סימן תי

ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה -
וכבר היו ר' גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא מהלכים בדרך ושמעו קול המונה של כרך גדול מפניליאוס במאה ועשרים מיל, התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק. א"ל: עקיבא למה אתה משחק?
אמר להם: ומפני מה אתם בוכים?
א"ל: ולא נבכה על מקום שעו"א הללו משתחוים לאלילים ומקטרים לעצבים ויושבים בשלוה ובהשקט, ואנו רואים מקום רגלי אלהינו נשרף באש ולא נבכה?!
א"ל: ולכך אני משחק, אם כן למכעיסיו לעושי רצונו עאכ"ו.
כיון שהגיעו לצופים, קרעו בגדיהם.
הגיעו לירושלים, ראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הם בוכים, ורבי עקיבא משחק, א"ל: עקיבא למה אתה משחק?
א"ל: ומפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: אפשר מקום שכתוב בו: והזר הקרב יומת נתקיים בו לעינינו: על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו?!
א"ל: ולכך אני משחק, שנאמר: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה וגו'.

וכי מה עניין אוריה אצל זכריה והלא אוריה במקדש ראשון היה וזכריה במקדש שני?
אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.
בנבואתו של אוריה, כתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש.
ובנבואתו של זכריה, כתיב: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים וגו'.
ואחרי שנתקיימה נבואתו של אוריה, שמח ומובטח אני שתתקיים גם נבואתו של זכריהו, ובלשון הזה א"ל : עקיבא נחמתנו!

יען כי מאס העם הזה את מי השלוח וגו' -
א"ר יוסף:
אלמלא תרגומו דהאי קרא, לא הוה ידענא מאי קאמר כו'.
(כתוב במלכים ברמז רנ"ז ובירמיה רמז רפ"ה):

סימן תיא

וחלף ביהודה שטף ועבר -
אמר רב יהודה אמר רב:
בא עליהם סנחריב בארבעים וחמשה אלף, כולם בני מלכים יושבים בקרונות של זהב ועמהם שגלונות וזונות ובשמונים אלף גבורים לבושי שריון קלופה, וששים אלף אוחזי חרבות ומגן וצנה רצים לפניו, והשאר פרשים.
וכן באו על אברהם אבינו וכן עתידין לבא עם גוג ומגוג.

במתניתא תאנא:
אורך מחנהו ת' פרסה ורוחב מחנהו מ' פרסה סך מחנהו מאתים וששים רבוא אלפים חסר חד. בעי אביי:
חסר אלפא, או חסר מאה, או חסר חד?
תיקו.

תנו רבנן:
ראשונים - עברו בשחי ,שנאמר: וחלף ביהודה שטף ועבר.
אמצעים - עברו בקומה, שנאמר: עד צואר יגיע.
אחרונים - העלו עפר על רגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות, עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו, שנאמר: אני קרתי ושתיתי מים.
והא כתיב: ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור קפ"ה אלף?

א"ר אבהו:
הללו ראשי גייסות היו.
דיקא נמי, דכתיב: וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור כו' (כתוב ברמז רמ"ח).

והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך וגו' -
אחד מששים לאוכלוסיו מלא א"י, שנאמר: מוטות כנפיו - המוטה זו של תרנגול אחד מששים בכנפיו.

סימן תיב

לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר -
שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא, וחזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא.
כי אתא סנחריב וצר על ירושלים, כתב שבנא פתקא שדא בגירא: שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו, שנאמר: כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר לירות במו אופל לישרי לב.
הוה קא מסתפי חזקיה דילמא ח"ו נטייה דעתיה הקב"ה בתר רובא, וכיון דרובא מימסרן אינהו נמי מימסרן.
בא נביא וא"ל: לא תאמרון קשר וגו' - קשר של רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין.
הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד, בא נביא וא"ל: מה לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה ה' מטלטלך טלטלך גבר.

אמר רב:
טלטול דגברא קשה מדאתתא.

ועטך עטה -
א"ר יוסי בר חנינא:
שפרחה בו צרעת.
כתיב הכא: ועטך עטה.
וכתיב התם: ועל שפם יעטה.

נצוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים -
תנא:
הוא בקש קלון בית אדוניו ונהפך כבודו לקלון.
כי הוה נפיק איהו, אתא גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה.
א"ל: משרייתך היכא?
אמר להו: הדרו בהו.
אמרי ליה: אם כן אחוכי קא מחייכת בן, נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנים.

א"ר אלעזר: שבנא בעל הנאה היה, כתיב: לך בא אל הסוכן.
וכתיב התם: ותהי למלך סוכנת.

והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל -
בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי, לא הוו קאמרי ולא מידי.

אמר ר' חייא:
(אגידו) [אגברו] חמרא לדרדקי כי היכי דלימרו מילתא.
כיון דאיבסוס פתחו ואמרו: אין בן דוד בא עד שיכלו שתי בתי אבות מישראל:
ראש גולה שבבל,
ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר: והיה למקדש וגו'.

אמר רבי:
בני קוצים אתם מטילין בעיני.

א"ל רבי חייא:
אל ירע לך, כי יין נתן בשבעים וסוד נתן בשבעים, נכנס יין יצא סוד.

וחכיתי לה' המסתיר פניו -
(ברמז תקצ"ו):

סימן תיג

וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות -
א"ר סימון:
שני דברים נתנבא בארה ולא היה בו כדי ספר ונטפלו בישעיהו, ואלו הם:
וכי יאמרו אליכם, וחברו.
וכן הוא אומר: לעשות לרוח משקל.

