סימן תצט

קומי אורי כי בא אורך -
א"ר יוחנן:
משל למהלך בדרך, עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה, ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר: מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר.
כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה,
מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך, שנאמר: כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.
וכן אמר הקב"ה: קומי אורי כי בא אורך.

א"ר אחא:
נמשלו ישראל לזית, שנאמר: זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך.
ונמשל הקב"ה בנר: נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם.
מה דרכו של שמן, לינתן בנר והם מאירים שנייהם כאחת.
כך אמר הקב"ה לישראל: הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי, אני ואתם נלך ונאיר לציון, שנאמר: קומי אורי כי בא אורך.

א"ר הושעיא:
עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה.
מה טעם?
והלכו גויים לאורך.
וכן הוא אומר: נכון יהיה הר בית ה' וגו'.
זהו שאמר הכתוב: כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (כתוב ברמז תשכ"ז).

אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, בשביל תורה שנתת לי, שנקראת מקור חיים אני עתידה להתענג באורך!
מהו באורך נראה אור?
זה אורו של משיח, שנאמר: וירא אלוהים את האור כי טוב.
מלמד, שצפה הקב"ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו.
אמר שטן לפני הקב"ה: רבש"ע, אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי?
א"ל: למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים.
א"ל: רבש"ע, הראהו לי!
א"ל: בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו, אמר: בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהינום, שנאמר: בלע המות לנצח ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים.
באותה שעה התרגשו העו"א, אמרו לפניו: רבש"ע, מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו?
א"ל הקב"ה: אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו, שנאמר: לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו - וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו, שנאמר: וכתותי מפניו צריו - ואף נהרות פוסקים בים, שנאמר: ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו .

התחיל הקב"ה מתנה עמו כשברחו, א"ל: הללו שגנוזים אצלך עונותיהם, עתידים להכניסך בעול ברזל, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו, ומשנקין את רוחך בעול, ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך, רצונך בכך?
אמר משיח לפני הקב"ה: רבש"ע, שמא אותו צער שנות רבות הם?
א"ל הקב"ה: חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך, אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו.
אמר לפניו: רבש"ע, בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל. ולא חיים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם שגנוזים בעפר.
ולא מתים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו.
ולא אלו בלבד, אלא אף נפלים יושעו בימי,
ולא נפלים בלבד יושעו בימי, אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו.
ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי,
ולא נפלים בלבד, אלא אף למי שעלתה על דעתך לבראות ולא נבראו.
בכך אני רוצה, בכך אני מקבל.
אמרו: שבוע שבן דוד בא בו, מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו, עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועולה קולו למרום.
אמר לפניו: רבש"ע, כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני?
על אותה שעה היה דוד בוכה, ואמר: יבש כחרש כחי.
באותה שעה אמר לו הקב"ה: אפרים, משיח צדקי, כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית, עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם, חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין, ראה הטל שעל ראשי, שנאמר: שראשי נמלא טל.
באותה שעה אמר לפניו: רבש"ע, עכשיו נתישבה דעתי עלי, כי דיו לעבד שיהיה כרבו.

א"ר יצחק:
שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה:
מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם, ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומר: להיכן נבוא ונלך?
ואומר להם: בני, אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם.
מפני מה אתם מתיראים?
אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה.

שנו רבותינו:
בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענוים, הגיע זמן גאולתכם!
ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר: קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח - ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים, שנאמר: כי הנה החשך יכסה ארץ - באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כולם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל, שנאמר: והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך - ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח, שנאמר: ועפר רגליך ילחכו - ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים: נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל אחד מישראל אלפים ושמות מאות עבדים יהיו לו, שנאמר: בימים ההמה אשר יחזיקו עשר אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלוהים עמכם.

שנו רבותינו:
עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו: אפרים משיח צדקנו, אע"פ שאנו אבותיך אתה טוב ממנו, שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות ורעות, מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל, וישבת בחשך ואפלה ועיניך לא ראו אור, וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ ועיניך חשכו מצום וכחך יבש כחרס, וכל אלו מפני עונות בנינו, רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקב"ה לישראל?
שמא בשביל צער שצערת עליהם ביותר וחבשוך בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם.
אומר להם: אבות העולם, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם, שיהנו מטובה זו שהשפיע הקב"ה לישראל.
אומרים לו אבות העולם: אפרים משיח צדקנו, תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתנו.

