רני עקרה לא ילדה - מושיבי עקרת הבית -
זו ציון.

רני עקרה לא ילדה - אם הבנים שמחה (כתוב ברמז תתע"ג):

ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה -
א"ר ראובן:
(כא) הרי (נא) [אני] עקרה.

אר' מאיר:
רני עקרה.-
עקורה, אומה דעקרוה עו"א, הה"ד: זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים וגו'.

לא ילדה -
(כתוב ברמז ע"ז):

פצחי רנה וצהלי -
בעשרה לשונות נקראת נבואה:
גילה,
שמחה,
עליסה,
עליצה,
פצחה,
רנה,
צהלה,
חדוה,
דיצה:

כי רבים בני שוממה מבני בעולה
אמר רבי אבא בר כהנא:
כתיב: ומדברך נאוה - אפילו מדבר, חייבין על מחיצתו והוא חרב, כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי.

א"ר לוי:
בבנינה העמידה לי רשעים, כגון: אחז מנשה אמון.
בחורבנה העמידה לי צדיקים, כגון: דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו.

רני עקרה -
אמר לה מינאי לברוריא: משום דלא ילדה רני?
א"ל: שטיא, שפיל לסופיה דקרא: כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה', אלא רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהינום כוותייכו:

כי ימין ושמאל תפרוצי -
ר' יוסי בר חנינא אמר:
אף חלוקי יחזקאל הראה לו הקב"ה ליעקב: ופרצת ימה וקדמה, והלא לא פירש יחזקאל אלא מן המזרח למערב, בא ישעיהו ופירש: כי ימין ושמאל תפרוצי.

כי בעליך עשיך -
מתני ליה רבי יהודה לרב יצחק בריה:
אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר: יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך.

א"ר שמואל בר אויא משמיה דרב:
אשה גולם היא, ואינה מחזקת טובה אלא למי שעשאה כלי, שנאמר: כי בעליך עשיך.

כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי -
זה שאמר הכתוב: לכל זמן ועת לכל חפץ - זמן היה לנח ליכנס לתבה, שנאמר: בא אתה וכל ביתך אל התבה.
וזמן היה לו שיצא הימנה, שנאמר: צא מן התבה.
משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר במקומו, כיון שבא אמר: צא ממקומך.
[כך נח: צא מן התבה] ולא קבל לצאת.
אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למארה!
עד שנשבע לו שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: כי מי נח זאת לי וגו'.

כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה -
רבי יהודה בר חנן בשם רבי ברכיה:
אם ראית זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה, לך הדבק בגמילות חסדים, הה"ד: כי ההרים ימושו - אלו האבות, והגבעות תמוטינה - אלו האמהות.

וחסדי מאתך לא ימוש -
אמר רבי אחאי:
(כב) לעולם זכות אבות קיימת ולעולם מזכירין.
וכן הוא אומר: כי אל רחום ה' אלוהיך לא ירפך ולא ישחיתך וגו' (כתוב ברמז רצ"ה).

סימן תעח

עניה סערה לא נחמה -
בני איש עד מה כבודי לכלמה.
בני איש - אלו עובדי אלילים.
למה הוא קורא אותם בני איש?
שהם באים מבני בניו של נח, הדא הוא דכתיב: נח איש צדיק.

עד מה כבודי לכלימה - שזה בית המקדש, דכתיב ביה: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
אמר הקב"ה: עד מתי אתם מכלימים בכבודו של בית המקדש, מרקקין בו מטנפין בו מעבדין בו עורותיהם ומעמידין בו אלילים?

תאהבון ריק -
מרדפין אחר דברים של ריקנות.

אלוהים עזבו שכחו - אין השכינה חוזרת לו מעתה, אלא תבקשו כזב סלה.
מה אתם סבורין על שסלקתי שכינה מתוכן לפי שעה שהיא לעולם.

ודעו כי הפלה ה' חסיד לו - כבר בשרני ע"י ישעיה הנביא ואמר: עניה סערה לא נחמה וגו'. עניה - מן הצדיקים.
עניה - מן התורה.
עניה = ממצוות ומעשים טובים.

