מצודות דוד, ישעיהו פרק כ



פסוק א
בשנת וגו'. אז התחיל אשור לעשות גבורות ולכבוש ארצות העמים:

פסוק ב
ופתחת השק. כי ישעיה היה מתאבל על גלות עשרת השבטים ולבש השק על מתניו לצער ולאבל ואמר לו המקום שיתיר השק מעל מתניו וישאר ערום כי אותו לבד לבש
הלוך.
היה מהלך ערום ויחף:

פסוק ג
שלש שנים. זהו סימן מה שיהיה בסוף שלש שנים על מצרים ועל כוש:

פסוק ד
כן ינהג. כמו שהלך ישעיה כן ינהג וגו'
וחשופי שת.
מגולה עגבות ערות מצרים וכן כוש כי כבר זכר שניהם ואמר מצרים לרוב גנותן שנאמר בהם גודלי בשר (יחזקאל טז):

פסוק ה
וחתו. ישראל שהיו מביטים לעזרת כוש והיו מתפארים בבטחון מצרים בבוא מפלתם יחתו ויבושו ממבטם ותפארתם:

פסוק ו
יושב האי הזה. זהו א"י שהוא בגבול הים
כה מבטנו.
כזאת עלתה להאומות אשר היינו מביטים אליהם לעזרה אשר חשבנו לנוס אליהם להנצל ממלך אשור
ואיך נמלט אנחנו.
אם כך עלתה בהם ולא יכלו למלט את עצמם איך נמלט אנחנו בעזרתם:

הפרק הבא    הפרק הקודם