א"ר שמעון בן פזי:
באותה שעה מגביה הקב"ה למשיח עד שמי השמים ופורש עליו מזיו כבודו, מפני אומות העולם, מפני פרסים הרשעים.
אומרים לו: אפרים משיח צדקנו, הוי דיין על אלו ועשה בהם מה שנפשך חפצה, שאלמלי רחמי שגברו עליך ביותר, כבר אבדוך מן העולם ברגע אחד, שנאמר: הבן יקיר לי אפרים וגו'.
למה רחם ארחמנו שני פעמים?
אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים, שבכל יום ויום היו מחרקין שיניהם ומרמזין בעיניהם ומנענעין בראשיהם ומפטירין בשפתותיהם, שנאמר: כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש וכל המזמור.

ארחמנו - בשעה שהוא יוצא מבית האסורין שלא מלכות אחד ושתי מלכיות באים עליו, אלא מאה וארבעים מלכיות מקיפין אותו, ואומר לו הקב"ה: אפרים משיח צדקי, אל תירא מהם כי כל אלה ברוח שפתיך ימותו, שנאמר: וברוח שפתיו ימית רשע.
מיד הקב"ה עושה לו למשיח שבע חופות של אבנים טובות ומרגליות וזמרגדין, וכל חופה וחופה נמשכין מתוכה ארבע נהרות של יין וחלב ודבש ואפרסמון טהור, ומחבקו הקב"ה בפני הצדיקים, ומכניסו לחופה ורואין אותו כל הצדיקים, ואומר להם הקב"ה: צדיקי עולם, עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי צערו, עדיין יש לי מדה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם, שנאמר: עין לא ראתה אלוהים זולתך (כתוב ברמז תתרמ"ח).

באותה שעה קורא הקב"ה לרוח צפונית ולרוח דרומית ואומר להם: כבדו ורבצו לפני אפרים משיח צדקי בכל מיני בשמים שבגן עדן, שנאמר: עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני וגו'.

קומי אורי כי בא אורך =
בשעה שהקב"ה אומר לציון קומי - אומרת לפניו: רבש"ע, עמוד אתה בראש ואני אחריך!
אמר להם: יפה אמרת, שנאמר: עתה אקום יאמר ה'.

סימן תק

שאי סביב עיניך וראי -
באותה שעה מביא הקב"ה אליהו ומשיח וצלוחית של שמן בידיהן ומקליהן בידיהם, ונקבצים כל ישראל לפניהם, ושכינה לפניהם ונביאים מאחריהם, ותורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם, ומוליכים אותם אל עמק יהושפט ונקבצין כל הגוים שם, שנאמר: וקצבתי את כל הגוים.
באותה שעה מביא הקב"ה אלילי העו"א ונותן בהם רוח ונשמה, ואומר: יעברו על גשר גיהינום ועוברים, וכיון שמגיעים שם, יהיה לפניהם כחוט ונטפלים לגיהינום, ומיד ישראל מתיראין ואומרים לפניו: רבש"ע, תאמר כאשר עשית עם אלו תעשה עמנו?!
אומר להם: מי אתם?
אומרים לו: אנחנו עמך ונחלתך ישראל.
אומרים להם: מי מעיד?
אומרים לו: אברהם.
קורא לאברהם אומר לו: מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם?
אומר לפניו: רבש"ע, לא כך אמרת לי: וגם את הגוי אשר תעבודו דן אנכי.
אומר להם: מי מעיד יותר?
אומרים לו: יצחק.
קורא ליצחק, אומר לו: מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם?
אומר לפניו: רבש"ע, לא כך אמרת לי: כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל.
אומר להם: מי מעיד יותר?
אומרים לו: יעקב.
קורא ליעקב אומר לו: מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם?
אומר לפניו: רבש"ע, לא כך אמרת להם: לא יהיה לך.
והם אמרו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
באותה שעה עובר הקב"ה לפניהם והם אחריו, שנאמר: ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. באותה שעה מביא הקב"ה תורה ומניחה בחיקו, ומבהיק זיון של ישראל מסוף העולם ועד סופו.
אמר גבריאל לפני הקב"ה: רבש"ע, יבאו העו"א ויראו בטובתן של ישראל, ואומר להם: אל יראו, וכן אומר ישעיהו: ה' רמה ידך בל יחזיון.
אמר משה לפני הקב"ה: רשב"ע, יבאו ויראו, שנאמר: יחזו ויבושו קנאת עם.
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, יבאו ויראו ויבושו, שנאמר: ותרא אויבתי ותכסה בושה.
באותה שעה נפתחה גיהינום ויוצאים כל העו"א ורואים בטובתם של ישראל, ונופלים על פניהם ואומרים: כמה נאה אדון זה, כמה נאה אומה זו, שאהב אותם ביותר: אשרי העם שככה לו
פרעה אומר לפניו: רבש"ע, במה נשתנה אומה זו שאהבת אותם ביותר?
אומר להם: אתם שוטים שבעולם, אתם ידעתם אותי והנחתם אותי ולא בטחתם בי. אבל ישראל קדשו שמי פעמים בכל יום, ובטחו בי ואני אתן להם שכר טוב, מיד מתביישים ושבים לגיהינום, שנאמר: ישובו רשעים לשאולה - וצדיקים ישבים בתוך גן עדן ויושב הקב"ה בראשם, ומביא את האור שגנז לצדיקים ומוסיף אותו שמ"ג פעמים, אומרים לפניו: רבש"ע, היינו מצפין לאור זה, שנאמר: צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה וגו.
א"ל: עכשיו ראיתם פני?
אומרים לפניו: רבש"ע, חשך זה מהו?
אומר להם: לבני עשו ולבני ישמעאל, שנאמר: כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' (כתוב ברמז תש"ו).