סוערה -
מערערתא שערערוה עובדי אלילים, הדא הוא דכתיב: זכור ה' לבני אדום וגו'.

לא נחמה -
(כתוב ברמז ע"ז):

הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך -
כהדין כחלא, כמה דאת אמר: ותשם בפוך עיניה.

ויסדתיך בספירים -
סנפירינון.

רבי יהודה ורבי פנחס,
רבי יהודה אומר: (כג)
כל גזירה וגזירה שעתידה להנתן בירושלים, תהא נאה כסנפירינון הזה.

א"ר פנחס:
תאמר שהסנפירינון הזה רך הוא.
מעשה באחד שירד לרומי למכור סנפירינון, אמר לו הלוקח: על מנת לבדוק?
אמר לו: על מנת כן.
מה עשה?
נטלו והניחו על הסדן והיה מכה עליו בפטיש, נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר לא חסר.

ושמתי כדכד -
רבי אבא בר כהנא אמר:
כדין וכדין,

רבי לוי אמר:
כדכדיינון.

רבי יהושע בן לוי אמר:
כדכודי.

רבי יהודה בן לוי קם עם אליהו ז:ל א"ל:
לית מרי מחמי לי הדין כדכודי?
א"ל: אין, והראה לו ע"י נס.
מעשה בספינה שהיתה מפרשת בים הגדול והיתה כולה נכרים, והיה בה תינוק יהודי אחד, ובא עליה סער גדול בים, אתגלי אליהו ז"ל על ההוא ינוקא.
א"ל: זיל בשליחותי לגבי רבי יהושע בן לוי ומחמי ליה אינון כדכורי ואנא משזיב להדא אלפא בזכותך.

א"ל רבי יהושע:
גדול הדור הוא, לית הוא מהימן יתי.
א"ל: ענוון סגיא הוא ומהימני יתך, וכד תחמי יתיה לא תחמי ליה קדם בר נש אלא דבריה למערתא רחיקא מן לוד תלתא מילין ותחמי ליה יתהון תמן.
מיד נעשה נס ויצא משם בשלום.
אזל ההוא ינוקא לגבי רבי יהושע בן לוי ואשכחיה יתיב במתיבתא רבא דלוד.
א"ל: מרי, מילתא אית לי למימר לך.
קם ליה רבי יהושע בן לוי: איתא חמון ענותנותיה דרבי יהושע בן לוי, דאזיל בתריה מהלך תלתא מילין ולא א"ל מה את בעי.
וכיון דמטון למערתא, א"ל: מרי, אילין אינון אבני כדכודי, וכד חמי יתהון ליה הבהיקה כל לוד מאורו, והשליכן לארץ ונגנזו.

שמשותיך -
שורותיך.

ושעריך לאבני אקדח -
רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק:
עתיד הקב"ה לעשות שער המזרח של בית המקדש הוא ושני פשפשין, אבן אחת של מרגליות.

ר' יוחנן הוה יתיב ודריש גבי כנישתא בצפרי:
עתיד הקב"ה לעשות שער המזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשין אבן אחת של מרגלית. הוה תמן חד אפיקורוס, אמר: אפילו כהדא ביעתא דשפנינא לית אנן משכחין והדין יתיב ואמר: הכדין.
עם כשהוא מפרש בים הגדול שקעה ספינתו בים וירד לעמקי תהום, וראה מלאכי השרת מסתתין בו בגלפים בו מסרגין בו.
אמר להם: מהו זה?
אמרו לו: זה שער המזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשין אבן אחת של מרגלית.
א"ל: סבא סבא, כל מה דאת יכיל, למגלג גלוג למשבחא שבח, דאלולא חמון עיני לא הוינא מהימנא.
א"ל: ואילו לא חמון עינך לא הויתא מהימנא למילי דאוריתא?
תלא עינוי ואסתכל ביה, מיד נעשה גל של עצמות.

