מצודות דוד, ישעיהו פרק מט



פסוק א
שמעו איים. יושבי איי הים
מרחוק. היושבים מרחוק
מבטן קראני. מעת היותי בבטן אמי קרא שמי ישעיה לרמז שאנבא ישועות
ממעי וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ב
כחרב חדה. להוכיח את הרשעים ולנבאות עליהן פורעניות
החביאני. לבל יוכלו להרע לי
לחץ ברור. להוכיח ולנבאות וגו' וכפל הדבר במ"ש
באשפתו הסתירני. ר"ל היה לי למחסה מן הרשעים ולפי שהמשיל עצמו לחץ אמר לשון הנופל בחצים:

פסוק ג
עבדי אתה. מזומן אתה לשליחותי כעבד לאדון
ישראל. הרי אתה לפני ככל המון ישראל אשר אתפאר בך כמו בכולם:

פסוק ד
ואני אמרתי. כשהייתי מוכיחם ולא הטו אוזן חשבתי מתחלה אשר יגעתי לריק כי הואיל ולא הועלתי א"כ לא אקבל שכר
לתוהו וגו'. כפל הדבר במ"ש
אכן. אבל באמת משפט גמולי הוא עם ה' ושלם ישלם הואיל ועשיתי את שלי
ופעולתי. שכר פעולתי הוא עם אלהי וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ה
ועתה אמר ה' וגו'. ר"ל ה' אשר מבטן יצר אותי להיות לו לעבד ללכת בשליחותו אמר לי עתה להשיב אליו את יעקב בתשובה ולאסוף אליו את ישראל להאמין בו ובעבור זה אהיה נכבד בעיני ה' ואף היה חזקי לבל יוכלו הרשעים להרע לי וכאומר כאשר חשב באחרונה כן אמר לי ה' שאף אם לא אועיל אהיה נכבד בעיניו וכן היה לי למעוז ולחוזק:

פסוק ו
ויאמר. ה' אמר לי מתנה קלה היא בעיני ממה שתהיה לי עבד בדבר זה לבד להקים את שבטי יעקב להיות עומדים באמונתם ולהשיב אלי בתשובה את ישראל המוקפים בהסתת פתויי היצה"ר כעיר נצורה המוקפת בגייסות
ונתתיך. אלא עוד מתנה גדולה אוסיף לך כי אתן אותך מתנבא ומבשר על הגאולה העתידה אשר תהיה לאור כל העמים כי אז כולם ילכו באור ה' להאמין בו להיות אז תשועתי מקצה הארץ עד קצהו כי כולם יהיו נושעים בתשועת ה':

פסוק ז
לבזה נפש. על ישראל שנעשה בזוי בעיני העכו"ם
למתעב גוי. על מי שהוא מתועב לכל גוי
לעבד מושלים. על מי שהוא עבד להרבה מושלים כי כל אומה ולשון מושלים בו
מלכים יראו וקמו. בעת הגאולה כשיראו אותו המלכים יקומו מפניו וכאשר יראוהו השרים ישתחוו לו
למען ה'. ר"ל לא למענכם יעשו הכבוד הזה כי אם למען ה' אשר נאמן בהבטחתו שהבטיח להיות עמכם וכמ"ש יחזיקו עשרה אנשים וגו' לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח)
קדש. למען קדש ישראל אשר בחר בך וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ח
בעת רצון. בעת שתעשה רצוני אענה לך בזעקתך בעבור הצרה הבאה
וביום ישועה. וביום שאתה צריך ישועה שאתה בצרה אעזור לך וכפל הדבר במ"ש
ואצרך. בכל דור אשמרך מן הכליה ואתנך להיות בריתי עמך עד עולם ולהקים על תלה את הארץ המיוחדת היא א"י ולהנחיל לך את הנחלות שהיו שוממות בזמן הגולה:

פסוק ט
לאמר וגו'. מוסב על ואצרך שבמקרא שלפניו לומר אצרך מן הכליה עד יבוא העת לאמר להאסורים בגולה צאו משם
לאשר בחושך. למי שהסתיר עצמו בחושך מפחד האויב
הגלו. היו מגולים ונראים לאור היום
על דרכים ירעו. עם כי אין המרעה מצוים בדרכים ובגובה ההרים ורצה לומר עם כי ישובו דרך המדבר לא יחסרו דבר:

פסוק י
לא ירעבו. בזה יפרש המקרא שלפניו
ולא יכם. לא יכאיבם חמימות האויר וחום השמש
כי מרחמם. ה' המרחם עליהם מעולם הוא ינהגם וינהלם במקום מבועי מים וירוו צמאונם:

פסוק יא
לדרך. ר"ל לדרך כבושה
ומסילותי. המסילות שאוליך אותה בהם ירימו מקומות העמוקים שבהם למען יהיה שוה וישר ונוח ללכת בהם:

פסוק יב
הנה אלה. מקצת הבאים לא"י יבואו ממקום רחוק והיא פאת המזרח ולפי שא"י משוכה מקו השוה ולמערב לזה קרא פאת המזרח רחוק
ומים. מפאת המערב
מארץ סינים. הוא פאת הדרום כן ת"י:

פסוק יג
רנו שמים וגו'. הוא ענין מליצה ור"ל הרבה שמחה יהיה בעולם:

פסוק יד
ותאמר ציון. הנה ציון תחשוב לומר ה' עזב אותי ושכח בי:

פסוק טו
התשכח. כאומר הנה לא כן הוא כי האם תשכח אשה עולה וכי תקשה לבה מלרחם בן בטנה
גם אלה תשכחנה. אף אם יתכן בשום פעם שתשכחנה גם אלה אולם אנכי לא אשכחך:

פסוק טז
חקתיך. זכור אתם לפני כאלו חקקתיך על כפי
נגדי תמיד. לזכור בהם לכוננם:

פסוק יז
מהרו בניך. יותר מהרה שכחו בני ציון את ארצם משאשכח אני
מהרסיך. המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר"ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה:

פסוק יח
שאי סביב עיניך. כאלו לציון יאמר ראי איך כל בניך נקבצו באו אליך
כעדי תלבשי. תתפאר בהם כמלבוש של קשוט
ותקשרים. תקשור אותם בצוארך לנוי כקשורי כלה והם חוטי המשי שקושרת בהם שערה:

פסוק יט
כי חרבותיך וגו'. ר"ל כי דאגת חרבותיך ושוממותיך וגו' לא תדאגי עוד כי עתה יהיו כולם מיושבות עד שתהיה צרה ודחוקה מרוב יושביה
ורחקו מבלעיך.
המשחיתים אותך יהיו מרחוקים בקצה הארץ ולא יבואו בגבולך:

פסוק כ
יאמרו באזניך. ר"ל באזניך תשמע אשר יאמרו הבנים אשר היית שכולה מהם
צר לי המקום.
מרוב מרבית העם
גשה לי.
האחד יאמר לחבירו גשה הלאה בעבורי שאוכל לשבת גם אני:

פסוק כא
מי ילד וגו'. ר"ל מהיכן באו עם רב כזה
ואני שכולה.
הלא זה ימים רבים הייתי שכולה מהם ויחידית
גולה וסורה.
הלא בני גלו וסרו ממני
אלה איפה הם.
אלה הבאים מאיזה מקום באו:

פסוק כב
אשא אל גוים ידי. לרמז להם להביא את ישראל ר"ל אעיר לבם על זאת
ארים נסי.
ארומם נס וגם הוא ענין רמז וכפל הדבר במ"ש
בחוצן.
ר"ל יביאום בכבוד רב:

פסוק כג
והיו מלכים. מלכי העכו"ם יעסקו בגדולי בניך
ושרותיהם.
נשי השרים ייניקו את בניך
אפים ארץ.
יפלו על פניהם לארץ להשתחוות לך
ועפר רגליך ילחכו.
ר"ל יכפפו קומתם עד לארץ ויהיו נראים כאלו מלחכים העפר הנדבק ברגליך והוא כפל ענין במלות שונות
וידעת.
אז תדע שאני ה' והיכולת בידי
אשר לא יבושו קוי.
כי המקוה לדבר ואינו בא תחשב לו לבושה:

פסוק כד
היוקח. רצה לומר כסבורים אתם לומר וכי אפשר לקחת מיד עשו הגבור את המלקוח ששלל
ואם שבי.
וכי אפשר להמלט מידו את השבי ששבה את יעקב הצדיק:

פסוק כה
כי כה וגו'. ר"ל אבל לא כן הוא כי כה אמר ה' שגם זה אפשר לקחת השבי מיד עשו הגבור ולהמליט המלקוח מיד העריץ
ואת יריבך.
עם המריבים בך אריב אני:

פסוק כו
והאכלתי. להחיות הראויות לאכול בשר אאכיל את המקנתרים אותך באונאת דברים
את בשרם.
לתוספת ביאור אמר שיאכיל את בשרם
וכעסיס דמם ישכרון.
העופות הראויות לשתות דם ישכרו מדמם כדרך השותה עסיס והוא ענין מליצה
וידעו וגו'.
אז יבינו הכל אשר ה' עושה כל אלה ולא בא במקרה
וגואלך וגו'.
כפל הדבר במ"ש:

הפרק הבא    הפרק הקודם