קומי אורי כי בא אורך וגו' כי הנה החשך יכסה ארץ וגו -
וכן אתה מוצא בגאולת מצרים: ויהי הענן והחשך
הענן - לישראל,
והחשך - למצרים.
מגיד הכתוב, שהיו ישראל נתונים באורה ומצרים באפלה:

אמר רבי חייא בר אבא:
מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי,
בראשית ברא אלוהים - הרי בנוי, כמה דאת אמר: לנטוע שמים וליסוד ארץ.
והארץ הייתה תהו ובהו - הרי חרב כמה דאת אמר: ראיתי את (השמים) [הארץ] והנה תהו ובהו.

ויאמר אלוהים יהי אור - הרי הוא בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב: קומי אורי כי בא אורך - זה שאמר הכתוב: יאר ה' פניו אליך - יתן לך מאור פנים.

ר' יונתן אומר:
זה מאור שכינה, שנאמר: קומי אורי כי בא אורך.

ועליך יזרח ה' -
אלוהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה.
אל ה' ויאר לנו.

כי הנה החשך יכסה ארץ -
א"ל ההוא מינאי לרבי אבהו:
לאימת אתי משיחא?
א"ל: לכי תחפי להו חשוכא להנהו אינשי.
א"ל: מילט קא לייטת לי?
א"ל: קרא כתיב: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים.
לפי שנאמר: ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן וגו' - לא בשביל שאני צריך אורה אלא בשביל להאיר לך.
ויקחו אליך שמן - להאיר לך לעוה"ב ולהחשיך לרשעים, שנאמר: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.

א"ר אבא בר כהנא:
חשך ואפלה שמשו בעוה"ז, שנאמר: ויהי חשך אפלה - אבל תהו ובהו לא שמשו.
והיכן עתידין לשמש?
בכרך גדול של רומי, הה"ד: ונטה עליה קו תהו ואבני בהו.

רבנן אמרין:
על מי שלא קיימו את התורה שנתנה מתוך החשך, עליהם הוא אומר: כי הנה החשך יכסה ארץ - אבל ישראל שקיימו את התורה שנתנה מתוך החשך, עליהם הוא אומר: ועליך יזרח ה'. דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן.
מה החמה שולטת ביום ולא בלילה, אף עשו שולט בעוה"ז ואינו שולט לעוה"ב.
ומה הלבנה שולטת ביום ובלילה, אף יעקב שולט בעוה"ז ובעוה"ב, עד שלא שקע אורו של גדול, אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול, נתפרסם אורו של קטן, כך: וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.

סימן תקא

והלכו גויים לאורך -
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן:
עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר: התמלא בשכות עורו.
זכה - עושים לו סוכה.
לא זכה - עושים לו צלצל, שנאמר: ובצלצל דגים ראשו.

זכה - עושים לו צל.
לא זכה - עשוים לו ענק, שנאמר: וענקים לגרגרותיך.

זכה - עושים לו ענק.
לא זכה - עושים לו קמיע, שנאמר: התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך.
והשאר פורשו הקב"ה בחומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: והלכו גויים לאורך.

ירושלים אורו של עולם, שנאמר: והלכו גויים לאורך.
ומי הוא אורה של ירושלים?
הקב"ה, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם.

דוד רוען של ישראל, שנאמר: אתה תרעה את עמי ישראל.
ומי הוא רועה של דוד?
הקב"ה, שנאמר: ה' רועי לא אחסר.

אברהם היה מברך את הכל, שנאמר: ונברכו בך כל משפחות האדמה.
ומי מברך את אברהם?
הקב"ה, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל.

משה נסן של ישראל, שנאמר: מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'.
ומי נסו של משה?
הקב"ה, שנאמר: ויקרא שמו ה' נסי.

כל צאן קדר יקבצו לך -
(כתוב ברמז קכ"ב):

סימן תקב

מי אלה כעב תעופינה -
אמר רבה בר בר חנה, אמר ר' יוחנן:
עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלוש פרסאות למעלה, שנאמר: וראמה וישבה תחתיה -
מה תחתיה שלוש פרסאות אף למעלה שלוש פרסאות.

