[יא, ב]
שמעו את דברי הברית -
הוא כלל דברי התורה שכרת עליו ברית, כמו שאמר לעברך בברית ה' אלוהיך ובאלתו, שמעו תחלה תזכירם שישמעו מעצמם מאהבה, ודברתם אתה וכל השומעים מאהבה ידברו ליתר העם ויפחידום בפחד העונש לבלתי שומע.

[יא, ג]
ואמרת -
תודיע העונש, כי ארור האיש שהוא ארור מעצמו, כי בעזבו דברי הברית יעזוב ה' אותו.

[יא, ד]
אשר -
יבאר ארבעה טעמים על חיוב שמירת הברית:
א) אשר צויתי את אבותיכם הבנים מחויבים לשמור מצוות שקבלו אבותם עליהם ועל זרעם אחריהם.

ב) שהיה הצוי ביום הוציאי אותם מארץ מצרים ומצד זה נתחייבו לשמור פקודתי כי כשהוצאתים מבית עבדים הם עבדים לי ועל מנת זה הוצאתים.

ג) שתליתי בזה התנאי שעל ידי שתשמעו בקולי והייתם לי לעם ומבואר שבעוזבם הברית לא עמי אתם ואיני אלהיכם.

[יא, ה]
ד) למען הקים את השבועה וכו' לתת להם ארץ זבת חלב ודבש ששבועת הארץ היה בתנאי אם ישמרו את דברי הברית, ואם לא תשמרו תגלו מן הארץ בהכרח.

ואען ואומר אמן ה' -
הנביא ענה אמן כמקבל על עצמו לקיים את דברי הברית, ורצה לומר שאף שאם ישראל יעזבו בריתך אנכי אקיימהו. ואם כן לא נתבטלה השבועה להיות לנו לאלהים ולתת לנו את הארץ כל עוד שנמצא אחד מבני אבותיהם שאינו מפיר את הברית ומקיימו.

[יא, ו]
ויאמר ה' -
עתה עשאהו שליח לקרוא זאת בחוצות ירושלים בפרהסיא כקורא ומזהיר על העונש המיועד.

[יא, ז]
כי העד -
כי כבר העדתי באבותיכם והתראה זאת הייתה תיכף ביום העלותי ונמשכה עד היום הזה, ולא תאמר שהיה לפרקים רק השכם והעד, ובכל זאת -

[יא, ח]
ולא שמעו -
לא קבלו הדברים, וגם לא הטו את אזנם, ואביא עליהם וכו', בא להודיע ההבדל בין מרי הראשונים ובין מרי הדור הזה והבדל ענשם, כי הדור שלפניו היה מרים שבטלו את התורה בשב ואל תעשה, רצה לומר שלא רצו לשמוע אל דברי התורה ולא רצו לקיים מצותיה, והיה ענשם על שאני צויתי לעשות והם לא עשו, ולא קיימו מצוות התורה, ובזה גרוע עון הדור של ירמיה כמו שיבאר.

[יא, ט]
ויאמר ה' אלי -
הראה לו ה' כי הדור הזה גרוע יותר, כי נמצא בם קשר, שהם לא לבד כי -

[יא, י]
שבו על עונות אבותם הראשונים אשר מאנו לשמוע את דברי -
הם מוסיפים עליהם שהראשונים חטאו רק בשב ואל תעשה, והמה הלכו אחרי אלוהים אחרים לעבדם, שזה בקום ועשה, ושחוץ מה שלא חגו חגי ה' ולא נתנו מעשרותיו הם עושים חגים לעבודת אלילים ונותנים תרומות ומעשרות לכהני האליל, ובזה הפרו את בריתי שלא לבד שלא קיימוהו עוד הפרוהו ובטלוהו לגמרי אחר שבחרו להם אלוהים אחרים.

[יא, יא]
לכן, הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה -
רצה לומר כי ה' מקדים תמיד רפואה למכה, כי תכלית המכה אינה למען הכות רק להשיבם בתשובה ובשובם ירפא להם, וזה רק במי שחוטא מצד התאוה, לא כן הם יביא עליהם מכה שאין לה רפואה, מפני שהם עשו קשר ובחרו אלוהים אחרים שהם לא ישובו בתשובה, כי אם יביא עליהם יסורין יתלו שזה בא מפני שלא עבדו את העבודת אלילים, כמו שאמר שאם יזעקו אלי ולא אשמע אליהם יתלו שהעבודת אלילים הענישה אותם על שלא עבדוה כראוי וילכו לזעוק אל העבודת אלילים.

[יא, יב]
והלכו ערי יהודה -
כל עיר ועיר שביהודה תלך לזעוק אל העבודת אלילים שלה, וישבי ירושלם כל שכונה ושכונה מירושלים בפני עצמם ילכו לזעוק אל העבודת אלילים המיוחדת להם, ועל זה אמר: וזעקו אל האלהים אשר המה מקטרים להם, ואז יראו כי לא יושיעו להם הגם שזעקו לכולם.

[יא, יג]
כי מספר -
מבאר הטעם מדוע ילכו כל ערי יהודה, כי כל עיר יש לו עבודת אלילים אחרת, ומספר חוצות זה טעם למה ילכו יושבי ירושלים. מזבחות לבושת, היה להם שני מיני עבודת אלילים, הבעל היה בדמות זכר והבושת היה דמות נקבה, והיה בשתה וערותה מגולה שכן היה עבודתה.

