ילקוט שמעוני, ישעיהו פרק יד


המשך סימן תיז ונספחו על בית יעקב -
אמר רבי חלבו:
קשים גרים לישראל כספחת.
כתיב הכא: ונספחו.
וכתיב התם: ולשאת ולספחת:

שבר ה' מטה רשעים -
אמר רבי מלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון:
אלו הדיינים שנעשו מקלות לחזניהם.

שבט מושלים -
אלו תלמידי חכמים שבמשפחות הדיינין.

מר זוטרא אמר:
זה ת"ח שמלמד הלכות צבור לדייני בור.

רבי אבא בר ממל אמר:
לאלו הבכורות, כשהוקם המשכן צווחו ווי.

גם ברושים שמחו לך -
לא היו ארזים בבבל, וכיון שעלה נבוכדנאצר לארץ ישראל תלש ארזים ושתלן בבבל, וכיון שמת שמחו עליו, הדא הוא דכתיב: נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה.
וכתיב: גם ברושים שמחו לך וגו'.

סימן תיח

איך נפלת משמים הילל בן שחר -
אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע מן המלכיות, עד שיפרע משריהם תחלה, שנאמר: והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום.
ואחר כך - על מלכי האדמה על האדמה.

וכן הוא אומר: איך נפלת משמים הילל בן שחר.
ואח"כ נגדעת לארץ חולש על גוים.

ואומר: כי רותה בשמים חרבי
ואח"כ: על אדום תרד.

וכן אתה מוצא כתוב אחד אומר: ירה בים.
וכתוב אחד אומר רמה בים.
אלא כיון שראו ישראל שר של מצרים נופל, התחילו אומרים שבח, לכך נאמר: רמה.

ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה =
אמר נבוכדנאצר: אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה, שנאמר: אעלה על במתי עב.
א"ל הקב"ה: אתה רצית לפרוש עצמך מן הבריות, סוף שבני אדם נפרשין ממך, שנאמר: לקצת ירחין תרי עשר וגו' - היינו הא דאמר: כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע - הכתוב מדבר בעשו.

למה היה דומה?
למוליאר שהיה מבחוץ של זהב ומרגליות קבועות בו, אלא שמבפנים היה של חרש.
כך עשו: ויאמר עשו בלבו,
אמר נבל בלבו,
ויאמר ירבעם בלבו,
ויאמר המן בלבו
,
אמר בלבו שכח אל.
אמרת בלבבך השמים אעלה.
ועתה שמעי נא זאת עדינה היושבת לבטח האומרה בלבבה.
כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו.

אעלה על במתי עב אדמה לעליון -
אמר רבי יוחנן:
מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע?
יצאה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע, בנו של נמרוד הרשע, שהמריד את כל העולם על בעליו.

כמה שנותיו של אדם?
שבעים שנה, שנאמר: ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן בין כל רקיע ורקיע וכן כל רקיע ורקיע כו' (כתוב במלכים ברמז רל"ט, ובירמיה ברמז ש"ל):

שבעת קלון מכבוד -
זה נבוכדנאצר.

שתה גם אתה והערל -
אמר רב יהודה אמר רב :
בשעה שבקש אותו רשע לעשות כך לאותו צדיק, נמשכה ערלתו כשלש מאות אמה והיתה מחזקת על המסיבה כלה, שנאמר: שתה גם אתה והערל.
ערל בגימטריא תלת מאה.

חולש על גויים -
מאי משמע דהאי חולש לישנא דפור הוא?
שנאמר: נגדעת לארץ חולש על גויים - שהיה מטיל פור על גדולי מלכות לידע איזה יומו למשכב זכור.

כל מלכי גויים כולם שכבו בכבוד איש בביתו -
א"ר יוחנן:
שנחו ממשכב זכור.

א"ר יוחנן:
כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפי כל בריה, שנאמר: נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה - מכלל דעד האידנא לא הוה.

אמר רבי יוחנן:
אסור לעמוד בביתו של אותו רשע, שנאמר: ושעירים ירקדו שם.

ואמר רב יהודה אמר רב:
בשעה שירד אותו רשע לגיהינום רעשו כל יורדי גיהינום, ואמרו: למשול עלינו או לחלות כמונו באת?
שנאמר: גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת.
יצאת בת קול ואמרה לו: ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים בבור.

איך שבת נוגש שבתה מדהבה -
אמר רב יהודה אמר רב:
שבתה אומה שאומרת: מדוד והבא.
ואי בעית אימא: מאד מאד הבא.

ואתה השלכת מקברך -
כתוב אחד אומר: ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות (המלך) יהויכין וגו' בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש,
(וכתוב אחד אומר בכ"ו)
וכתוב אחד אומר בכ"ז,
אלא בכ"ה לחדש מת נבוכדנאצר ונקבר בכ"ו, בכ"ז הוציאו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בשביל לבטל גזירותיו, לקיים מה שנאמר: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב, ולקיים מה שנאמר: איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא.
ובו בפרק מת צדקיה (ו) שתי שמרייא דכלהון דרי, לקיים מה שנאמר: בשלום תמות ובמשרפות אבותיך ישרפו לך.
מכאן אתה אומר: כשהוא בטובה אל יתיאש מן הרעה וכשהוא ברעה אל יתיאש מן הטובה, זה יהויכין וצדקיה:

וקמתי עליהם נאם ה' (אלהים) [צבאות] והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד -
א"ר יוחנן:
שם - זה הכתב.
שאר - זה לשון,
נין - זה מטבע מלכות.
נכד - זו ושתי.

ושמתיה למורש קפוד -
אמר רבי ירמיה אמר רב:
נתקללה בבל נתקללו שכניה, דכתיב: ושמתיה למורש קפוד ואגמי מים.
נתקללה שומרון נתברכו שכניה, דכתיב: ושמתי שומרון לעי השדה למטעי כרם.

וטאטאתיה במטאטא השמד -
מר בריה דרבנאי הוה שקיל עפרא בסודריה ומפיק לבראי, לקיים מה שנאמר: וטאטאיה במטאטא השמד.
לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא השמד, יומא חד שמעו לאמתיה דרבי דקאמרה לחברתא: שקלי טאטיתא וטאטי ביתא.
לא הוו ידעי רבנן מאי סלסלה ותרוממך - יומא חד שמעו לאמתה דרבי דקאמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה: עד מתי אתה מסלסל בשערך?
לא הוו ידעי רבנן מאי: השלך על ה' יהבך.

אמר רבה בר בר חנה:
זימנא חדא הוה אזלינן בהדי ההוא טייעא והוה דרינא טונא, ואמר לי: שקול יהבך ושדי אגמלא.

נשבע ה' צבאות לאמר כו' -
(כתוב במלכים ברמז רל"ה):

צפע ופריו שרף מעופף -
ואומר: המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו'.
מהו שרף מעופף?
העוף שהיא פורח עליו מיד היה נשרף.

ר' חייא הגדול אומר:
אדם אחד היה בא"י מרוטה שמו.
ולמה קראו שמו מרוטה?
אמרו: פעם אחד יצא ללקוט עצים מן ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו ומפחדו נשרו שערותיו ולא צמחו עד יום מותו, והיו קורין אותו מרוטה.

א"ר יוסי בר חנינא:
גדול אלהינו שהצילנו מן המדבר ההוא.


הפרק הבא    הפרק הקודם