[טז, ב]
במקום הזה -
בענתות, כי עליהם נגזר שלא יהיה להם שארית (למעלה י"א כ"א).

[טז, ג]
על הבנים הילודים במקום הזה -
בעיר ענתות, ועל אמותם וכו' בארץ הזאת אף בכל הארץ, שעל האבות נגזר כליה בכל מקום שיהיו, ועל הבנים הקטנים לא נגזר רק על אלה שנולדו בעיר ענתות לא על הנולדים בעיר אחרת, ולכן נזכר בעזרא שעלו מאנשי ענתות בחזירתם בימי עזרא שהם היו מאלה שנולדו מאנשי ענתות בערים אחרות.

[טז, ד]
ממותי -
תחלה ימותו בתחלואים עד שלא יספדו וגם לא יקברו, כי ייראו לגעת בם אחרי מותם, ויהיו לדומן על פני האדמה שלא ימצאו עדיין החיות לאכול פגריהם, ואחר כך בחרב וברעב יכלו הנשארים מן המגפה ואז ימצאו עוף וחיות לאכול בשרם.

[טז, ה]
אל תבא בית מרזח -
שהוא האונן בעת שנקבר המת שבאים לדרוש שלום החיים, ואל תלך לספד על המתים, ואל תנוד אל האבלים לנחמם.
ומפרש נגד אל תבא בית מרזח,
כי אספתי את שלומי עד שאין לדרוש שלום החיים,

ונגד אל תלך לספד שהוא חסד עם המתים,
אמר: את החסד,

ונגד אל תנוד להם שהוא מצד הרחמים,
אמר: את הרחמים.

[טז, ו]
ומתו -
וגם בארץ הזאת שהיא בכלל ארץ יהודה ימותו גדולים וקטנים, לא יקברו לא יעשה שום דבר מה שעושים אל המתים, שתחלה האבלים מתגודדים וקורחים שערם, ואחר כך סופדים ואחר כך קוברים, אומרים לא יקברו וגם לא יספדו וכו' רצה לומר לא יתחילו לפנות אליהם בשום דבר.

[טז, ז]
ולא -
וגם לא יתעסקו בצרכי האבלים שדרך להאכילם סעודת הבראה משל אחרים, ופורסים את הלחם לשנים, לא יפרסו, ואף לא ישקו אותם כוס תנחומים לשכך צערו אף שיהיה המת אביו ואמו.

[טז, ח]
ובית -
וכן לא תבא אל בית משתה אף שלא לשמוח רק לשבת אתם בצוותא לכבודם, ואף לא לצרכך לאכול ולשתות.

[טז, ט]
כי הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם -
וההשבתה תמשך ימים רבים. בימיכם רצה לומר כל ימי הדור ההוא עד שבעים שנה ששבו מן הגולה, קול ששון ואף קול חתן וכלה בלא ששון ושמחה לא ישמע.

[טז, י]
ואמרו אליך -
א) על מה דבר ה' עלינו דוקא, הלא גם דורות הקודמים חטאו כדורו של מנשה ולא הביא עליהם הרעה,
ב) ומה עוננו שאנחנו לא חטאנו כלל, לא במזיד ולא בשוגג.

[טז, יא]
ואמרת להם -
שיש הבדל בינם לבין אבותיהם, שאבותיהם שכחו את התורה לגמרי ולא ידעו ממנה כלל, עד שכל מה שעשו היה מצד שלא ידעו את התורה כלל, והיו דומים כתינוק שנשבה לבין הנכרים שאינו יודע מתורת אבותיו מאומה שכל מה שעושה היא שגגה אחת, וזה שאמר: על אשר עזבו אבותיכם אותי וכו' וילכו וכו', כל זה היה מצד שאותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, שלא שמרו התורה כלל, ועל ידי כך שלא ידעו את התורה עזבו את ה' ועבדו אלוהים אחרים, אבל -

[טז, יב]
ואתם הרעותם לעשות מאבותיכם -
שאתם יודעים את התורה, רק שהנכם הולכים איש אחר שרירות לבו הרע לבלתי שמוע אלי, אינכם רוצים לשמוע לדברי התורה הגם שידעתם אותה, מצד שרירות לבכם, שעל כל מצווה אתם מחפשים טענות ועלילות של מינות לבל תצטרכו לשמוע אלי, לפי זה אבותיכם מצד שלא שמעו אלי הלכו בשרירות לבם, ואתם בהפך מצד שאתם הולכים בשרירות לב על ידי כך אינכם שומעים אלי, עד שרשע אבותיכם היה מצד הסכלות והטעות, ורשעכם הוא בעצת השכל והזדון, אבותיכם לא ידעו את התורה ואתם יודעים אותה ומתכונים למרוד בה.

