הוי כל צמא לכו למים -
תנא דבי רבי ישמעאל:
אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נמוח, אם ברזל הוא מתפוצץ, דכתיב: הוי כל צמא לכו למים.
וכתיב: הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע.

רבי חנינא בר פפא רמי:
כתיב: לקראת צמא התיו מים.
וכתיב: הוי כל צמא לכו למים.
אם ת"ח הגון הוא, לקראת צמא התיו מים ואם לאו, הוי כל צמא לכו למים.

סימן תפ

רבי חנינא בר אידי אמר:
למה נמשלו דברי תורה למים?
לומר לך, מה המים מניחים מקום גבוה ויורדים למקום נמוך, אף דברי תורה מניחים מי שדעתו גבוה עליו והולכים אצל מי שדעתו שפלה.

אמר רבי אושעיא:
למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו מים ויין וחלב?
לומר לך, מה שלושה משקין הללו נפסלין בהיסח דעת, אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח דעת.

דבר אחר:
מה שלושה משקין הללו אין מתקיימים אלא בפחות שבכלים, כך דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה עליו.

נמשלו דברי תורה למים: שתה מים מבורך.
מה מים - חיים לעולם.
אף דברי תורה, חיים לעולם, שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם.

מה מים - מעלין את האדם מטומאה לטהרה.
כך דברי תורה: אמרות ה' אמרות טהורות.

מה מים - משיבים נפשו של אדם.
כך דברי תורה: תורת ה' תמימה משיבת נפש.

מה מים - חנם לעולם.
אף דברי תורה: הוי כל צמא לכו למים.

אי מה המים (כה) אין להם דמים,
אף דברי תורה כן?
ת"ל: יקרה היא מפנינים.

אי מה מים אין משמחים את הלב,
אף דברי תורה אין משמחין את הלב?
ת"ל: כי טובים דודיך מיין.

מה יין משמח את הלב,
אף דברי תורה משמחין את הלב: פקודי ה' ישרים משמחי לב.

מה יין אי אתה טועם טעם בתחלתו, וכל זמן שהוא מתישן בקנקן הוא משתבח,
כך דברי תורה כל זמן שהם מתישנים בגוף משתבחים, שנאמר: בישישים חכמה.

מה יין אי אפשר להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב, אלא בכלי חרס.
כך תלמיד חכם,

אי מה יין רע לראש ורע לגוף,
אף דברי תורה כן?
ת"ל: לריח שמניך טובים.

מה שמן יפה לראש ויפה לגוף,
כך דברי תורה: כי לוית חן הם לראשך.
ואומר: תתן לראשך לוית חן.

מה שמן תחלתו מר וסופו מתוק,
אף דברי תורה, אדם מצטער בתחלתן.

מה שמן אין יכול להתערב במשקין אחרים,
אף ישראל: ואבדיל אתכם מן העמים.

מה השמן נעשה עליון,
אף ישראל: ונתנך ה' אלוהיך עליון.

אי מה שמן אין מתוק בפה,
אף דברי תורה כן?
ת"ל: ומתוקים מדבש ונפת צופים.
ואומר: דבש וחלב תחת לשונך.

מה המים נתנים מלמעלה,
אף דברי תורה נתנים מלמעלה: מן השמים דברתי עמכם.

מה המים מכסים ערותו של ים: כמים לים מכסים.
כך דברי תורה: על כל פשעים תכסה אהבה.

מה המים יורדים טיפים ונעשים נחלים נחלים.
כך דברי תורה, שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר, עד שנעשה כמעיין נובע.

מה מים מגדלים את הצמחים,
אף דברי תורה מגדלים כל מי שעמל בהם, שנאמר: בי מלכים ימלוכו.

מה המים (כו) אין הגדול מתבייש לומר לקטן: השקני מים.
כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן: למדני פרק אחד או הלכה אחת.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
שלושה כתרים הם:
כתר כהונה, אפילו נותן אדם כל כסף וזהב שבעולם, אין נותנים לו כתר כהונה, שנאמר: והיתה לו ולזרעו אחריו.

כתב מלכות, אפילו נותן אדם כל כסף וזהב שבעולם אין נותנים לו, שנאמר: ודוד עבדי נשיא להם עד עולם.

אבל כתר תורה אינו כן, כל מי שרוצה ליטול יבא ויטול, שנאמר: לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב.

הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם -
אמר רב:
האזן לגוף כקנקל לכלים.
מה קנקל הזה כלים נתונים עליו ואתה נותן מוגמר תחתיו וכולם מרגישים, כך רמ"ח אבריו של אדם על ידי האזן כולם חיים.

סימן תפא

דרשו ה' בהמצאו -
אמר רבי שמואל בר אניא משמה דרב:
מנין לגזר דין של צבור, שאע"פ שנחתם שמתקרע?
שנאמר: מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
והא כתיב: דרשו ה' בהמצאו?!
התם ביחיד.

ויחיד אימת?
א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה:
אלו עשרת ימים שבין ר"ה ליוה"כ (כתבו ברמז צ' וברמז תק"ט).

רבי ירמיה בשם ר' אבהו אמר:
דרשו ה' בהמצאו -
היכן הוא מצוי?
בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

קראוהו בהיותו קרוב -
היכן הוא קרוב?
בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

אר' אלעזר:
ולא עוד, אלא שהקב"ה עומד על גבם.
מה טעם?
אלוהים ניצב בעדת אל.

