[יז, א]
חטאת יהודה כתובה בעט ברזל -
שכותבת על הגליון למעלה, וגם בצפורן שמיר שהוא מעמיק לחרות בפנים, רצה לומר שחטאו בין במעשה הנגלה בין במצפון הלב והנפש.
ומפרש נגד צפורן שמיר - חרותה על לוח לבם בעומק,
ונגד בעט ברזל - לקרנות מזבחותיכם שהוא הפועל הנגלה, ומבאר -

[יז, ב]
כזכר בניהם -
כמו שיזכרו את בניהם בכל לב, כן יזכרו מזבחותם ואשריהם.
ומפרש מזבחותם על עץ רענן,
ואשריהם על גבעות הגבוהות,
כי היה דרך עבודת אלילים לבנות המזבחות אצל עצים שתולים סביב, כמו שאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה', והאשרות היו נוטעים על גבעה גבוהה.

[יז, ג]
הררי -
ולכן את הר שלי העומד בשדה, הוא הר ציון שסביב לו נעשה כשדה שנחרבו הערים סביבו, חילך וכו' לבז אתן, וכן במותיך אתן לבז, על ידי החטאת אשר בכל גבולך.

[יז, ד]
ושמטתה -
שעורו ושמטת וישמט בך, ומפרש ושמטת מנחלתך, וישמט בך והעבדתיך את אויביך שעל ידי שהלכו למצרים אחרי מות גדליה בן אחיקם שמטו את הארץ ועזבו את נחלתם (שאם היו נשארים אז בא"י לא הייתה חרבה כי השאיר מהם לכורמים וליוגבים) ועל ידי כך נהיה השמטה גם בם בעצמם כי יצאו מחירות לעבדות שעבדו את אויביהם בארץ מצרים, שנבוכדנצר כבש אחר כך את ארץ מצרים, כי האש לעולם תוקד וכדברים האלה אמר למעלה ט"ז י"ד.

[יז, ה]
כה אמר ה' -
נגד מה שלא בטחו על ה' ובטחו על מצרים, כמו שאמר: הוי היורדים מצרים לעזרה ויבטחו על רכב וכו' ולא שעו אל ה' וכו'.

ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו -
כי יש הבוטח באדם ובכל זאת בוטח בה', והוא אם יבטח שה' יושיעהו על ידי שר פלוני, שהגם שבוטח באדם, עיקר הזרוע והכח של הבטחון הוא בה', אבל מי שכל הבטחון שלו הוא באדם עד שגם הזרוע (שהוא הכח המניע את היד הפועלת) ישים בשר, שבוטח רק בכח בשר, ומן ה' יסור לבו לגמרי זה הוא ארור.

[יז, ו]
והיה ידמה כעץ העומד ערירי בערבה שלא ישיג שפע ממגד שמים ממעל כי לא יראה כי יבא טוב, ולא מסביבו ומשכניו כי שכן אצל קוצים חררים ויבשים במדבר, ולא משרשיו מתחת כי היא ארץ מלחה ולא תשב.

[יז, ז]
ברוך הגבר -
אשר לא לבד שיבטח בה', כי גם והיה ה' מבטחו, כי הבוטח בה' שיושיעהו על ידי אמצעיים טבעיים הגם שיבטח בה' בכל זאת המבטח שלו היינו הדבר שעל ידי יושג בטחונו אינו ה' רק האמצעיים הטבעיים שמקוה שעל ידם יושיעהו ה', והגם שאינו ארור אחר שבוטח בה' אינו ברוך גם כן, רק אם יבטח בה' שיושיעהו בלא שום אמצעי כלל, עד שה' הוא גם המבטח שלו, היינו הדבר שבו יושג בטחונו.

[יז, ח]
והיה -
וזה דומה כעץ השתול על מים ושולח שרשיו על יובל מקום יבול ופרי, שזה לא יירא בין מרעות מתמידות כי יבא חום שיכמוש עלי האילן, ובין מרעות בלתי מתמידות שבשנת בצורת שאין שם גשמים לא ידאג כי גם אז יעשה פרי, רצה לומר שלא יחסר לו עשרו וקניניו שהם העלים, ולא חייו ובניו שהם הפרי, (ותפס לשון לא ידאג על צד המליצה, כי האדם אסור לשמש מטתו בשני רעבון כאילו דואג אז מעשות פרי, אבל הוא לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי גם בשנת בצורת).

