והגד לעמי פשעם -
דרש רבי יהודה בר אלעאי:
והגד לעמי פשעם -
אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות.

ולבית יעקב חטאתם-
אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות.

והיינו דתנן, ר' יהודה אומר:
הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון:

סימן תצא

ואותי יום יום ידרושון -
ר' אידי אבוה דר' יעקב בר אידי:
הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי בארחא והוה יתיד חד יומא באושפיזיה והדר אתי, והוי קרו ליה בר בי רב דחד יומא, אחלש דעתיה, והוה קרי לנפשה: שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויענהו.

א"ל רבי יוחנן:
במטו מינך לא תענוש רבנן.

נפק רבי יוחנן לבי מדרשא ודרש:
ואותי יום יום ידרשון -
וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו?
אלא כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה לשמה, מעלה עליו הכתוב כאלו עוסק כל השנה כולה.

הלא פרוס לרעב לחמך -
אמר רב הונא:
בודקין למזונות ואין בודקין לכסות.
אי תימא קרא ואי תימא סברא, א"ת קרא, הכא כתיב: הלא פרוס לרעב לחמך - פרוס כתיב. והכא כתיב: כי תראה ערום וכסיתו - לאלתר, אי תימא סברא, האי קא מבזי, והאי לא קא מבזי.

רב יהודה אמר:
בודקין לכסות ואין בודקין למזונות.
אי תימא קרא, אי תימא סבר, אי תימא קרא, הכא כתיב:
והכא כתיב: כי תראה ערום וכסיתו - לכשיראה לך.
אי תימא סברא, האי מצטער והאי לא מצטער.

א"ר אלעזר:
בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו באין העו"א ונוטלים אותו בזרוע.
זכה - הלא פרוס לרעב לחמך.
לא זכה - ועניים מרודים תביא בית.

ואמר מר עוקבא:
אעפ"כ נחשב להם לצדקה, שנאמר: ונוגשיך צדקה.

א"ר יצחק:
הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים, מתברך באחת עשרה ברכות.
הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות:
דכתיב:
הלא פרוס לרעב לחמך וגו'
אז יבקע כשחר אורך
וארכתך מהרה תצמח
והלך לפניך צדקך וגו'
אז תקרא וה' יענה וגו'
אז תתענג על ה'.

והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה:
דכתיב:
ותפק לרעב נפשך
ונפש נענה תשביע
וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים
ונחך ה' תמיד
והשביע בצחצחות נפשך
ועצמותיך יחליץ,
והיית כגן רוה
וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו,
ובנו ממך חרבות עולם
מוסדי דור ודור תקומם
וקרא לך גדר פרץ וגו'.

סימן תצב

רבי יהודה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:
לעולם לא תהא מצוות עני קלה בעיניך, שהפסדה עשרים וארבע קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות.
עשרים וארבע קללות מנין?
הפקד עליו רשע וגו' וכל ענינא.
וכל כך למה?
יען אשר לא זכר עשות חסד.

ומתן שכרה כ"ד ברכות, דכתיב: הלא פרוס לרעב וגו' אז תתענג על ה' הרי י"ד.
ואלין עשר אחרנייתא הן אינון?
גבי יעקב, דכתיב: והאכלתיך נחלת יעקב אביך.
יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו'.

א"ר סימון:
הלוא תפרוס אין כתיב כאן, אלא פרוס - כבר היא פרוסה, מר"ה נגזר על האדם מה שהוא משתכר ומה שהוא מתחסר.

רשב"י דמך ליה בליל ריש שתא והוא בחלמיה דבנוי דאחתיה מתבעיין מן מלכותא שית מאה דינרין, אנסינון ואוקמינון פרנסים, אמרין: מן דמאן מפקתא?
אמר להון: הוון מפקין וכתבין בסיפא דשתא אנן מחשבינן ואנא משלם לכון, בסיפא דשתא איתמר עליהן לישנא בישא דהוו יהבין ונסבין בהדין מטכסא, אתא חד גבר סב מן מלכותא אמר לון: דאתון אעבדין פורפורא למלכא, או דאתון מזדמין שית מאה דינרין. נסבתינון וחבשינהון בפילקי.
כיון דשמע רבי שמעון בן יוחאי אזל לגביהון, אמר לון: כמה אפקתון?
אמרין ליה: הא כתבא, וקרי כתבא אשכח דאפקון שית מאה דינרין חסר שית דינרין.
אמר להון: הבו לי שית דינרין ואנא מפיק לכון!
אמרין: אתון חמון הדין סבא, מתבע מן גבן שית מאה דינרין, ואת אמרת: שית דינרין ואנא מפיק לכון?!
אמר לון: הבו לי שיתא דינרין ולא איכפת לכון אתון. ונסבין שיתא דינרין ויהבון ליה לגו קומציה, ואמך אפוהי ונפק ליה.
מדנפק אמרין ליה: דילמא דהוית ידעת דאינון מזדמין?
אמר לון: חייכון, מן לילי ריש שתא הוינא ידע.
אמרין ליה: ואלו אמרת לן, הוינן יהבין אוף אילין שית דינרין בגו מצותא!
א"ל: ואלו אמרית לכון לא הויתון מהימנתון יתי.