א"ר יוחנן:
ברית כרותה היא, כל היגע בתלמודו בבית המדרש לא במהרה הוא שוכח, והיגע בתלמודו בצנעא, לא במהרה הוא שוכח.
מה טעם?
ואת צנועים חכמה.

יעזוב רשע דרכו -
א"ר ביבי בר אבינא:
כיצד צריך אדם להתוודות ערב יוה"כ?
צריך לומר:

מודה אני את כל אשר עשיתי לפניך, בדרך רע הייתי עומד, וכל מה שעשיתי, עוד לא אעשה כמוהו. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאותי.

וישוב אל ה' וירחמהו -
ר' יצחק אומר:
כאדם שהוא מלחים שני נסרים ומדביקן זה לזה.

ר' יוסי בר חנינא אמר:
כאדם שהוא מלחים שני כרעי המטה ומדביקן זה לזה.

ואל אלהינו כי ירבה לסלוח -
ר' סימון בשם ר' זירא:
הקב"ה ויתר לנו סליחה אחת משלו (כז) זו עשירית האיפה: ונפש כי תקריב.

וישוב אל ה' -
(כתוב ברמז ת"ט):

סימן תפב

כי לא מחשבותי מחשבותיכם -
ב"ו כשהוא יושב ודן אומר לו: אמור הרגתי או לא הרגתי.
אם אומר: הרגתי, הדיין הורגו ואם לא הודה אינו הורגו.
אבל הקב"ה אינו כן, מי שמודה הקב"ה מרחם עליו, שנאמר: ומודה ועוזב ירוחם.

ר' שמעון בן חלפתא אומר:
אמר הקב"ה לירושלים: על מה הבאתי עליך כל המשפטים הללו?
בשביל שאמרת: לא חטאתי, שנאמר: הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי.

ולא דרכיכם דרכי -
אמר רבי יוסי בן קצרתא:
בשר ודם עושה לו שביל בהר או בבקעה, שמא יכול לעשות במים?!
אבל הקב"ה כתיב בו: בים דרכך ושבילך במים רבים.

דבר אחר:
מב"ו קוצף על בני אדם טורדן מן המדינה, שמא הוא יכול לעשות דרך בים ולהורידן ולשקען בתוכו?!
אבל הקב"ה אינו כן, כעס על המצרים ועשה דרך בים והורידן ושקען בתוכו, שנאמר: הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה.
ומה גדול מכולם?
המוציא רכב וסוס.

דבר אחר:
כי לא מחשבותי מחשבותיכם -
יוסף מכרוהו למדינים והמדינים למצרים, ועד שלא ירד יוסף ירד יהודה להתקין גואל האחרון זה מלך המשיח, שנאמר: וירד יהודה.
וכתיב: וירד מים עד ים.

סימן תפג

כי כאשר ירד הגשם והשלג -
א"ר יהודה:
מטרא בעלה דארעא, דכתיב: והולידה והצמיחה.

מאי לשון רביעה?
שרובע את הקרקע.

אמר ריש לקיש:
בשעה שהמים מתקשרים בעבים ואין הגשמים ויורדים, דומים לאשה שמחבלת ואינה יולדת.

והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא:
נאמרה עצירה באשה
ונאמרה עצירה ברקיע,

נאמרה לידעה באשה
ונאמרה לידה ברקיע,

נאמרה פקידה באשה
ונאמרה פקידה ברקיע.

נאמרה עצירה באשה, דכתיב: כי עצור עצר ה',
ברקיע, דכתיב: ועצר את השמים,

לידה באשה: ותהר ותלד בן.
ברקיע דכתיב: והולידה והצמיחה.

פקידה באשה: וה' פקד את שרה.
ברקיע, דכתיב: פקדת הארץ ותשוקקה.

סימן תפד

רבי אליעזר ורבי יהושע,
רבי אליעזר אומר:
כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ וכל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים.
ומייתי לה מהכא: הללו את ה' מן השמים וגו' הללו את ה' מן הארץ וגו'.

ר' יהושע אומר:
כל מה שיש בשמים ובארץ ברייתו מן השמים.
ומייתי לה מהכא: כי לשלג יאמר הוא ארץ.
מה שלג אע"פ שהוייתו בארץ אינו אלא מן השמים, כך כל מה שבשמים ובארץ אינו אלא מן השמים.

רב הונא בשם רב יוסף אמר:
כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ, הה"ד: כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים.
מה הגשם, אע"פ שירידתו מן השמים (כח) אין ברייתו אלא מן הארץ, אף כו'.

ר' יודן מייתי לה מהכא:
הכל היה מן העפר.

אמר רב נחמן:
אפילו גלגל חמה, שנאמר: (כט) האומר לחרס ולא יזרח:

תחת הנעצוץ יעלה ברוש -
אמר רבי שמואל בר נחמני:
תחת הנעצוץ -
זה המן הרשע, שעשה עצמו עבודה זרה, דכתיב: בכל הנעצוצים.

יעלה ברוש -
זה מרדכי הצדיק, שנקרא ראש לבשמים, שנאמר: ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמין: מירא דכיא.

תחת הסרפד -
זו ושתי הרשעה, בת בנו של נבוכדנאצר הרשע, ששרף בית מרפידו של אלהינו, דכתיב: ורפידתו זהב.
תעלה אסתר הצדקת, שנקראת הדסה, שנאמר: ויהי אומן את הדסה.

והיה לה' לשם -
זה מקרא מגלה.

לאות עולם לא יכרת -
זה פורים (כתוב ברמז קל"ד):