[יח, ב]
קום וירדת -
מפני שאחר כל הגזרות שגזר עליהם אמר שאם ישמרו השבת מחללו תבוטל הגזרה א"ל שבבית היוצר אשמיעך ואבינך את דברי בחוש.

[יח, ד]
ונשחת הכלי -
היה בזה שני משלים,
א) שהכלי הראשון נשחת ונבטל לגמרי,
ב) שהשחתה זו לא היה רק לפי שעה, כי עשה מן החומר כלי אחר ולא בצורה אחרת רק כאשר ישר בעיני היוצר לעשות בתחלה, כי היה על האבנים ודפוס הראשון.

[יח, ו]
הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם -
בשני המשלים האלה.

[יח, ז]
רגע אדבר -
כמו שבמשל השני שבירת הכלי היה רק על רגע אחד, ורק כדי לתקנו מחדש, וכן רק רגע אדבר לנתוש ולנתוץ, כי כונת דבור הנתישה היה כדי לתקן.

[יח, ח]
ושב הגוי ההוא -
כדי שישוב בתשובה ואז ונחמתי על הרעה, ואמר ושב מרעתו אשר דברתי עליו רצה לומר הגם שישוב רק מסבת יראת העונש מפני שמתירא מן הרעה שגזרתי, בכל זאת תועיל התשובה הזאת לבטל את הגזרה.

[יח, ט]
ורגע -
וכן לפעמים רק על רגע אדבר לבנות ולנטוע וזה כמשל הראשון שהכלי הראשון בטל תיכף ונשבר, וזה יהיה אם -

[יח, י]
ועשה הרע בעיני -
שזה כמו במשל ונשחת הכלי, ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו כמו שאמר במשל ושב ויעשהו כלי אחר, שאז אשברנו כדי לתקנו, והנה בהרעה אמר אשר חשבתי להרע לו, ובהטובה אמר אשר אמרתי להיטיב, כי בענין הרע מתנחם גם על המחשבה בענין שהרעה תתבטל לגמרי, אבל בענין הטוב מתנחם רק מן האמירה לא מן המחשבה כי מחשבת ההטבה נשארה גם עתה, כי גם השבירה הוא כדי לתקן ולהיטיב וזה רמז במה שאמר להיטיב אותו שהיה לו לומר להיטיב לו, שרצה לומר בכונת הנמשל שמתנחם על הטובה ותכלית ההתנחמות הוא כדי להיטיב את האיש ולהחזירו למוטב.

[יח, יא]
הנני יוצר עליכם רעה -
ה' מכין עליכם גזרה רעה, אולם מחשבתו אינו כדי להרע עד שגם המחשבה תסכים להרע, כי במחשבתי בעת שאני יוצר רעה אני חושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה, שתכלית הרעה היא כדי שתשובו בתשובה ותבטל הגזירה, ורצה לומר שובו על העבר והיטיבו דרכיכם בעתיד, כמשל הכלי ששברו כדי לעשותו כלי אחר כנ"ל, והיטיבו דרכיכם הם דרכי הנפש והמדות, ומעלליכם הם הפעולות היוצאות על ידי הדרכים, רצה לומר תטיבו המחשבה והמעשה.

[יח, יב]
ואמרו נואש -
אבל הם יאמרו דברי מתיאש הבלתי חפץ בתקנה.
ונגד היטיבו דרכיכם,
תאמרו: אחרי מחשבותינו נלך,

ונגד היטיבו מעלליכם,
תאמרו: איש שררות לבו הרע נעשה.

[יח, יג]
שאלו נא בגוים -
שגם הגוים ישמעו לנביאים המוכיחים ומזהירים מן הרע ומעשה נינוה יוכיח, ואם כן שערורית עשתה מאד בתולת ישראל.

[יח, יד]
היעזב -
וכי יעזוב איש הצמא שלג לבנון הנובע מצור שדי, שהם טובים באיכותם וצלולים וקרים, ואם יעזוב את אלה מפני שאינם נובעים תמיד ואינם מרובים, האם ינתשו מים זרים, שזורם בריבוי, וקרים מן המקור, ונוזלים שאין טורח לשאוב אותם, שהם רבים ותמידים וישאבו בקל, ואיך אם כך -