מעשה בחסיד אחד דהוה מטייל בששוניתא דימא דחיפא, והרהר בלבו ואמר: תאמר שהקב"ה עתיד לעשות שער המזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשיו אבן אחת של מרגליות, מיד יצתה בת קול ואמרה: אלולא שאתה חסיד גמור, כבר הייתה מידת הדין פוגעת באותו האיש, העולם כלו בראתי בששה ימים, דכתיב: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ - ושער המזרח של בית המקדש אי אפשר לעשות הוא ושני פשפשים אבן אחת של מרגליות?! מיד בקש רחמים על עצמו ואמר: ריבון העולמים, אע"פ שבלבי הרהרתי בשפתי לא דברתי, מיד נעשה לו נס ונבקע הים לו וראה מלאכי השרת מסתתין בו מגלפין בו מסרגין בו, ואמר להם: מה הוא זה?
אמרו לו: זה שער המזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשין אבן אחת של מרגלית.

ושמתי כדכד שמשותיך -
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן:
פליגי בה תרין מלאכי ברקיעא, ומאן אינון?
מיכאל וגבריאל.
ואמרי לה תרין אמוראי במערבא, ומאן אינון?
יהודה וחזקיה בני ר' חייא.
חד אמר:
של שוהם.

וחד אמר:
של ישפה.
אמר להם הקב"ה: יהון כדין וכדין.

מאי ושעריך לאבני אקדח?
כי הא דר' יוחנן הוה יתיב וקא דריש:
עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות של שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר ברום עשרים ומעמידם בשערי ירושלים, לגלג עליו אותו תלמיד וכו' עד ועשאו גל של עצמות.

מיתיבי:
ואולך אתכם קוממיות -
ר"מ אומר:
מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון.

ר' יהודה אומר:
מאה אמה כתבנית היכל וכותליו, שנאמר: אשר בנינו כנטיעים מגדלים בנעוריהם בנותינו כזיויות מחוטבות תבנית היכל - הנך לכוי דבי זיקי.

וכל גבולך לאבני חפץ -
אמר רבי בנימין לוי:
עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות וכל ישראל באים ונוטלים חפציהם מהם, לפי שישראל בעולם הזה מתחמים באבנים ובצרורות, אבל לעתיד לבא מתחמין באבנים טובות ובמרגליות, לפי שבעולם הזה אדם חייב לחברו, הוא אומר לו: לך נדון אצל הדיין, פעמים שהוא עושה שלום ביניהם, פעמים שאינו עושה שלום ביניהם, לית תרתין אפין נפקי מרציין.
אבל לעתיד לבא אדם חייב לחברו, והוא אומר לו: לך נדון אצל המשיח בירושלים, וכיון שמגיעים אצל תחומי ירושלים, הם מוצאים אותם מלאים אבנים טובות ומרגליות והוא נסיב תרתין מנהון, וא"ל: יתר מאלין אני חייב לך?
והוא אומר לו: אף לא כדין, יהא שרי לך יהא שביק לך, הה"ד: השם גבולך שלום.

סימן תעט

וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך -
אל תקרי בָּנַיִךְ אלא בּוֹנָיךְ.
גדול השלום שנתן ללומדי התורה, שנאמר: וכל בניך למודי ה' וגו'.

וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך -
ארבעה רוב שלומות הם: יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח.
שלום רב לאוהבי תורתך.
וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום.
והדין: וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

אמר הקב"ה: בעולם הזה ישראל למדים תורה מבשר ודם, לפיכך משכחין אותה, שנתנה על ידי משה שהיה בשר ודם, וכשם שבשר ודם עובר כך למודו עובר, שנאמר: התעיף עיניך בו ואיננו - אבל לעתיד לבא אין ישראל למדין אלא מפיו של הקב"ה, שנאמר: וכל בניך למודי ה', וכן הוא אומר: לא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו - וכשם שהאלהים חי וקיים לעולם כך למודו, מה שלמדים ממנו אינם שוכחים לעולם, שנאמר: וירשו בית יעקב את מורשיהם - ואין מורשיהם אלא תורה, שנאמר: תורה ציווה לנו משה מורשה.

מי גר אתך עליך יפול -
תנו רבנן:
אין מקבלים גרים לימות המשיח.
כיוצא בו, לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה, אלא שנעשו גרים גרורים.

אמר רבי אלעזר:
מאי קראה?
מי גר אתך עליך יפול.

גר אתך -
בעניותך.

ייפול -
בעשירותך.