[יא, יד]
ואתה -
ה' אומר לירמיה תפלתם לא אקבל, ואתה שתפלתך מקובלת לפני אצוך אל תתפלל בעד הדור, ואל תשא בעדם, כשליח ציבור המתפלל ונושא רנה ותפילה עם הציבור והם עונים אחריו, אחר שאינני שומע בעת קראם אלי איני רוצה שאתה תמליץ בעדם.

[יא, טו]
מה לידידי בביתי -
ה' אמר אל ירמיה אל תתפלל בעד העם הזה ומה אתה עושה בביתי למה באת להתפלל בעדם, ולהקריב בעדם קרבנות כי ירמיה היה כוהן עובד עבודה.

עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך –
הלא הכנסיה תעשה מזימה הרבה ותועבות גדולות ואיך תתפלל בעדם. ומסב פניו אל הכנסיה, וכי בשר קדש יעברו מעליך?!
וכי במה שתביא בשר קדש שהוא הקרבנות על ידי כך יעברו המזימות והתועבות מעליך?!
וכי בזאת תנקה מן המזימה, הלא אין אתה חוזר בתשובה בעת הבאת בשר קדש, כי רעתכי אז תעלזי, לא תשמחי על הקרבן שתביא, רק על הרעה שתעשי, ואחר הקרבן תשמחי שנית לעשות הרעה בשמחה.

[יא, טז]
זית רענן -
בעת נטע ה' אותך, אז קרא שמך שאתה זית רענן יפה פרי תאר, שהוא ג' מעלות:
א) זית שעלהו רענן ולח בקיץ ובחורף.
ב) יפה תאר.
ג) פרי תאר.

והנמשל של זית רענן שהעלים השומרים את הפרי שהוא העושר וההצלחה רענן תמיד ומלא ברכת ה', ויפה תואר משל אל גבורת העם ורבוים וחזקם, ופרי תואר משל אל מעשיהם הטובים ותורתם שהוא הפרי הנרצה.

לקול המולה גדולה -
אחר כך נשמע קול רעש גדול שגזרו עליך גזר דין בגזרת עירין פתגמא ועל ידי כך הצית אש בעליה, שעלי הזית שהם שמנים הציתו בהן אש, והוא משל ששללו עשרם ואוצרותיהם, ורעו ושברו דליותיו שהם ענפי זית הגבוהים שאמר עליו יפה תואר, ששברו את העם עצמו והוליכום לגולה.

[יא, יז]
וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה -
והרעה הזאת שגזרו עליך בקול המולה גדולה, דבר עליך ה' צבאות, הוא גזר להצית בך אש, ולא מצד שנשתנה מחשבתו עליך בעת הצית אש מבעת שנטע אותך, כי מה שדבר עליך רעה היה מצד שנטע אותך, כי תכלית הנטיעה היה שתעשה פרי קדש הלולים ואתה עשית פרי מות ומשכלת, וזה שאמר: בגלל רעת בית ישראל, כמו שיעקור בעל הגן נטיעה אשר נטע אם יראה כי יעש באושים. אשר עשו להם, רצה לומר תחלה עשו הרעה להם להנאתם, ואחר כך עשו להכעיסני, ואחר כך עשו לקטר לבעל, שאחר זה דבקו בבעל והאמינו בו.

[יא, יח]
וה' הודיעני -
שעורו וה' דבר עליך רעה וה' הודיעני, שבעת דבר עליך רעה הוא גם כן הודיעני את הגזרה ואדעה, ואז גם כן הראיתני מעלליהם, וראיתי שראוים הם לגזרה זאת כפי מידת מעלליהם הרעים, וגם אז הראני מה שרוצים לעשות לי, שאז ראיתי -

[יא, יט]
שאני ככבש אלוף -
שתחת שאני השתדלתי להתפלל בעדם רצו הם להרגני, והייתי דומה לכבש המלומד ללכת אחרי בעליו שבעת יובל לטבוח הולך מעצמו בלא דעת כי רגיל ללכת אחרי בעליו ואינו נזהר ממנו, כן לא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות להרגני, ורצו להרגני באופן שלא יודע כלל שנהרגתי על ידם, כי אמרו נשחיתה עץ בלחמו ניתן בלחמו עץ משחית רצה לומר סם המות, ובזה נכריתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד, כי הנביא הנהרג על ידי חרב, שמו נזכר בכל דור שנהרג על קידוש השם אבל הוא יומת באופן שלא יודע לאיש.

[יא, כ]
וה' צבאות -
שאתה שופט צדק ובוחן כליות ולב, רצה לומר אי אפשר שיצא מאתך דין מעוקל מצד הטיית הדין עצמו כי אתה שופט צדק, ולא מצד שלא תדע אמתת הדבר על ידי שהיה זה רק במחשבתם, כי אתה בוחן כליות, אבקש מאתך אראה נקמתך מהם, איני מבקש נקמתי רק נקמתך, כי אליך גליתי את ריבי, כי ריבי היה אליך ובעבורך, וכן מה שרצו להרגני בריבי היה בעבור שנבאתי בשמך ואם כן בזה תנקום מהם את נקמתך.

[יא, כא]
לכן כה אמר ה' על אנשי ענתות המבקשים את נפשך -
ולא בעבור שיש להם דין ודברים עמך רק בעבור שאמרו לא תנבא בשם ה'.

[יא, כב]
לכן הנני פוקד עליהם -
כי הוא ריב ה', הבחורים היוצאים להלחם בניהם שישארו בעיר ימותו ברעב המצור:

[יא, כג]
ושארית לא תהיה -
להזקנים כי אביא עליהם רעה מיוחדת בעת החורבן.