כה אמר ה' השמים כסאי -
ההוא דהוה קאמר ואזיל כד הוה רחמתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן, השתא דלא עזיזא פוריא בת שתין גרמידין לא סגי לן.

אמר רב הונא:
קראי כתיבי: מעיקרא כתיב: ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת.
ותנא:
ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה.
וכתיב: והבית אשר בנה המלך שלמה לה' שישים אמה ארכו.
ולבסוף כתיב: השמים כסאי וגו'!

א"ר יצחק:
כל העובר עבירה בסתר, כאלו דוחק רגלי השכינה, דכתיב: כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי.
בסוף נבואתו של ישעיה נתנבא פסוק זה, בשעה שהכניס מנשה צלם בהיכל.
אמר להם: מה אתם מתגאים שבניתם לי בית זה, העליונים והתחתונים אינם מחזיקים כבודי, ולא תהיו סבורים שבשבילכם נבראו אלא בשביל התורה, דכתיב: ואת כל אלה ידי עשתה וכתיב: אלה החוקים.

בית שמאי ובית הלל,
בית שמאי אומרים:
שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ.

ובית הלל אומרים:
הארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים.
ואלו ואלו מביאים טעם לדבריהם.

על דעתיהון דבית שמאי דאינון אמרין שמים נבראו תחלה - משל למלך שעשה לו כסא וכשעשאו עשה איפופורין שלו, כך: כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי.

ועל דעתיהון דבית הלל דאמרין הארץ נבראת תחלה - למלך שבנה פלטין, משבנה התחתונים אחר כך בנה את העליונים, דכתיב: ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים.

סימן תקיא

אמר רבי יהודה ברבי אלעאי:
והדא מסייע ליה לבית הלל: לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים.

א"ר שמעון בן יוחאי:
תמה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי וב"ה על בריאת שמים וארץ, אלא שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה קורא אני עליהם יעמדו יחדו.

א"ר אלעזר ברבי שמעון:
אם כדעת אבא, למה פעמים הוא מקדים שמים לארץ וארץ לשמים?
אלא מלמד ששניהם שקולים זה כזה.
בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויצחק ליעקב, ובמקום אחד הוא אומר: וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם - אלא מלמד ששלשתם שקולים זה כזה.

בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד הוא אומר: הוא אהרן ומשה - אלא מלמד ששניהם שקולים זה כזה.

בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב ובמקום אחד הוא אומר: בלתי כלב בן יפונה הקניזי ויהושע בן נון - מלמד ששניהם שקולים זה כזה.

ר' יוחנן בשם חכמים אומרים:
לבריאה - שמים קדמו, לשכלול - הארץ קדמה.

א"ר חנינא:
אנא אמרית טעמא לבריאה השמים קדמו, שנאמר: בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.
לשכלול הארץ קדמה, שנאמר: ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים.

ואת כל אלה ידי עשתה -
א"ר ברכיה בשם ר' יודן בר' סימון:
לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו ואת אמר: ואת כל אלה ידי עשתה?!

ר' יודן אמר:
בזכות התורה - אלה החקים והמשפטים והתורות.

ר' יהושע בר נחמיה אמר:
בזכות - ואלה שמות,
ויהיו כל אלה נאם ה',
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם.

ואת כל אלה ידי עשתה -
באברהם הכתוב מדבר, שהיה חרד על דבריו של הקב"ה, דכתיב אחריו: שוחט השור - זה אברהם, שנאמר: ואל הבקר רץ אברהם.

מכה איש -
שהרג את נמרוד, הוא נמרוד הוא אמרפל.

זובח השה -
אימתי?
כשהקריב את יצחק בנו, שנאמר: אלוהים יראה לו השה (כתוב ברמז תפ"ט):

שוחט השור מכה איש -
אמר ישעיה: מי שהוא גונב שורו של חברו ושחטו, (לה) כאלו הוא שוחט בעליו.

דבר אחר:
עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות, משהוקם המשכן נאסרו הבמות, ואמר הקב"ה: מי שהוא מקריב שור חוץ לאהל מועד כמכה איש, כאלו נפש הוא שוחט, שנאמר: דם יחשב לאיש ההוא דם שפך.

ואת כל אלה ידי עשתה -
אתה מוצא, שנים עשר חדש בשנה,
שנים עשר מזלות ברקיע,
שנים עשר שעות ביום,
שנים עשר שעות בלילה,
בזכות מה?
בזכות - כל אלה שבטי ישראל שנים עשר.
וכן אליהו כשבא לקרב את ישראל תחת כנפי השכינה, נטל שנים עשר אבנים ובנה מזבח.