ותפק לרעב (לחמך) [נפשך] -
אם זכיתם - לרעבו של יעקב
ואם לאו - לשבעו של עשו.

ועניים מרודים תביא בית -
אלו שהם עניים מנעוריהם.

אמר ר' יצחק:
כהדין סמיא, דקריין להון: סגיא נהורא.

ועניים מרודים -
אלו הם אבלים מרי נפש שנפשם מרה עליהם.
מי משמחם?
יין, דכתיב: ויין למרי נפש לכך נאמר: מרודים תביא בית.

דבר אחר:
אלו תלמידי חכמים שנכנסים לבתי עמי הארץ ומרוין אותם מדברי תורה.

רבי אבין אמר:
כל המארח תלמיד חכם בביתו, מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים.
נאמר כאן: תביא.
ונאמר להלן: תביא: ראשית בכורי אדמתך תביא.
מה להלן בכורים אף כאן בכורים.

ומבשרך לא תתעלם -
בר קפרא אמר:
הוי רואה בשרו כבשרך, שאין לך אדם שאינו בא למידה זו, אם לא בא הוא, בא בנו או בן בנו.

דבר אחר:
ומבשרך לא תתעלם -
רבי יעקב בר אחא ורבי אלעזר:
זו גרושתו.

ר' יוסי הגלילי הוה ליה אתתא בישא והוה מבזיא ליה קמי תלמידוי.
אמרו ליה תלמידוי: רבי, שבקה, דלית הוא יקדך.
אמר לו: פורנא רב עלי, ולית בי משבקתא.
חד זמן הוה פשיט הוא ורבי אלעזר בן עזריה, כיון דחסלין מפשוטיהון, אמר ליה: משגח סליק רבי לגו ביתא?
אמר ליה: אין.
כיון דעיילין לביתא, נפקת לה, צפון קידוא יהיבת על אפיא.
אמר: אית בהדא קידרא כלום?
א"ל: הוא מלייא פרפיין. גלונא ואשכחון מלייא פרגיין, ידע ראב"ע.
א"ל: רבי, ולא אמרה אלא פרפריין, והא אשכחינן לה מלייא פוגיין!
א"ל: רבי, מעשה נסים הם.
כיון דחסלון מיכלן ומשתיין, אמר ליה: רבי, שבוק הדא אתתא, לית היא דיקרך.
אמר ליה: פורנא רב עלי ולית לי ממרקא לה.
אמר ליה: אנא פסקי פורנא ושבקא מינך.
עבדון ליה כן, פסיק לה פורנא ושבקוה מיניה, ואסבון יתיה אתתא טבא מיניה.
גרמון חובין דההיא אתתא דשבק ואזלא ונסיבא לסנטרא דקרתא, בתר יומין נפלין עלוי יסורין, אתעביד סגיא נהורא, והוות אתתא נגידא ליה בכל שכוני דקרתא, ובשכוניה דרבי יוסי הגלילי לא נגדא לה.
אמר לה: למה לא נגדת בשכונתה דר' יוסי הגלילי, דאנא שמע דעביד מצון סגיאן?
אמרה לה: משבקתיה אנא, וליתי לי מחמי סבר אפוי.
חד זמן מטיין לההוא שכונתא, שרי חבט עלה והוו מתבזיין בשוקא, אודיק רבי יוסי הגלילי חמתון ויהבינון בגו בית חד מן דידיה, והוה זיין להו כל יומיא דהוו בחיים, על דכתיב: ומבשרך לא תתעלם.

