מלבים לירמיה פרק יט
[יט, א]
הלוך וקנית בקבק -
אחר שהורידו בית היוצר והראה לו שבעוד ישראל ביד ה' וברשותו הם דומים כחומר ביד היוצר שאם ישבר הכלי ישוב ויתקנהו ויעשהו כלי אחר, הראה לו עתה משל אחר, שבעת שישראל יצאו מיד ה' ומרשותו על ידי עבודת נכר הם דומים ככלי יוצר שכבר הוסק בכבשן ונגמר שאז אם נשבר אין לו תקנה, וצוהו לקחת בקבוק הוא כלי שנותנים לתוכו דבש ופיו צר, ואחר שנקפא הדבש בתוכו אי אפשר להוציאו רק על ידי שבירת הכלי, וזה משל שהם מלאים עצות רעות ומחשבות מינות שאי אפשר להוציאם מהם על ידי תוכחת הנביאים ובהכרח לשברם כתות לא יחמול, להסיר עצת בליעל ולהתם חטאת.

ומזקני העם -
תקח אתך מזקני העם.

יט, ב]
אל גיא בן הנום -
ששם שרפו את בניהם לאש (כנ"ל ז' ל"א), אשר פתח שער החרסית שער המזרח, כי עבודת המולך היה מיוחד לשמש כנודע, וקראו את השער שער השמש.

[יט, ד]
וינכרו -
יחדוהו לעבודת נכר, ולא תאמר שמעשה אבותיהם בידיהם, על זה אמר: אשר לא ידעום המה ואבותיהם, ומלאו דם נקים מנפשות אדם שהקריבו למולך, ומפרש איך מלאו דם נקיים, כי -

[יט, ה]
בנו במות -
התופת שחוץ מה שהעבירו למולך, העלו גם כן עולות שבזה שפכו דם, אשר לא צויתי פירשתי למעלה (ז' ל').

[יט, ז]
ובקתי -
על זה מורה שם בקבוק שעשוי להריק הדבר מתוכו כן אריק עצת יהודה.

[יט, ח]
ושמתי את העיר -
זה עונש על שנכרו את המקום הזה.

[יט, ט]
והאכלתים בשר בניהם -
זה מדה כנגד מדה על שהעלו את בניהם עולות לבעל.

[יט, י]
ושברת -
שהבקבוק
בעת ירצו להריק מה שבתוכו ישברוהו.

[יט, יא]
ככה אשבר -
ולא כשבירת החומר ביד היוצר לעשותו כלי אחר, רק כאשר ישבר את כלי היוצר הכלי הנגמר, שזה לא יכול להרפא.

[יט, יב]
כן אעשה למקום הזה -
הוא טעם מה שיקברו בתופת כדי לטמא את המקום כמו שטימאוהו, ומה שישבר אותם כדי לעשות כן ליושביו. ולתת ולא לבד שהתופת ימלא פגרי אדם כי גם כלל העיר תהיה כתופת לקברות מתים.

[יט, יג]
והיו בתי ירושלם -
כל הבתים יהיו כמקום התופת, מפני שהבתים הם טמאים, ובאר מפני מה הם טמאים, מפני שהבתים קטרו על גגותיהם ודינם כבמות עבודת אלילים שצריכים ניתוץ והירוס.

[יט, יד]
ויבא ירמיהו מהתופת אשר שלחו ה' שם להנבא -
רצה לומר ה' שלחו רק שינבא בהתופת ושם היה שלוח מה', אבל מה שהלך ונבא זאת שנית בחצר בית ה' זה עשה מדעתו, וזה הוצעה למה שאמר אחרי זה שפשחור הכהו, שעל הנבואה שנבא במקום התופת לא היה יכול לשלוט בו כי היה שליח מה', רק על מנת שדבר מעצמו בלא ציוי לא היה שליח ה' והיה יכול לשלוט בו.

[יט, טו]
כה אמר ה' הנני מביא -
כאשר צוהו ה' לעשות מעשה עם נבואתו ידע כי נחרץ הדבר מאת ה' ולא יחזור בו.
כמו שאמר הרמב"ן:
שכל מעשה שנעשה עם הנבואה מורה שהיא נבואה קיימת בלא חזרה,
ולכן הודיע להם שנגמר דינם, ועל זה אמר: הנני מביא את כל הרעה לא כמו שאמר בנבואה הקודמת שה' חושב מחשבה שישובו, כי הקשו את ערפם ולא רצו לשוב ולכן נחתם גזר דינם כמו שאמר לקמן (כ"א י'): כי שמתי פני על העיר הזאת לרעה ולא לטובה.




הפרק הבא    הפרק הקודם