיזְּבַנִי, דכתיב: וה' פתהן יערה.
מלמד, שרמז למעינותיהם והיו שופעות והיו משתקעות דם ומתעזבות בפניהן, והיו משליכין אותן.
א"ל הקב"ה: תורעמנין בני תורעמנין:
אדם הראשון, עסוק אני עמו לעשות לו עזר, שנאמר: אעשה לו עזר כנגדו.
והוא מתרעם עלי: האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי.

יעקב אני עסוק עם בנו להמליכו על מצרים: ויוסף הוא השליט על הארץ.
והוא מתרעם לפני ואומר: נסתרה דרכי מה'.

אף בניו עשו כן במדבר.
אני עסוק עמהם לבור להם לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים, שלא יהא אחד מהם (גוסס) [ג וסא] ודלריה אוחזתו.
והם מתרעמים לפני ואומרים: ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.
אף ציון כך היא עושה לי, אני עסוק להעביר את המלכיות מן העולם [ולא] כבר [עברתי] בכל מדי ויון, ועומד אני להעביר מלכות הרביעית, והיא מתרעמת לפני ואומרת: עזבני ושכחני.

דבר אחר:
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: שכחת אותו עוז שאמרו לפניך בים בני: עזי וזמרת יה.

דבר אחר:
ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני -
היינו עזובה הייינו שכוחה?!

א"ר אלעזר:
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אדם נושא אשה על אשתו, זוכר מעשה ראשונה ואתה עזבתני.
אמר לה הקב"ה: בתי, י"ב מזלות בראתי ברקיע כנגד י"ב שבטים,
ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל,
ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים ריהטון,
ועל ריהטון בראתי שלשים ליגיון,
ועל כל לגיון בראתי לו שלשים גסתרא,
ועל כל גסתרא בראתי לו שלשים קירטון,
ועל כל קירטון בראתי לו שס"ה כוכבים, כמנין ימות החמה, וכולם לא בראתי אלא בשבילך ואת אומרת: שכחתני ועזבתני?!

התשכח אשה עולה -
כלום אשכח עולות ופטרי רחמים שהקרבת לפני?
אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח לי מעשה העגל?
אמר לה: גם אלה תשכחנה.
אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה הר סיני?
א"ל: ואנכי לא אשכחך.

סימן תעא

אמר רבי אבהו:
שני דברים שאלו ישראל לפני הקב"ה ואמרו להם הנביאים: לא שאלתם כהוגן:
ויבא כגשם לנו וכמלקוש יורה ארץ - אמרו להם הנביאים: לא שאלתם כראוי, הגשם הזה יוצאי דרכים מצירים בו, טחי גגות מצרים בו, דורכי גתות וגרנות מצירים בו, אלא אם בקשתם לשאול: אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.

ועוד שאלו: שימני כחותם על לבך.
אמרו להם הנביאים: לא שאלתם כראוי, הלב פעמים מגולה פעמים מכוסה, אלא אם בקשתם לשאול: והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלוכה בכף אלהיך.

רבי סימון בשם רבי יוחנן:
אמר הקב"ה: לא אתם ולא נביאיכם שאלתם כראוי, אלא אם בקשתם לשאול: הן על כפים חקותיך כשם שאי אפשר לו לאדם לשכוח כפות ידיו, כך: גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך.

דבר אחר:
ואנכי לא אשכחך -
דכתיב: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.
וכך א"ל לדניאל: ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין - שכל זמן שישראל משועבדים הימין משועבדת, דכתיב: עמו אנכי בצרה.
וכתיב: והשיב אחור ימינו מפני אויב.
אמר דוד לפני הקב"ה: מה אתה סבור שאין דוחק לפניך לקרב את הקץ, בשבילנו אין דוחק אלא בשביל ימינך עשה: למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני.

קומה ה' אל נשא ידך - אמר הקב"ה: וכך אני עושה: כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם.
אמרו ישראל: כשתגאל אותנו משעבודן של מלכיות ותושיע את ימינך, עלינו לומר לך שירים וזמרים על הפלאים שאתה עושה לנו ועל הישועות שאתה עושה לימינך: מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, הוי: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.

סימן תעב

צר לי המקום גשה לי ואשבה -
רבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר המודעי הוו יתבי ועסקי בהדין קראי:
בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגויים.

אמר ליה רבי אלעזר לרבי אלעזר המודעי:
מחזקת היא ירושלים.
א"ל: עתיד הקב"ה לומר לה: האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך הרחיבי מקום אהלך וגו' (כתוב ברמז י"ד).

אמר רבי יוחנן:
עתידה ירושלים להיות מגעת לשערי דמשק.
מה טעם?
משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו.
וכתיב: אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק.
מה התאנה הזו צרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלים להיות מרחבת ועולה והגליות באות ונינוחות בה, לקיים מה שנאמר: ודמשק מנוחתו - ואין מנוחה אלא ירושלים, שנאמר: זאת מנוחתי עדי עד.
א"ל: ומה אתה מקיים ונבנתה העיר על תלה?
שאינה עתידה לזוז ממקומה, אלא מרחבת ועולה מכל צדדיה והגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר: כי ימין ושמאל תפרוצי - הרי לרוחב.
לאורך מנין?
ממגדל חננאל עד יקבי המלך.

רבי ברכיה אמר:
עד אוקינוס.

זכאי רבה אמר:
עד שיחי דיפו, ולא פליגי.
האי מאן דאמר: עד אוקינוס - עד יקבים שיקבם מלך מלכי המלכים הקב"ה.
ומאן דאמר: עד שיחי דיפו - עד יקבים שיקבם המלך שלמה, הרי לאורך ולרוחב.
לגובה מנין?
ורחבה ונסבה למעלה.

תנא רבי אלעזר בן יעקב:
עתידה ירושלים להיות רמה ועולה רמה ועולה, עד שמגעת לכסא הכבוד, ואומר להקב"ה: צר לי המקום גשה לי ואשבה.

רבי יוסי ברבי ירמיה רוסטיי בשם רבי לוי:
ואין את יודע מה היא שבחה של ירושלים, אלא מן מה דכתיב: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב - מכאן את יודע שבחה של ירושלים.

ואמרת בלבבך -
(כתוב לעיל ברמז תס"ט):

סימן תעג

והיו מלכים אומניך -
בא וראה שכל ברכות שברך יצחק את יעקב כנגדן ברכו הקב"ה מלמעלה:
יצחק אמר: ויתן לך האלהים מטל השמים.
והקב"ה ברכו: והיה שארית יעקב כטל מאת ה'.

יצחק אמר: ורוב דגן ותירוש.
והקב"ה אמר להם: ויען ה' ויאמר לעמו הנה נתתי לכם את הדגן והתירוש.

יצחק אמר: יעבדוך עמים.
והקב"ה אמר: והיו מלכים אומניך.

יצחק אמר: הוי גביר לאחיך.
והקב"ה אמר: ולתתך עליון על כל הגויים.