[כ, ג]
לא פשחור -
ששם זה מורה על התפשטות והחירות, כי אם מגור מסביב שהוא ההפך שמתאסף אל עצמו מפני הפחד והמצור.

[כ, ד]
נותנך למגור -
שישמעו מה שנעשה לך ויגורו ויפחדו, ונפלו בחרב בעת המלחמה, ואת כל יהודה אתן בעת שכבשום, והגלם ושם בבבל יכם בחרב, או רצה לומר הגלה מקצתם, והכה מקצתם.

[כ, ה]
ונתתי את כל חוסן -
הם הדברים החזקים שבעיר כמו המבצרים, ויגיעה כספם וזהבם ותבואותיהם, ויקרה דברים היקרים כמו אבנים טובות ומרגליות.
ואת כל אוצרות שאצרו המלכים, אתן,
מפרש נגד כל חוסן אמר אתן ביד אויביהם שיכבשו המבצרים.
ונגד יגיעה ויקרה אמר ובזזום שיבוזו אנשי החיל איש לו,
ונגד האוצרות אמר ולקחום כי יוקחו לאוצר מלך בבל.

[כ, ו]
ושם תקבר -
רצה לומר לא תשוב לא בחיים ולא אחרי המות.

[כ, ז]
פתיתני ה' -
רצה לומר הנה לא רציתי להיות נביא:
א) מפני שיראתי שאהיה לצחוק וללעג מצד כי נער אנכי, ועל זה פתיתני כמו שאמר: אל תאמר נער אנכי ואפת.

ב) מפני שיראתי שאם לא אהיה לצחוק יחרה אפם עלי ויהרגוני, ועל זה חזקתני כמו שאמר: אל תירא מפניהם ותוכל ועתה כל אשר יגורתי בא לי, אם מה שיראתי שאהיה לשחוק הייתי לשחוק כל היום, ולא אצל קצת מן העם רק כולה לועג לי, ואם מה שיראתי שיעשו לי רעה.

[כ, ח]
מדי אדבר אזעק -
איני אצלם כאיש משוגע ופתי שיצחקו עליו ולא ישימו לב לדבריו, כי בכל עת שאדבר דבר נבואה יש לומר לזעוק בין על חמס בממון, בין על שוד בגוף, כי היה דבר ה' לי לחרפה מה שאני מדבר בשם ה' הם חושבים שאני עצמי מדבר זאת ועל כן יחרפוני על דברי שאני אומר להם.

[כ, ט]
ואמרתי -
ועל ידי זה גמרתי בלבי שלא אנבא עוד, לא אזכרנו רצה לומר שאשכח מזכרוני מה שאמר לי עד עתה, ולא אדבר עוד בשמו לעתיד לא אלך בשליחות מאתו.
אבל (נגד לא אזכרנו) - והיה בלבי כאש בערת,
(ונגד לא אדבר עוד בשמו) - ונלאיתי כלכל ולא אוכל שלא אלך בשליחותו ולא אנבא.

[כ, י]
כי שמעתי -
וחוץ ממה שחרפוני ורדפוני על ידי דברי נבואתי, רצו להוציא עלי דבה בעלילות שקר, ולא איש יחידי רק דבת רבים, וגם (דבת) מגור מסביב הוא פשחור שקראו בשם מגור מסביב.

ב) שהעמידו נגדי עדי שקר להעיד שקר בפני וכל אחד אומר לחברו הגידו אתם את הדבה ואנחנו נגידנו רצה לומר נהיה עדים להגיד זאת בפניו לפני השופטים.

ג) שגם כל אנוש שלומי הם שומרי צלעי מצפים שאהיה צולע מעט ועל ידי כך אפול, אומרים זה לזה, נדבר עמו שלום להתעותו שיאמין לנו, אולי יפותה לקבל עצתנו, ועל ידי כך נוכלה לו ונקח את נקמתנו ממנו, אבל -

[יט, יא]
וה' אותי -
ה' הוא האות והנס שלי, והוא מצוייר על דגלי כגבור עריץ הלוחם בעדי להצילני, ע"כ רודפי ייכשלו ולא יוכלו לעשות לי רעה, אבל בושו הם צריכים לבוש מאד כי כלמת עולם הלא לא תשכח שעשו נבלה כזאת להוציא דבה ולהעיד שקר.

[יט, יב]
וה' צבאות -
אחר שאתה בוחן מי הצדיק בדינו, ואתה רואה גם מחשבת הלב, וידעת צדקתי ושכל הדבה שהוציאו עלי שקר שלא הרהרתי אף במחשבה במה שהם חושדים אותי, אם כך אבקש אראה נקמתך מהם, כי אינה נקמתי לכבודי רק לכבודך כי אליך גליתי את ריבי, שריבי גליתי אליך אחר שהוא בעבור כבודך.

[כ, יג]
שירו -
ועל כל פנים שירו על ההצלה שהצילני מידם ולא יכלו להפיק זממם עלי.

[כ, יד]
ארור -
ביום שנתעברה אמו של ירמיה בירמיהו הרג מנשה את כל נביאי ה' והיה יום ארור, וזה שאמר ארור היום אשר ילדתי בו רצה לומר שהוא ארור מכבר, ויום שנולד ירמיה היה תשעה באב שהיה עתיד הבית להחרב בו, ועל זה אמר שיום הלידה אל יהי ברוך בעתיד.

[כ, טו]
ארור האיש -
וכן האיש אשר בשר את אבי היה גם כן ארור, כי מנשה הרג אותו על שבשר את אבי ושמח שמחהו ולכן הרגו.

[כ, טז]
והיה האיש -
הזה היה דומה כערים אשר הפך ה' וכן נאבד הוא וכל אשר לו על ידי מנשה, ושמע קול זעקה בבקר אז לקחו לבית האסורים ודן אותו, ותרועה בעת צהרים הריעו בשופר שיצא כרוז להמיתו, והטעם שהרג אותו מנשה היה -

[כ, יז]
על אשר לא מותתני מרחם -
על שידע עברוני ולא הודיע למלך למען ימיתני מרחם על ידי כוס שהיה נותן לאמי שתפיל הולד, כי מנשה לא רצה שישאר זרע לנביאי ה'.

[כ, יח]
למה זה -
זה מסיים ירמיה, אם כך אם כבר נחתו בי חצי רוע המערכה מעת נוצרתי בבטן, למה יצאתי מרחם, להיות מעותד אל המון התלאות.