קריביה דר' יוחנן הות להו אתת אבא דהות צריכה רפואה כל יומא, אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו: זילו קוצו לה מידי לרפואה.

אמר רבי יוחנן:
עשינו עצמינו כעורכי הדיינים, מעיקרא סבר: מבשרך לא תתעלם.
ולבסוף סבר: אדם חשוב שאני.

קריבתיה דרב נחמן זבינתיה לכתובתה בטובת הנאה איגרשה ושכיבה, אתו קא תבעי לה לברתא.

אמר רב נחמן:
איכא איניש דליסבא עצה תייזל ותחלה לכתובתה דאמה לגבי אבוה ותהדר ותירתה מינה, שמעה איהי אחילתיה.

אמר רב נחמן:
עשינו עצמינו כעורכי הדייניים, מעקרא סבר: מבשרך לא תתעלם.
ולבסוף סבר: אדם חשוב שאני.

ביומיה דר' תנחומא צריכין ישראל למטרא, אמרין ליה: גזור תעניתא דניחות מטרא, גזר תעניתא פעם ראשונה ושנייה ולא ירדו גשמים, בשלישי על דרש: כל עמא יפלגון מצוה.
חד גבר נסב מן מה דהוה גו ביתיה ונפק למפלג גו שוקא, פגעת ביה משבקתיה.
אמרה ליה: זכי בי דמן ההוא יומא דנפקת ההיא אתתא מגו ביתך לא חמית טב.
כיון שראה אותה ערומה ובצרה גדולה, נתמלא עליה רחמים ונתן לה על שם: ומבשרך לא תתעלם.
חזא בהון חד גברא, אזל ואמר ליה לרבי תנחומא: רבי, מאי את יתיב הכא ועבירה הכא?
אמר ליה: מה חמיתא?
אמר ליה: חמיתיה גבר פלן משתעי עם משבתקיה ויהב לה פריטין.
שלח רבי תנחומא ואיתיתיה.
אמר ליה: לית את ידע דהא לא אריך?
ולית את ידע דעלמא קאים בצערא, ואת בעי למשבקתך ויהיב לה פריטין?
אמר ליה: ולא את דרשת: כל עמא יפקון ויפלגון מצווה, ונסיבית ממה דהוה גו ביתא ונפקת למפלג גו שוקא, ופגעת בי משבקתי.
אמרה לי: זכי בי, דמן ההוא יומא דנפקת ההיא אתתא מגו ביתא לא חמית טב!
כיוון שראיתי אותה ערומה ובצרה גדולה, נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה על שם: ומבשרך לא תתעלם.
באותה שעה הגביה עיניו לשמים, אמר: אם בשר ודם אכזרי שאין לה עליו מזונות, כיון שראה אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, אנו שאנו בניך, בני בחוניך, בני אברהם יצחק ויעקב, ומזונותינו עליך על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים!
באותה שעה ירדו גשמים ונתרווח העולם.

אז יבקע כשחר אורך -
א"ר ירמיה בן אלעזר:
אפילו אותה שכתוב בה: והארכת ימים.

וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך -
וכל מה דאת לעי עם גרמך את לעי, לפיכך: כבוד ה' יאספך.

סימן תצג

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
כל העושה מצווה אחת בעולם הזה, מקדמתו והולכת לפניו בעולם הבא, שנאמר: והלך לפניך צדקך.
וכל העושה עבירה אחת בעולם הזה, מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר: ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו.

רבי אליעזר אמר:
קשורה בו ככלב, שנאמר: ולא שמע אליה לשכב אצלה - בעולם הזה.
להיות עמה - לעולם הבא.

סימן תצד

שלשה אוהבים יש לו לאדם:
בניו ובני ביתו,
וממונו,
ומעשיו הטובים.

בשעת פטירתו מכניס בניו ובני ביתו ואומר: בבקשה מכם, הצילוני מדין המות הרע הזה!
והם משיבים לו ואומרים: אין שלטון ביום המות - לא כך כתיב: אח לא פדה יפדה איש?

והוא מכניס ממונו, ואומר: הצילני!
והוא משיב לו: לא יועיל הון ביום עברה.

והוא מכניס מעשיו הטובים ואומר להם: הצילוני!
והם אומרים לו: עד שלא תבא הרי אנו מקדימין לך, שנאמר: והלך לפניך צדקך, וכתיב: וצדקה תציל ממות.