וממאי דתחתיה שלוש פרסאות?
אמר רבא:
אמר לי ההוא סבא: לדידי חזי לי ירושלים קמייתא והויא תלתא פרסי.
ושמא תאמר יש צער לעלות?
ת"ל: מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם.

א"ר פפא:
שמע מינה: מעיבא לארעא תלתא פרסי.

דבר אחר:
מי אלה כעב תעופינה -
זה שאמר הכתוב: אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו.
כך הוא מדתו, חטאו קימעא - הורידם כעוף, שנאמר: אפרים מתנודד.
אפרים כעוף יתעופף כבודם.

זכו - מעלן למעלה ומרוממן כעב, שנאמר: מי אלה כעב תעופינה.

סימן תקג כתיב: והיה מדי חדש בחדשו.
והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל שבת ובכל חדש?
אמר רבי לוי:
עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כלו.
והיאך באים בראש חדש ובשבת מסוף העולם?!
אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים והם מתפללין שם בבקר, והוא שהנביא מקלסן: מי אלה כעב תעופינה.
והרי שחל ר"ח להיות בשבת, ואומר הכתוב: והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו - והיאך?

אמר רבי פנחס הכהן ברבי חמא בשם ר' ראובן:
באים שני פעמים, אחד של שבת ואחד של ר"ח, והעבים טוענין אותם בהשכמה ומביאים אותם לירושלים והם מתפללים שם בבקר, והם טוענים אותם לבתיהם.
מי אלה כעב תעופינה -
הרי של בקר.

וכיונים אל ארובותיהם -
הרי של מנחה.
אינו אומר: יבא כל ישראל אלא יבא כל בשר.
אמר רבי אלעזר:
כל מי שנעשה כבשר בעולם הזה, זוכה לראות פני השכינה, כדכתיב: ועוצם עיניו מראות ברע מלך ביפיו תחזינה עיניך.

דבר אחר:
יבא כל בשר -
אפילו הגוים שלא עבדו בישראל מלך המשיח מקבלם.

אמר רב נחמן:
מה שהיה הוא שיהיה - כשם שנטל הקב"ה את ישראל ביציאתן ממצרים בענני כבוד, שנאמר: ואשא אתכם על כנפי נשרים, כך הוא עושה להם, שנאמר: מי אלה כעב תעופינה.

להביא בניך מרחוק -
(כתוב למעלה רמז תנ"ד):

והגוים חרוב יחרבו -
מחורב יחרבו, שנטלו איפופסין שלא קבלו את התורה מהר חורב.
וכן סיני, למה נקרא שמו סיני?
שבו נשנאו עובדי אלילים.

תחת הנחשת אביא זהב -
אמר רבי יוחנן:
אוי להם לעו"א שאין להם תקנה, שנאמר: תחת הנחשת אביא זהב, ותחת הברזל אביא כסף. תחת רבי עקיבא וחבריו מאי מביאים?
עליהם הוא אומר: ונקיתי דמם לא נקיתי.

ושמתי פקודתך שלום. -
(כתוב ברמז פ"ח).

ונוגשיך צדקה -
(כתוב למעלה רמז תצ"ב).

לא יהיה לך השמש עוד לאור יומם -
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא העבים מאירים - היו יודעים ששקעה החמה, הלבינו - היו יודיעם שזרחה החמה, מסתכל בחבית - ויודע מה בתוכה בטפייח - ויודע מה שבתוכה, מפני ענן שכינה שביניהם, שנאמר: לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם - אף לעתיד לבא כן, שנאמר: קומי אורי כי בא אורך.
ואומר: לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם.
ואומר: לא יבא עוד שמשך.

ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ -
שנו רבותינו:
כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, שנאמר: ועמך כולם צדיקים וכו'.

א"ר יוחנן:
אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי, או שכלו חייב.
בדור שכלו זכאי - ועמך כולם צדיקים.
בדור שכלו חייב , שנאמר: וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע.
וכתיב: למעני למעני אעשה.

אמר רב יהודה: דרש רב:
בין במקום שאמרו להדליק בין במקום שאמרו שלא להדליק, שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד, לקיים מה שנאמר: ועמך כולם צדיקים.

אני ה' בעתה אחישנה -
ההוא דאמר ליה לחבריה נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו הוה, בתר דשכיב ראשון אתא שני וקא תבע, סבר רב עיליש קמיה דרבא למימר שני נמי שקיל.
אמר ליה רבא: דייני דחצצתא דייני הכי, לאו היינו דשלח רב אחא בר עויא?
איכסיף, קרי עליה: אני ה' בעתה אחישנה.

אמר רבי אלכסנדרי:
רבי יהושע בן לוי רמי,
כתיב: בעתה.
וכתיב: אחישנה.

זכו - אחישנה.
לא זכו - בעתה (כתוב ברמז רצ"ו):