ויהי בימי אחז -
ויהי בימי -
ה' הם כו' (כתוב בריש מגילה דרות ברמז תקצ"ו).

ויהי בימי אחז -
א"ר אושעיה:
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ווי שמלך אחז.
א"ל: בן יותם הוא, איני יכול לפשוט ידי בו.

ויהי בימי אחז בשנת שלוש למלכותו. ויוגד לבית דוד כו'. -
(כתוב במלכים ברמז רמ"ו).

וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח -
אומרים לפרת למה אין קולך הולך?
א"ל: איני צריך, מעשי מוכיחים עלי, אדם נוטע בי נטיעה הוא עושה לשלשים יום זורע בי ירק הוא עושה לשלשה ימים.

אומרים לחדקל למה קולך הולך?
אומר להם: הלואי גם כי קולי הולך, שיהא נשמע ונראה.
אומרים לאילני מאכל: למה אין קולכם הולך?
אומרים: אין אנו צריכין, פירותינו מעידין עלינו.
אומרים לאילני סרק: למה קולכם הולך?
אומרים: הלואי גם כי נשמיע קולנו שנשמע ונראה.

אמר רב הונא:
לא מטעם הזה אלא אילני מאכל, על ידי שהם כבדים בפירותיהם, לפיכך אין קולם הולך.
אילני פרי על ידי שהם כבדים בפירותיהם, לפיכך אין קולך הולך.
אילני סרק על ידי שהם רקים וקלים, לפיכך קולם הולך, הה"ד וגו'.

מפני מה לא מנו את אחז?
א"ר ירמיה:
מפני שמוטל בין שני צדיקים: בין יותם לחזקיהו.

רב אמר:
מפני שהיה לו בשת פנים מישעיה, שנאמר: צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס.

מאי כובס?
איכא דאמרי:
כבשינהו לאפיה.

ואיכא דאמרי:
אוכלא דקצרא סחף ארישיה.

דבר אחר:
כשהיה הנביא בא לקנתרו, היה יוצא למקום טומאה והופך פניו למקום טומאה, כלומר שאין השכינה שורה במקום טומאה, שנאמר: אל מסלת שדה כובש - שהיה כובש פניו.

דבר אחר:
על ידי שנתיסר בבנו הבכור, שנאמר: ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך - והוא שחזקיה אמר: הנה לשלום מר לי מר - מר לי מפני אחז, מר לי מפני מנשה.

וזרע צדיק נמלט אין כתיב כאן, אלא וזרע צדיקים - זרע שהוא מוטל בין שני צדיקים.

נעלה ביהודה ונקיצנה -
(כתוב ברמז תקמ"ב):

שאל לך אות -
לשלשה נאמר להם שאל כו'
(כתיב במלכים ברמז קע"ג).

שאל לך אות מעם ה' אלוהיך העמק שאלה או הגבה למעלה-
העמק שאלה - שיחיו המתים או שיעלו קרח ועדתו,

או הגבה למעלה -
אם אתה מבקש שירד לך אליהו ז"ל.
אמר: יודע אני שיש בו כח לעשות, אבל איני מבקש שיתכבד בשבילי, שנאמר: ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה'.

ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה -
אמר רבי אבהו:
אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו.
אתא הקב"ה, אידמי ליה כאניש סבא. אמר ליה: כי אזלת להני מלכי מזרח ומערב דאייתית לבנייהו וקטלתינהו, מאי אמרת להו?
א"ל ההוא גברא נמי בההוא פחדא יתיב.
א"ל: מאי אעביד?
אמר ליה: זיל ושני נפשך, במאי אישני?
אמר ליה: זיל אייתי לי מספרא ואגזזך, דכי אזלת ליכא מאן דידע לך.
א"ל: מספרא לית לי מהיכא אייתי, עול לההוא ביתא ויתנו לך מספרא.
נחיתו מלאכי השרת ועבדו ביתא ואוקימו ריחא.
אתא סנחריב אמר להו: אית לכו מספרא?
אמרו ליה: אי בעית דניתיב לך טחין חד גירוא דקשייתא, טחן חד גירוא דקשייתא ויהבו ליה מספרא, אדאתא חשך.
א"ל: זיל אייתי נורא!
אזיל, בהדי דקא (גריר ליה אזל) נפח ליה אנורא איתלי ליה נורא בדיקניה, הבו ליה מספרא וגזזו לרישיה, והיינו דכתיב: וגם את הזקן תספה.

א"ר פפא:
היינו דאמרי אינשי:
גררתיה לארמאה ושפר ליה איתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מינה.
אזל אשכח דפא מתיבותא דנח, אמר: היינו אלהא רבא דשזביה לנח מטופנא, אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב לתרין בניה קמך, היינו דכתיב: ויהי הוא משתחוה בית נסרוך וגו' הכוהו בחרב - משום שלא יעשה מהם קרבן:

והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר -
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים.
אמר לו הקב"ה ליעקב: אתה אמרת: והיה ה' לי לאלהים - חייך, כל טובות וברכות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה, שנאמר: והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים.
והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר-
והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו.
והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.

והיה וגו' -
כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה כו' (כתוב במלכים ברמז רל"ה).