שמעו דבר ה' החרדים אל דברו -
א"ר יהודה ברבי אלעאי:
אלו תלמידי חכמים.

אמרו אחיכם -
אלו בעלי מקרא.

שונאיכם -
אלו בעלי משנה,

מנדיכם -
אלו בעלי עמי הארץ.
שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויין?
תלמוד לומר: והם יבושו.

קול שאון מעיר -
(כתוב ברמז תל"ז):

בטרם תחיל ילדה -
עד שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, הדא הוא דכתיב: וירד יהודה מאת אחיו.

שמחו את ירושלים וגילו בה -
רבי עקיבא אומר:
עושה מלאכה בתשעה באב - אינו רואה סימן ברכה לעולם.

וחכמים אומרים:
כל שאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה לעולם.
כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר: שמחו את ירושלים וגו'.

הנני נוטה אליה כנהר שלום -
א"ר יוחנן:
שלוש שלומות הם:
נהר, דכתיב: הנני נוטה אליה כנהר שלום, וישכים ויאמר: הנני נוטה וגו' - קודם שיקדימנו פסוק אחר: כי יבא כנהר צר.

כי הנה ה' באש -
(כתוב למעלה ברמז תמ"ו):

סימן תקיב

ושמתי בהם אות וגו' -
מגיד הכתוב כשבא הקב"ה ליפרע מן העו"א שמו מתגדל בעולם, ואומר: שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב.
ואחריו מהו אומר?
נודע ביהודה אלוהים בישראל גדול שמו.
ואומר: ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה'.
ואומר: כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וגו'.

ואחריו מהו אומר?
אתה אל מסתתר.
וכן הוא אומר: ונשפטתי אתו בדבר ובדם.
ואח"כ כתיב: והתגדלתי והתקדשתי.

והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים -
אין צבים אלא מטוכסים שלא יהו מחוסרות כלום.

רבי אומר:
אין צבים אלא מחופפים וכמו פקסאות יהו מחופין.
וכן הוא אומר: שש עגלות צב.

וגם מהם אקח -
(כתוב ברמז מ"ג):

כי כאשר השמים החדשים -
ר' יהודה בשם ר"א בנו של ר"י הגלילי:
שמים חדשים וארץ חדשה אין כתיב כאן, אלא השמים החדשים והארץ החדשה - אפילו שמים וארץ העתידים להבראות כבר הם ברואים מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב: בראשית ברא אלוהים את השמים -, שמים שעלו במחשבה ואת הארץ - שעלתה במחשבה.

קל וחומר:
ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודן של ישראל חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים, ק"ו צדיקים שבשבילם נברא העולם.

ר' יהושע בן קרחה אומר:
דור הולך ודור בא - אלא תקרי כן, אלא ארץ הולכת וארץ באה ודור לעולם עומד - לפי ששנו מעשיהם שנה עליהם סדורו של עולם.
וכן הוא אומר: והיה מספר בני ישראל כחול הים.
כשישראל עושים רצונו של מקום - כחול הים.
ואם לאו - והיה מספר בני ישראל.

סימן תקיג

שאלה מטרונא אחת את רבי יוסי בן חלפתא:
כתיב בתורתכם: למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו' - אין אתם קיימים אלא כל זמן ששמים וארץ קיימים ועתידים שמים וארץ להתבלות ואתם כלים מן העולם, שכך אמר ישעיה: שאו לשמים עיניכם והביטו!
אמר ליה: חייך, מאותו נביא שהוכחתני ממנו אני משיבך, שנאמר: כי כאשר השמים החדשים וגו'.

רבי ינאי אומר:
כל צבאות השמים עוברים ומתחדשים בכל יום.
ומה הם צבאות השמים?
הירח וכוכבים ומזלות.
תדע לך שהוא כן, בא וראה, כשהשמש באה ונוטה למערב הוא רוחץ במי אוקינוס ונרותיו מתכבין, כאדם שהוא מכבה את האש בתוך המים.
כך מימי אוקינוס מכבין שלהבת של שמש ואין נוגה לו כל הלילה, עד שיבא במזרח ורוחץ בנהר של אש הנקרא נהר דינור, כאדם שהוא מדליק את נרו מתוך האש,
כך השמש מדליק נרותיו ולובש שלהבותיו והולך להאיר על הארץ, וכן הירח וכוכבים, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחדש אותם ומוסיף על אורם שבעתים.