[יז, ט]
עקב -
רצה לומר ואם תשאל הלא ראינו שיש בוטחים בה' ובלתי מצליחים, על זה משיב שתי תשובות:
א) שיש בוטח בנגלה ולא במצפונו, כי צריך שיהיה הבטחון בלב שלם לא במרמה כי הלב עקב מכל, כל הציורים הרעים ומדות הרעות אורבים על הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש ומעלים אליו ציורים רעים לכל עון ולכל חטאת, ואנוש הוא והלב עצמו לב אנושי המוכן להתהפך בכל רגע ורגע לפי הציורים שימשלו אז בנפש, ומי ידענו, שאם ידמה לך מנגלהו שהוא בוטח בה' אינך יודע מחשבותיו, אבל -

[יז, י]
אני ה' חוקר לב ובוחן כליות -
היועצות, ולתת לאיש כדרכיו ואני נותן לאיש בין כפי דרכי הנפש הפנימים, ובין כפי פרי המעשים היוצאים לחוץ על ידי תכונות הנפש, והגם שידמה לך למראה עיניך שמעלליו טובים אני שוקל שורש תכונות הנפש ודרכיה אם הבטחון בא מעומק הנפש והלב בלב שלם ונפש חפצה.

[יז, יא]
קורא -
(תנאי שני של הבטחון) שלא יהיו מעשיו סותרים את בטחונו, שמי שיאמר שהוא בוטח בה' והוא משתדל לקבץ עושר בדמים ובעולה מבואר שאינו בוטח ביטחון גמור ולכן לא יתקיים עשרו בידו, וכמו שקבע ה' בטבע הבעלי חיים שעוף הנקרא קורא אשר הוא דגר ולא ילד שדרכו לישב על ביצים ואפרוחים של אחרים אשר לא ילדם, ואחר כך כשיגדלו יכירו שאינם בניו ויעזבוהו, כן מי שעושה ומאסף עושר שלא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו העושר ובאחרית ימיו יהיה עוד גרוע ממי שלא היה לו עושר כלל, שהגם שלא היה עשיר מימיו לא היה נבל אבל הוא ישאר נבל, כי ישאר בו הטבע לעשוק ולחמוס ולעשות נבלה.

[יז, יב]
כסא כבוד -
אחר שבאר שארור הגבר אשר יסיר בטחונו מה' אומר מקום מקדשנו הוא כסא כבוד של מרום מראשון, הנביא יכנה את ה' בשם מרום מראשון שהוא רם ונשא על העלול הראשון, רצה לומר שאין למעלה ממנו, והוא ראשית כל הנאצלים והנבראים, ומפני שלא יצדק עליו גם שם ראשון כי אין לו ייחוס עם הנבראים כלל, אומר שהוא מרום מראשון רוממות מעלה וחשיבות, ומקום המקדש הוא כסא כבודו, ששם השכין שכינתו ויושב ומנהיג שם הנהגה השגחיית, ומפרש מי הוא המרום מראשון? הוא -

[יז, יג]
מקוה ישראל ה' -
ה' אשר הוא מקווה ישראל, כסא כבודו שוכן במקדש, ואם כן כל עזביך יבושו אלה שעזבו את ה' השוכן ומשגיח במקדש והלכו לבקש עזרת בשר יבושו מבטחונם. וסורי, הסרים מה' בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים יתפרסם שמם לקללה כאילו נכתב בספר בכל הארץ להודיע לכל שעזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים.

[יז, יד]
רפאני -
שב למה שאמר למעלה למה היה כאבי נצח, שקרא נבואת זעם שמלאהו ה' בשם כאב וחולי, בקש שה' ירפאהו ממכתו האנושה ולא ינבא עוד פורעניות.