[יח, טו]
שכחוני עמי -
רצה לומר אותי עזבו מקור מים חיים ותחתי לשוא יקטרו, כמו שאמר לחצב לו בארות נשברים, ויכשלום בדרכיהם רצה לומר דרכי התורה והמצוה הם דרכים רחבים (שהדרך הוא דרך הרבים) רצה לומר שהם כוללים ההנהגה הכוללת בכל מקום ובכל זמן לכל העם, והם גם כן שבילי עולם (שהשביל הוא נתיב היחיד) שיש בהם שבילים ליחידים גם כן בכל פרטי המעשים, והם נצחיים לא נשתנו בשום זמן, לכן אמר שבילי עולם, והם יכשילום בדרכיהם רצה לומר שיניחו להם מכשולים על הדרכים האלה כאילו אינם נוחים לעבור בם מפני אבני מכשול, ותחתם יסיתו אותם ללכת נתיבות דרך לא סלולה, כי הנימוסים שהם מניחים להם אינם כוללים לרבים רק נתיבות פרטים ליחידים, והדרך הכולל לכולם הוא לא סלולה, ויתעם בתהו לא דרך, ותכלית המהלך הזה היא -

[יחל, טז]
לשום ארצם לשמה -
ולא לפי שעה רק שריקות עולם לימים רבים, עד שכל עובר ישום וכו', זה יהיה עונש הארץ, ועונש העם יהיה כי -

[יח, יז]
כרוח קדים -
הנושב בחזקה ומפיץ הכל כן אפיצם, ולא תאמר שימצאו מנוחה בגלותם, כי עורף ולא פנים אראם שתמיד יפנו עורף לנוס, כמו שאמר: ובגוים ההם לא תרגיע.

[יח, יח]
ויאמרו -
תחת שירמיה הודיע להם שמחשבת ה' עליהם לטובה הם חשבו להמיתו בכמה תחבולות, כי לא תאבד כי ירמיה היה בו ג' מעלות:
שהיה כוהן מורה הוראות,
והיה חכם ליעצם עצות טובות,
והיה נביא דובר בדבר ה',

על זה אמרו הגם שלא ימצאו ג' המעלות האלה באיש אחד, נמצא תחתיו כל מעלה באיש מיוחד, שהתורה וההוראה לא תאבד מכהן, ולעצה ימצא חכם יועץ, ולדבר ה' ימצא נביא בלעדי ירמיה, לכו ונכהו בלשון, אחר שלא עלה בידם להמיתו על ידי סם, כמו שאמר: נשחיתה עץ בלחמו רצו להכותו על ידי לון הרע והוצאות דבה, ואל נקשיבה אל כל דבריו שירצה להצדיק את עצמו, וגם רצה לומר שנכהו בלשונו בעצמו על ידי לשון נבואתו נעליל עליו למסרו למלכות, והגם שאם ישמע סוף דבריו ימצא לו זכות שלבסוף התפלל על העם ועורר אותם למוסר, שישובו וישוב ה' עליהם לטובה, אנחנו לא נקשיבה אל כל דבריו, רק נספר מקצת דבריו, שעל פי זה יתחייב מיתה.

[יח, יט]
הקשיבה -
מזמין את ה' כשופט שישמע טענותיו וטענתם ויראה מי צדיק בריבו ועל פי זה טוען.

[יח, כ]
הישלם -
וכי ראוי שתחת טובה ישלם רעה הלא כל נבואתי היה לטובתם להחזירם ולבטל הגזרה, שהלא עמדתי תמיד לפניך להתפלל בעדם להשיב חמה.

[יח, כא]
לכן תן את בניהם -
שישארו בעיר ימותו ברעב, והם עצמם שיצאו למלחמה ימותו בחרב, ועל ידי כך תהיינה נשיהם שכולות מבניהן ולאלמנות מבעליהן, ואנשיהם שאינם בעלי מלחמה יהיו הרוגי מות רצה לומר שיהרגו במיתות משונות, ובחוריהם הגבורים שיצאו למלחמה יהיו מכי חרב במלחמה.

[יח, כב]
תשמע -
בעת שתביא עליהם גדוד פתאום ויהיו בצרה גדולה אז יצדיקו עליהם את הדין, ואז תשמע זעקה מבתיהם כי כרו שוחה ללכדני, רצה לומר שאז יזעקו ויתודו שעונש זה בא להם על החטא מה שכרו שוחה ללכוד אותי, ובזה יתודע לכל שמה שכרו עלי שוחה והוציאו דבה היה בשקר.

[יח, כג]
ואתה ידעת -
רצה לומר ואתה לא תקבל הזעקה הזאת כמודה ועוזב, אל תכפר על עונם על ידי הוידוי עד שלא יענשו, כי הוידוי מכפרת עון, וגם אחרי העונש חטאתם מלפניך אל תמחי ותהיה כתובה לפניך למזכרת נצח, וגם לא יהיה העונש על ידי הסתרת פנים רק השגחיי שיהיו מוכשלים לפניך בהשגחתך, בעת אפך עשה בהם רצה לומר שלא יהיה כעונש הבא לכפר עון שזה מצד מידת הרחמים רק על ידי האף והחמה, ולא כעונש הבא מעצמו על ידי הסתרת פנים, רק עשה בהם עונש השגחיי שהמעשה מתיחס אל ה'.