סימן תצה

שנו רבותינו:
מונבז המלך עמד ובזבז אוצרותיו בשני בצורת. חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו: אבות אבותיך גנזו אוצרות ואבותיך הוסיפו עליהם ואתה מבקש לבזבזן?
א"ל: אבותי גנזו למטה.
ואני גנזתי למעלה, שנאמר: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.

אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו.
ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר: צדק ומשפט מכון כסאך.

אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות.
ואני גנזתי דבר שעושה פירות, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.

אבותי גנזו אוצרות ממון.
ואני גנזתי אוצרות נפשות, שנאמר: ולוקח נפשות חכם.

אבותי גנזו לאחרים.
ואני גנזתי לעצמי, שנאמר: ולך תהיה צדקה.

אבותי גנזו לעוה"ז.
ואני גנזתי לעוה"ב, שנאמר: והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך:

אז תקרא וה' יענה -
שנו רבותינו:
האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, ומלוה סלע לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר: אז תקרא וה' יענה - כמה דאת אמר: תקרא ואנכי אענך:

אם תסיר מתוכך מוטה -
אלו שטרות פרועים.

שלח אצבע ודבר און -
אם ראית חברך שבורח מן המלכות, אין הוה אזיל בהא עברה, יזיל בהדא.

ותפק לרעב נפשך -
אמר ריש לקיש:
אם אין לך ליתן לו נחמו בדברים, אמור לו: תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך, אם עשית כן, וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים.

אמר רב טביומי:
אם עשית כן, הרי אתה כבוראך, דכתיב ביה: דודי צח ואדום.

ועצמותיך יחליץ -
ישמיט,
יזיין,
ישזיב,
יניח.

ישמיט, כמה דאת אמר: וחלצה נעלו.
יזיין, כמה דאת אמר: חלוצים תעברו.
ישזיב, כמה דאת אמר: חלצני ה' מאדם רע.
יניח, מכאן קבעו חכמים: רצה והחליצנו בשבת.

והיית כגן רוה -
זה גן.

וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו -
זה עדן.

ובנו ממך חרבות עולם -
ר' טרפון אמר לו לרבי עקיבא:
שקול שיתא קנטרין דכסף, וזבון לן חדא אוסיא ונהוה מתפרנסין מינה ולעיין באוריתא, נסבינון ופלגינון לספרייא ולמתנייא ולאילין דילפון באוריתא.
בתר יומין קם עמיה ר' טרפון, א"ל: זבנת ההוא אוסיא?
אמר ליה: אין.
א"ל: ולית את מחמייתא?
נסביה ואחמתיה לספריא ולמתנייא.
אמר ליה אית בר נש דלעי מגן?
אפוכי הן הוא?
א"ל: גבי דוד, שנאמר: פזר נתן לאביונים.

סימן תצו

וקורא לך גודר פרץ -
רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא:
אמר הקב"ה: הפרצה הזאת הייתה עלי לגודרה ועמדת וגדרת, מעלה אני עליך כאותו שעמד בפרץ, דכתיב: לולי משה בחירו עמד בפרץ.

משובב נתיבות לשבת -
אמר ר' יהודה בר סימון:
העני הזה יושב ומתרעם: מה אני ומה פלוני?
הוא יושב בביתו ואני יושב כאן!
פלוני ישן ע"ג מטה ואני ישן על הארץ!
ועמדת אתה ונתת לו, מעלה אני עליך כאלו נתת שלום ביני לבינו, שנאמר: או יחזק במעוזי יעשה שלום לי:

אם תשיב משבת רגליך -
תנא:

לא יטייל אדם בתוך הכרך בשבת על מנת שתחשך ויביא פירות,
ולא לתוך המדינה על מנת שילך לבית המרחץ,
ואסור לאדם לצאת בתוך כרמו בשבת ולידע מה היא צריכה.

מעשה בחסיד אחד שיצא לתוך כרמו בשבת וראה שם פרצה גדולה וחשב עליה לגודרה בשבת. אמר: הואיל וחשבתי עליה לגודרה בשבת, ח"ו איני גודרה עולמית.
מה פרע לו הקב"ה?
זימן לו אילן אחד של נצפה ועלה בתוכה, והיה מתפרנס ממנה כל ימי חייו.

וקראת לשבת עונג -
אמר רב יהודה אמר רב:
כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו, שנאמר: והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר: וקראת לשבת עונג - הוי אומר: זה עונג שבת.