אמר רבי אחא:
אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים, אינה שורה אלא במשקל:
יש מתנבא ספר אחד,
ויש מתנבא שני ספרים,
ויש מתנבא שני פסוקים.

ומים תכן במדה -
אמר רבי יודן:
אפילו דברי תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו אלא במדה, ואלו הם:
מקרא,
ומשנה,
וגמרא,
והגדה.

יש זוכה למקרא,
ויש זוכה למשנה,
ויש זוכה לגמרא,
ויש זוכה להגדה,
ויש זוכה לכלם.

אמר רבי יוחנן:
כל נביא שנתפרש שמו ושם אביו - נביא בן נביא.
לא נתפרש - הוא נביא ואין אביו נביא.

אמר רבי אלעזר:
כתיב: והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביא בן נביא.

ורבנין אמרין:
בין התפרש שמו בין לא נתפרש שמו, שכן עמוס אומר לאמציה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי.
ומה הוא היה?
נביא, אף אביו היה נביא.

וכן כתוב אחד אומר: ישעיהו בן אמוץ הנביא.
וכתוב אחד אומר: ישעיהו הנביא בן אמוץ - מלמד שהיה נביא בן נביא.

המצפצפים -
אלו דמצייצין.

והמהגים -
אלו דמנהמין.

הלא עם אל אלהיו ידרוש -
כל אומה ואומה תסגוד לאלהיה.

בעד החיים אל המתים -
אמר רבי לוי:
משל לאחד שאבד את בנו והלך לבקשו לבית הקברות, ופקח אחד היה שם, ואמר ליה: בנך שאבדת חי היה או מת?
א"ל: חי.
א"ל: שוטה שבעולם, דרכן של מתים לתבוע צרכן בין החיים, שמא צורך חיים בתוך מתים?! כך הקב"ה קיים לעולמי עולמים, הה"ד: וה' אלוהים אמת וגו'.

מהו אמת?
אמר רבי אבין:
שהוא אלוהים חיים ומלך עולם, ואלהי עובדי אלילים מתים הם, הה"ד: פה להם ולא ידברו - ומניחים חי העולמים ומשתחוים למתים.

לתורה ולתעודה -
התורה מעידה: אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר.

רבי יוחנן וריש לקיש
רבי יוחנן אמר:
אמר הקב"ה: אם לא יאמרו ישראל לעובדי אלילים כדבר הזה: אין לו שחר - על עצמו אינו מזריח אורה וכיצד יזריח על אחרים?!

דבר אחר:
הלא עם אלהיו ידרוש -
כשם שאמר אליהו ז"ל: המבלי אין אלוהים בישראל.

בעד החיים אל המתים -
למה לכם להניח חי העולמים?
שנאמר: וה' אלוהים אמת וגו' - עלינו כתוב: ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו' - אנו חיים לפיכך נדרוש באלהים חיים, אבל עובדי אלילים מתים: כמוהם יהיו עושיהם.

סימן תיד

והיה כי ירעב והתקצף -
שנו רבותינו:
עו"א מבטל אלילים שלו ושל חברו.
כיצד מבטלה?
קוטע ראש אזנה,
ראש חוטמה,
ראש אצבעה, פחסה בפניה,
אע"פ שלא חסרה, בטלה.

רקק בפניה,
השתין בפניה,
גררה,
זרק בה את הצואה,
הרי זו אינה בטלה.

מנא הני מילי?
אמר חזקיה: דאמר קרא: והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה.
וכתיב: ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה. זה שאמר הכתוב: לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב.
אמר הקב"ה לישראל: לא תנהגו בי כמו שעו"א נוהגים באלהיהם, עובדי אלילים כשהטובה באה אליהם - הם מכבדין את אלהיהם, שנאמר: על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו. וכשפורענות בא עליהם - הם מקללין את אלהיהם, שנאמר: והיה כי ירעב והתקצף.
אבל אתם הבאתי עליכם את הטובה תתנו הודייה, הבאתי עליכם את היסורים תתנו הודייה.

וכן דוד הוא אומר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא,
צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא.

וכן איוב אומר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.
ומה אשתו אומרת לו?
עודך מחזיק בתומתך וגו',
ומהו אומר לה?
כדבר אחת הנבלות תדברי.

אנשי דור (הפלגה) [המבול], שהיו כעורים בטובה, וכשבאת עליהם הפורענות היו מקבלים אותה בעל כרחה.
ואנו, שאנו נאים בטובה, לא נהיה נאים בפורענות?!
וזהו שאמר לה: כדבר אחת ההנבלות תדברי.

כי לא מועף לאשר מוצק לה -
א"ר יוחנן:
כל המציק לישראל אינו עיף.
וכן הוא אומר: היו צריה לראש - כל המיצר לישראל נעשה ראש כו' (כתיב במלכים רמז רל"ז):

כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי -
כיצד גלו?
ר' אלעזר אומר:
שבט ראובן וגד גלו תחלה.

ור' שמואל בר נחמני אמר:
שבט זבולון ונפתלי גלו תחלה, שנאמר: כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי.
ומה מקיים ר' אלעזר קרא דר' שמואל?
לומר כשם שגלו ראובן וגד, כן גלו שבט זבולן ונפתלי.

והאחרון הכביד -
ר' אבא בר כהנא אמר:
הממם כבמכבד, שנאמר: וטאטאתיה במטאטא השמד.

לא נפל עליה גורל -
אמר הקב"ה: בשעה שהפלתי קלסים על עובדי אלילים להגלותם לא גלו, ואתם גליתם.