רוח ה' אלוהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים -
תנו רבנן:
ונשמרתם מכל דבר רע - שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי (טומאה) [קרי] בלילה.
מכאן א"ר פנחס בן יאיר:
תורה מביאה לידי זהירות,
זהירות מביאה לידי זריזוות,
זריזות מביאה לידי נקיות,
נקיות מביאה לידי פרישות,
פרישות מביאה לידי טהרה,
טהרה מביאה לידי קדושה,
קדושה מביאה לידי ענוה,
ענוה מביאה לידי יראת חטא,
יראת חטא מביאה לידי חסידות,
חסידות מביאה לידי רוח הקודש,
רוח הקודש מביאה לתחיית המתים.
וחסידות גדולה מכולן, שנאמר: אז דברת בחזון לחסידך.

ופליגא דרבי יהושע בן לוי דאמר רבי בן לוי:
ענוה גדולה מכלם, שנאמר: יען משח ה' אותי לבשר ענוים לבשר חסידים לא נאמר, אלא לבשר ענוים.
הא למדת, שענוה גדולה מכלם (כתוב למטה רמז תפ"ט ורמז תמ"ג):

סימן תקד

לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר -
שנו רבותינו:
סדר תעניות כיצד?
מוציאים את התבה לרחבה של עיר ונותנים אפר מקלה על גבי התבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו.

היכן מנח ליה?
אמר רבי יצחק:
במקום תפילין, שנאמר: לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר.

ולמה נותנים אפר מקלה על גבי ספר תורה?
אמר רבי יהודה בן פזי:
לומר, עמו אנכי בצרה.

ר' שמעון בן לקיש אומר:
בכל צרתם לו צר.

אמרו חכמים:
סד אדם את ביתו בסיד משייר דבר מועט.
וכמה?

אמר ר' יוסף:
אמה על אמה.

אמר רב חסדא:
וכנגד הפתח.

עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט.
ומאי ניהו?
כסא דהרסנא.

עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט.
ומאי ניהו?

א"ר ששת:
בת צדעא, שנאמר: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וגו'.

מאי על ראש שמחתי?
אמר רבי יצחק:
זה אפר מקלה שבראש חתנים.

אמר ליה רב פפא לאביי:
היכי מנח ליה?
אמר ליה: במקום תפילין, שנאמר: לשום לאבלי ציון וגו' פאר תחת אפר.

ועמדו זרים ורעו צאנכם -
בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים, שנאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם - אבל בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית על ידי עצמם, שנאמר: ואספת דגנך.
ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם, שנאמר: ועבדת את אוביך.

כתוב אחד אומר: ששת ימים תעשה מלאכה.
וכתוב אחד אומר: ששת ימים תעבוד.
כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
אלא כשישראל עושים רצונו של מקום: ששת ימים תעשה מלאכה - מלאכתן נעשית על ידי אחרים,
וכן הוא אומר: ובני נכר אכריכם וכורמיכם.
וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום: ששת ימים תעבוד - על ידי עצמך.
ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם, שנאמר: ועבדת את אויבך.

ואתם כהני ה' תקראו -
חביבין ישראל כשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהונה, שנאמר: ואתם כהני ה' תקראו.
חביבין כוהנים כשהוא מכנן אינו מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר: כי שפתי כוהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו' - בזמן שהתורה יוצאת מפיהו - הרי הוא כמלאכי השרת.
ואם לאו - הרי הוא כבהמה וחיה שאינה מכרת קונה.

חיל גויים תאכלו ובכבודם תתימרו -
מהו תתימרו?
חילוף, כמה דאת אמר: אם המר ימירנו.
אמר הקב"ה: בעולם הזה נחלפתם מן הרעב: חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות.
ולעתיד לבא יש לכם להתחלף מן השובע, רואים אתכם היום ואומרים: אלו הם ולמחר אומרים: אין אלו הם.

לכן בארצם משנה יירשו -
(כתוב ברמז רצ"ט).

אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה -
שנו רבותינו:
לולב הגזול פסול, מאי טעמא?
אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי:
משום דהוה ליה מצווה הבאה בעבירה, שנאמר: שונא גזל בעולה.

משל למה הדבר דומה?
למלך שאמר לעבדיו: תנו מכס למוכסים.
אמרו לו עבדיו: אדונננו המלך, והלא כל המכס שלך הוא!
אמר להם: ממני יראו עוברי דרכים ואל יבריחו את המכס, אף הקב"ה אמר: ממני ילמדו בני ויברחו מן הגזל.

א"ר לוי:
כל מי שהוא נוטל לולב הגזול למה הוא דומה?
ללסטים שהוא יושב בפרשת דרכים ומקפח את העוברים ואת השבים.
חד זמן עבר חד לגיון בעי למגבי דימוסיא דחדא מדינתא, וקם עליה וקדמיה וקפחיה ונסב כל מה דהוה גביה, בתר יומין איתצד ההוא ליסטרה ואתיהב בפילקי, שמע ההוא לגיונא ואזל לגביה.
אמר ליה: הב לי מה דקפח ההוא גברא ונסב מידי ואנא מילף עליך זכו.
אמר: כל מה דקפחת מינך לית לי אלא טפיטא הדין.
א"ל: הב לי ואנא מילף עליך זכו קדם מלכא, יהב ליה טפיטא דנסב מיניה.
א"ל: למחר את נפיק לדינא קדם מלכא, קרי לך ואמר לך: אית לך בר נש דמילף עלך זכו?
ואת א"ל: אית לי לגיון פלן, והוא משלח קרי לי ואנא מילף עלך זכו.
למחר נפק לדינא, קרי ליה מלכא.
א"ל: אית לך בר נש דמילף עלך זכו?
אמר ליה: לגיון פלן.
שלח מלכא וקרי ליה א"ל: מה את חכים מילף זכו בהדין גבר?
א"ל: חכים אנא בההוא זמנא דשלחתני למיגבי דימוסיא דממדינתא פלן דקם עלי וקדמי וקפחי ונסב כל דהוה גבי, והדין טפיטא מסהיד עלי.
התחילו הכל אומרים: אוי לו לזה שסניגורו נעשה קטיגורו.
כך אדם לוקח לולב לזכות בו, אם היה גזול הוא צווח לפני הקב"ה ואומר: גזול אני! חמוס אני!
ומלאכי השרת אומרים: אוי לזה שסניגורו נעשה קטיגורו.