[טז, יג]
והטלתי -
לכן אשליך אתכם וכו' ועבדתם שם כמו שעבדתם במרד בא"י להכעיס את ה' כן תעבדו שם בהכרח, מצד שלא אתן לכם חנינה ויכריחו אתכם לעבודת נכר.

[טז, יד]
לכן הנה ימים באים -
רצה לומר מצד זה יהיה נס של גאולה אחרונה גדול מנס של יציאת מצרים, עד שלא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה מארץ מצרים.

[טז, טו]
כי אם חי ה' וכו' -
וזה מג' טעמים:
א) ששם הייתם בארץ אחת ואז יהיה מארץ צפון ומכל הארצות,
ב) שהחטאים שבעבורם גליתם לשעבוד מלכיות היו חטאים גדולים עד אשר הדיחם שם כמי שמדיח את בנו המורד ומגרשו מביתו שקשה שישיב אותו אליו,
ג) שהגאולה אז תהיה חשובה בעיניהם יותר מן הגאולה הראשונה שאז עדיין לא היה א"י שלהם, ועתה כבר זכו בארץ וכבר ירשו אותה שתגדל השמחה אם ישובו לארצם, וזה שאמר והשבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם.

[טז, טז]
הנני -
עתה יבאר איך יגלם מן הארץ, תחלה אשלח לדיגים שהם צדים דגים רבים בפעם א' במכמורת, ואחר שלא ישארו רק מתי מספר, נחבאים במערות ועל ההרים, אשלח ציידים רבים שיחפשו אחריהם ויצודם מעל כל הר וכו'.

[טז, יז]
כי עיני על כל דרכיהם -
רצה לומר אני מביט בין על הדרכים שהם דרכי הנפש והמדות שמהם צומחות העונות, בין על העונות עצמם שהם המעשים הרעים, והנה דרכי הנפש כמו דרך האכזריות הגאוה הנקמה תלוים בידיעה, ועל זה אמר: לא נסתרו מלפני היינו מפני ידיעתי, והעונות עצמם שהם המעשים הרעים תלוים בראיית החוש, ועל זה אמר: לא נצפן מנגד עיני, רצה לומר כי יש הבדל בין משפטי ה' ובין משפט בשר ודם,
בשר ודם אינו משקיף רק על המעשה,
וה' ישקיף גם על דרכי הנפש והמדות שמהם יצמחו המעשים, כמו שאמר כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו (איוב ל"ד).

[טז, יח]
ושלמתי -
ובכל זאת אשלם ראשונה עונם וחטאתם שעשו בפועל, לא על הדרכים והמדות הצפונים בעומק הנפש, יען כי עונם הם משנה,
א) מה שחללו את ארצי שלא שמרו שמטה ומצוות התלויות בארץ, גם מה שטמאו את הארץ במעשיהם כמו שאמר כי הדם הוא יחניף את הארץ ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה,
ב) מה שעשו נגד הבית המקדש כי בנבלת שקוציהם מלאו את נחלתי כמנשה שהעמיד צלם בהיכל, וזה אשלם ראשונה, כי הדרכים והמחשבות הם דברים נסתרים שבינם ובין המקום.

[טז, יט]
ה' עזי -
הנביא שם פניו להתפלל על מה שא"ל ה' שיענישם בעון עבודת אלילים שעבדו, למה יענישם, הלא הוא דבר שאין בו ממש, והוא כשחוק תינוקות בעלמא, וכמו שטען משה רבינו ע"ה מי מתקנא במי כמו שאמר במדרש, ואם מפני שעל ידי כך כחשו בה' הלא אתה עזי ומעזי וכולם יודעים אלהותך, והלא לעתיד אליך גויים יבואו מאפסי ארץ ויכירו ששקר נחלו אבותיהם, ואם כן מה תתקנא בעבודת אלילים?!

[טז, כ]
היעשה לו אדם אלוהים והלא המה לא אלוהים -
ומדוע תקנא על דברי הבל כאלה?!

[טז, כא]
לכן -
ה' השיב לו, איני מקנא בעבודת אלילים שאין בה ממש, רק מפני זה בעצמו שבוחרים דבר שאין בו ממש וכופרים בי אני רוצה להענישם, כדי שידעו את ידי ואת גבורתי, למען יכירו שאני המנהיג והמשגיח ושאני אוכל לשנות המערכה כחפצי, ושידעו כי שמי ה', וכן מפני שלעתיד כל גויים יכירו כבוד ה' אני רוצה להודיעם בפעם הזאת, שישראל ידעו תיכף ויכירו כח ה' ומלכותו, (וכן יש לומר פה שמה שאמר לכן הנני מודיעם היינו לכל האומות, שעל ידי שיביא את נבוכדנצר על כולם יכירו כולם כח ה', ומה שאעניש את יהודה מפני שחטאת יהודה כתובה בעט ברזל כו').