במה מענגו?
אמר רבי יהודה בריה דרבי שמואל בר שילת משמיה דרב:
בתבשיל של תרדין ובדגים גדולים ובראשי שומין.

ורב חייא בר אסי אמר רב:
אפילו בדבר מועט ולכבוד השבת עשאהו, הוי עונג.

מאי היא?
א"ר יהודה:
כסא דהרסנא.
יוסף מוקיר שבי הוה ההוא גוי בשבבותיה דהוו נכסיה נפישי טובא.
אמרי ליה כלדאי: כלהו נכסיך יוסף מוקיר שבי אכיל להו.
אזל זבנינהו לכלהו נכסיה, זבן בהו מרגניתא אותביה בסדיניה. בהדי דקא עבר במברא אפרחיה זיקא לסדיניה שדייה במיא ובלעיה כוורא.
אסקיה אתייה אפניא דמעלי שבתא, אמרי: מאן זבין כי השתא?
אמרי להו: זילו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבין.
אמטייה ניהליה, זבניה, קרעיה אשכח ביה מרגניתא זבנא בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא.
פגע ביה ההוא סבא, אמר: מאן דיזיף לשבתא שבתא פרעיה.

בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ב"ר יוסי:
עשירים שבארץ ישראל במה הם זוכים?
אמר ליה: בשביל שמעשרים, שנאמר: עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר.

ושבבבל במה הם זוכים?
בשביל שמכבדין את התורה.

ושבשאר ארצות במה הם זוכים?
בשביל שמכבדין את השבת.

דאמר רבי חייא:
פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית אחד בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב בשש עשרה בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וקיתוניות וצלוחיות של כסף קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים, וכשהם מניחים אותו, אומרים: לה' הארץ ומלואה. וכשהם מסלקים אותו, אומרים: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.
אמרתי לו במה זכית לכך?
אמר לי: קצב הייתי וכל בהמה שהיתה נאה, אמרתי: זו תהא לשבת!
אמרתי לו: ברוך המקום שזיכך לכך.

לקדוש ה' מכובד -
אמר רב המנונא:
זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה.

וכבדתו -
רב אמר:
להקדים.

ושמואל אמר:
לאחר.

אמרי ליה בני פפא בר אבא לרב פפא:
כגון אנן דשכיחא לן בשרא כל יומא במאי נשנייה?
אמר להו: אי רגילתו לאקדומיה אחרוה, ואי רגילתו לאחרי אקדמוה.

רב ששת בקייאט מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שמשא, בסתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא, כי היכי דלקדמו.

וכבדתו מעשות דרכיך -
שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, כי הא דר' יוחנן קארי למאניה מכבדותי.

מעשות דרכיך -
שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול, כדבעי רבי מרבי ישמעאל בר רבי יוסי:
מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת?
א"ל: וכי בחול מי התירה?
שאני אומר פסיעה גסה, נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם.

ממצוא חפצך -
חפציך אסורין חפצי שמים מותרים.

ודבר דבר -
שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול.

ודבר דבר -
דבור אסור הרהור מותר.

דבר אחר:
וקראת לשבת עונג -
זה שבת.

לקדוש ה' מכובד -
זה יום הכפורים.

וכבדתו -
זה (לא) יום טוב הראשון של חג.

מעשות דרכיך -
זה חולו של מועד.

ממצוא חפצך ודבר דבר -
מכאן שאסור לו לאדם (לעשותו) [לבקש] חפציו בשבת.

ר' זעירא בעא קמי ר' חייא בר אבא:
אילין דאמרין: רוענו זוננו פרנסנו - בשבת מהו?
א"ל: טופס ברכות כך הוא.

ודבר דבר -
אימיה דרשב"י, כד הות משתעיא מותר מיליא בשבתא, הוה אמר לה: אמי שבתא הוא, והוות שתקא:

אז תתענג על ה' -
א"ר יוחנן משום רבי יוסי:
כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מצרים, שנאמר: אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך.
לא כאברהם, דכתיב ביה: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה.
ולא כיצחק, דכתיב ביה: כי לך ולזרעך אתן אל כל הארצות האל.
אלא כיעקב, דכתיב ביה: ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

רב נחמן בר יצחק אמר:
ניצל משעבוד מלכיות.
כתיב הכא: והרכבתיך על במתי ארץ.
וכתיב התם: ואתה על במותינו תדרוך (כתוב ברמז מ"ג).