אי זה ספר כריתות אמכם -
אמר שמואל:
באו עשרה (נביאים) [בני אדם] וישבו לפניו, אמר להם: חזרו בתשובה!
אמרו לו: עבד שמכרו רבו והאשה שגרשה בעלה יש לזה על זה כלום?
אמר לו הקב"ה לנביא: כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה.

היינו דאמר ריש לקיש:
מאי דכתיב: דוד עבדי נבוכדנאצר [מלך בבל] עבדי?
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתידין ישראל לומר כן, לפיכך הקדים הקב"ה וקראם עבדי.

עבד שקנה נכסים עבד למי? נכסים למי?
עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה: אתה הכתבת לאמר: הן ישלח איש את אשתו. אומר לה: כלום הכתבתי אלא איש, והלא כבר נאמר: כי אל אנכי ולא איש.

וכי גרושים אתם לי בית ישראל?
כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם.

מדוע באתי ואין איש -
א"ר יוחנן: בשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס, שנאמר: מדוע באתי אין איש קראתי ואין עונה.

ואמר רבי חלבו:
כל הקובע מקום לתפלתו, אלהי אברהם בעזרו.
וכשמת, אומרים: אי עניו? אי חסיד? תלמידו של אברהם אבינו.

ומא לן דקבע מקום לתפלתו?
שנאמר: וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם - ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: ויעמוד פינחס ויפלל.

אלביש שמים קדרות -
אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא:
מיום שחרב בית המקדש לא נראה שמים בטהרו, שנאמר: אלביש שמים קדרות.

ה' אלוהים פתח לי אוזן -
(כתוב ליע ברמז ת"ז וברמז תמ"ה).

מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו -
אמר רבין בר רב אדא, אמר רב חסדא:
כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ויום אחד לא בא, הקב"ה משאיל עליו, שנאמר: מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו.
אם לדבר מצווה הלך - נוגה לו.
ואם לדבר הרשות הלך - אין נוגה לו.

מאי טעמא?
דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח.

דבר אחר:
מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו -
זה אברהם, אשר הלך השכים ממספוטמיא ומחברותיה, ואין נוגה לו.
ומי היה מאיר לו?
הקב"ה היה מאיר לו בכל מקום שהוא הולך - יבטח בשם ה' - ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

דבר אחר:
מי בכם ירא ה' -
זה אליעזר.

שומע בקול עבדו -
שהיה עבדו של אברהם אבינו.

אשר הלך חשכים -
בשעה שהלך להביא את רבקה - ואין נוגה לו -
ומי היה מאיר לו?
הקב"ה מאיר לו בזיקים וברקים, יבטח בשם ה' - ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם.

דבר אחר:
מי בכם ירא ה' -
בשעה שישראל נכנסים לצרה הם אומרים להקב"ה: גאל אותנו!
והקב"ה אמר להם: יש ביניכם ירא שמים?
והם אומרים: לשעבר, בימי משה בימי יהושע בימי דוד בימי שמואל, אבל עכשיו כל שאנו הולכים היא מחשכת לנו והולכת, שנאמר: אשר הלך חשכים.
א"ל הקב"ה: בטחו בשמי והוא עומד לכם, שנאמר: יבטח בשם ה'.
ולמה?
שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו.
וכן דוד אומר: בך ה' חסיתי אל אבושה.
מי היה בחשכה ולא הארתיו?
חנניה מישאל ועזריה: שלח מלאכיה ושזיב לעבדוהי די איתרחיצו עליה.
וכן דניאל: והוסק לדניאל מן גובא, ואמר: בטחו בה' עדי עד.

וכי לא נתביישו ישראל בעולם הזה?
אלא אמר דוד: בך ה' בטחתי אל אבושה לעולם - דיינו שנתביישנו בעולם הזה ולא נבוש לעולם הבא, וכן הוא אומר: ישראל נושע בה' וגו'.