ונודע בגוים זרעם -
אל תהי קורא זַרְעָם אלא זְרוֹעָם, שהקב"ה עתיד ליתן להם נצחון על אויביהם.
ומי עומד להם בזרוע?
הקב"ה, שנאמר: ה' חננו לך קוינו היה זרועם לבקרים - אותם שמשכימים בכל בקר ובקר לבקש רחמים על הישועה והתאבלו על ציון.

סימן תקה

שוש אשיש בה' -
כתיב: זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.
אין אנו יודעים במה לשמוח, אם ביום אם בהקב"ה?
בא שלמה ופירש: נגילה ונשמחה בך.
וכן הוא אומר: שוש אשיש בה'.
משל למטרונא שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים.
אמרו לה: באו בניך!
אמרה להם: ישמחו כלותי!
הרי חתניך, ישמחו בנותי!
כיון שאמרו לה: הרי בעליך!
אמרה להם: הא חדו שלמה.

כך הנביאים אומרים לה לירושלים: בניך מרחוק יבואו.
והיא אומרת: ישמח הר ציון.

ובנותיך על צד תאמנה =
היא אומרת: תגלנה בנות יהודה.
וכיון שאמרו לה: מלכך יבא לך!
היא אומרת: הא חדו שלמה: שוש אשיש בה'.

כי הלבישני בגדי ישע -
משל ליתומה שגדלה בפלטין, אומרים לה: אית ליך כלום?
היא אומרת להם: אית לי מאבא אית לי מסבא.
כך ישראל יש להם זכות מאבינו יצחק.

כי הלבישני בגדי ישע -
זה יצחק אבינו.

מעיל צדקה יעטני -
זה אבינו יעקב.

כחתן יכהן פאר וגו', -
אתה מוצא, כיון שעמדו ישראל על הר סיני היו מצמצמין עצמן ככלה, (לב) פותחין אחת וקומצין אחת.

סימן תקו

בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה, שישה ע"י שלמה, שנאמר: אתי מלבנון כלה.
לבבתני אחותי כלה,
מה יפו דודיך אחותי כלה,
נופת תטופנה שפתותיך כלה,
גן נעול אחותי כלה,
באתי לגני אחותי כלה.

ושלשה על ידי ישעיה:
ותקשרים ככלה,
וככלה תעדה כליה,
והדין ומשוש חתן על כלה,

ואחת ע"י ירמיה:
התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה.

וכנגדם לבש הקב"ה עשרה לבושים:
הלבוש הראשון שלבש ביום בריאתו של עולם, של הוד והדר, שנאמר: הוד והדר לבשת. הלבוש השני שלבש הקב"ה ליפרע מאנשי דור המבול, של גאות, שנאמר: ה' מלך גאות לבש. הלבוש השלישי שלבש הקב"ה ליתן תורה לישראל, של עוז, שנאמר: לבש ה' עוז התאזר. הלבוש הרביעי שלבש הקב"ה ליפרע ממלכות בבל של שלג, שנאמר: לבושיה כתלג חיור. הלבוש החמישי שלבש ליפרע ממלכות מדי, של נקמה, שנאמר: וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה, הרי תרי.
והלבוש השביעי שלבש ליפרע ממלכות יון, של צדקה היה, שנאמר: וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו הרי תרי.
הלבוש התשיעי שילבש הקב"ה ליפרע ממלכות רביעית היא אדום, שנאמר: מדוע אדום ללבושך.
הלבוש העשירי שילבש הקב"ה ליפרע מגוג ומגוג, הוא הדור, שנאמר: זה הדור בלבושו.

אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, מכל לבושים שלבשת אין לך נאה כזה, שנאמר: זה הדור בלבושו.

כחתן יכהן פאר -
אמר רבי חנא בר חנינא:
מכאן לחתן שמסב בראש, שנאמר: כחתן יכהן פאר.
מה כוהן בראש, אף חתן בראש.

וכהן גופיה מנא לן?
דתנא דבי רבי יהושע:
וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.

כי כארץ תוציא צמחה -
מנין לערוגה שהיא שישה טפחים על שישה טפחים שזורעים בתוכה חמישה זרעונים ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע?
שנאמר: כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח.

מאי משמע?
אמר רב יהודה:
תוציא - חד.
צמחה - תרי.
זרועיה - תרי, הרי ארבעה.
תצמיח - חד.
הא חמשא.
וקים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי מהדדי.
ומנא לן דהא דקים להו לרבנן מילתא היא?
דכתיב: לא תסיג גבול רעך וגו' - גבול שגבלו ראשונים.