סימן תקיד

והיה מדי חדש וגו' -
אמר חזקיה:
אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר, שנאמר: יבא כל בשר להשתחוות.

אמר רבי זירא:
בשר כתיב ביה: ונרפא, אדם לא כתיב ביה: ונרפא.

אמר ר' יוחנן:
אדם
אפר
דם
מרה,

בשר
בושה
סרחון
רמה,
ואיתימא שאול, דכתיב: שבשר בשי"ן.

ילמדנו רבינו:
כמה הוא דינם של רשעים בגיהינום?
כך שנו רבותינו:
שנים עשר חדש, זה מן המשנה.

מן המקרא מנין?
והיה מדי חדש בחדשו - מאותו חדש לאותו חדש הרי שנים עשר חדש (כתוב ברמז תשל"ז).

מכות מצרים שנים עשר חדש, שנאמר: ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן.
אימתי דרכו של קש?
באייר והם יצאו בניסן, ולקו המצרים עשר מכות בכל י"ב חדש.

מכות איוב שנים עשר חדש, שכן הוא אומר: כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי - מה לילות למנוי להם, (לו) אף ירחים למנוי להם.

משפט גוג ומגוג לעתיד לבא שנים עשר חדש, שנאמר: וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף.

משפט רשעים בגיהינום שנים עשר חדש, שנאמר: והיה מדי חדש בחדשו - מה שבתות למנוי להם אף חדשים למנוי להם.

רבי יוחנן בן נורי אומר:
מפסח ועד עצרת, שנאמר: ומדי שבת בשבתו.
ויצאו וראו -
(כתוב ברמז תרנ"ט):

ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' -
אמר ריש לקיש:
רשעים אפילו על פתח גיהינום אינם חוזרים בתשובה, שפשעו בי לא נאמר, אלא הפושעים - שפושעים והולכים לעולם.

איני והא אמר ריש לקיש:
פושעי ישראל אין גיהינום שולט בהן, קל וחומר ממזבח הזהב.
ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עומד כמה שנים ואין אור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאים מצוות כרמון עאכ"ו?
לא קשיא, הא בפושעי ישראל הא בפושעי עובדי אלילים.
ואי מחייבי לגיהינום חדא שעתא, אתי אברהם ומסיק להו.

תניא, רבי יוסי אומר:
אור שברא הקב"ה בשני בשבת, אין לו כביה עולמית, שנאמר: ויצאו וגו'.

אמר רבי בנאה:
מפני מה לא נאמר בשני כי טוב?
מפני שנברא בו אור של גיהינום.
פושעי ישראל בגופם ופושעי עובדי אלילים בגופם יורדין לגיהינום ונדונין בו י"ב חדש, לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן ונעשים אפר תחת רגלי הצדיקים, שנאמר: ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם.

פושעי ישראל בגופם מאן נינהו?
א"ר קרקפתא:
דלא מנח תפלין.
פושעי עו"א בגופם בעבירה.

תניא, ר' מאיר אומר:
במדה שאדם מודד בה מודדין לו.

א"ל ר' יהודה:
וכי אפשר לומר כן?
אדם נותן מלא עומסו לעני בעוה"ז, הקב"ה נותן לו מלא עומסו בעוה"ב, היכא מותיב להו, והא כתיב: ושמים בזרת תבן?!
א"ל: ואתה אי אתה אומר כן?

אי זהו מרובה מדה טובה או מידת פורענות?
הוי אומר: מדה טובה מרובה.
במדה טובה הוא אומר: ויצו שחקים ממעל.
במדת פורענות הוא אומר: ויצאו וראו וגו' עד ואשם לא תכבה.
והלא אדם מושיט אצבעו באש בעולם הזה מיד הוא נכוה, אלא כשם שנותן הקב"ה כח לרשעים לקבל פורענותם, כך נותן כח לצדיקים לקבל טובתם. זה שאמר הכתוב: מתי אבוא ואראה פני אלהים.
אמרו ישראל: רבש"ע, אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולים בשלשת פעמי רגלים ורואים את השכינה?
א"ל הקב"ה: בני, בעוה"ז הייתם עולים בשנה שלוש פעמים, כשיגיע הקץ, אתם עתידים להיות עולים שם בכל חדש וחדש, שנאמר: והיה מדי חדש בחדשו וגו'.