[יז, טו]
הנה המה אומרים איה דבר ה' -
ועל ידי זה הם רוצים להחזיק אותי כנביא שקר שחייב מיתה.

[יז, טז]
ואני -
לא לבד שאיני בודה פורעניות מלבי, כי גם כשבחרתני להיות רועה ומנהיג לא אצתי אחריך ולא רציתי להיות נביא כמו שאמר: הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי, וגם אחר ששלחתני לנבאות פורעניות לא התאויתי שיבא יום אנוש כדי להחזיק דברי נבואתי, וכל זה אתה ידעת. ולא לבד שלא התאויתי בלב כי גם מוצא שפתי היה נכח פניך שהתפללתי עליך להסיר פניך וכעסך, הגם שאתה צוית שלא אתפלל, ואם כן אבקש -

[יז, יז]
אל תהיה לי -
דבר זה שהתפללתי עליהם לעכב את הפורעניות למחתה, שעל ידי כך יבררו שאני נביא שקר והלא מחסי אתה ביום רעה, ואם כן -

[יז, יח]
יבושו רדפי -
כדי שאל אבושה אני, וכן יחתו המה כדי שתתקיים נבואתי עליהם, ואל אחתה אני שיאמרו שאני נביא שקר, ולכן הביא עליהם יום רעה המעותד עליהם על פי נבואתי, ומשנה שברון שברם שישברו בעת רעת הכלל ויוקדם להם שבר ביחוד קודם בוא עת הרעה, כמו שאמר למעלה התיקם כצאן לטבחה וכו'.

[יז, יט]
כה אמר ה' אלי -
אחר שהחליט ה' גזרתו חזר מידת הרחמים ונתן להם תרופה קלה שלא תוחרב ירושלים, והוא אם ישמרו את השבת מחללו, וזה כמו שאמרו חז"ל:

שכל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודת אלילים כדור אנוש מוחלין לו,

כי שמירת השבת תעיד על אמונת החידוש וההשגחה ומכחיש את עבודת אלילים, ואם כן אי אפשר שחטא עבודת אלילים יגרום החורבן אחר שבשמירת השבת מעיד בהפך שה' ברא העולם ומשדד את המערכה.

וכבר אמרו:

שאם שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים,

(וכל שכן שיועיל זכות השבת שלא תחרב ירושלים).

אשר יבואו מלכי יהודה להתרות בגדולים תחלה, ואשר יצאו בו להתרות כמה פעמים בבואם ובצאתם, ובכל שערי ירושלים להתרות בכל העם.

[יז, כא]
השמרו בנפשותיכם -
כי הוא מחייבי מיתה וכרת, ואל תשאו משא שהיו מביאים מחוץ למכור.

[יז, כב]
ולא תוציאו משא מבתיכם -
פי' רד"ק:

חוץ לשערי העיר,

רצה לומר כי ירושלים דלתותיה נעולות בלילה ואין לה דין רשות הרבים.

ויש לומר שהזהיר גם על הכרמלית ששלמה גזר עירובין, ועל זה אמר: וכל מלאכה לא תעשו אף מלאכה דרבנן, וקדשתם בשביתה ועונג.

[יז, כג]
ולא שמעו -
אבותיכם לא קבלו דברי, וגם לא הטו אזנם כלל לשמוע. ויקשו לבלתי שמוע מצד הערת השכל, ולבלתי קחת מוסר מצד הערת יראת העונש.

[יז, כה]
ובאו -
הבטיחם ד' דברים:
א) שלא תתבטל מלכות בית דוד, מלכים ושרים.
ומפרש: מלכים יושבים על כסא דוד ושרים רוכבים ברכב ובסוסים,
ב) שלא ישלטו שם זרים, ועל זה אמר: המה ושריהם איש יהודה,
ג) שלא תחרב העיר, על זה אמר: וישבה העיר.

[יז, כו]
ד) שלא יושבת המקדש ועבודת ה', ועל זה אמר: ובאו וכו' מביאים עולה וזבח, ומביאים תודה על הודאת הנסים.