[כא, ד]
הנני מסב -
רצה לומר שעל ידי הרעב יתהוה מרד בעיר כי מקצתם ירצו להמסר אל הכשדים, ויצטרכו בעלי המלחמה ללחום את העם.

[כא, ה]
ונלחמתי -
ותוך כך אחר שיהיה חרב ורעב אבא אני להלחם עמהם, ביד נטויה - זו הדבר, ובזרוע חזקה - זו החרב, והמלחמה תהיה באף ובחמה ובקצף גדול, ומפרש נגד יד נטויה.

[כא, ו]
והכיתי וכו' בדבר גדול ימותו -
(ומה שכתוב ואת האדם היינו אף אלה שאינם מיושבי העיר).

[כא, ז]
ואחרי כן -
ונגד זרוע חזקה - זו החרב, אמר שיתנם ביד נבוכדנצר והכם לפי חרב, ומה שאמר ואת העם היינו אזרחי ירושלים, ואת הנשארים מן האדם שאינם מיושבי ירושלים.

[כא, ט]
ונפל על הכשדים -
כי לא הניחו לצאת שום אדם מן העיר רק בעת שנפלו על הכשדים ללחום עמם, אז מי שרצה היה נמסר אל הכשדים ונשאר שם ולא שב לעיר לכן אמר על הכשדים, ואז השלל שישלול מן המלחמה יהיה נפשו שיציל:

[כא, י]
כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה -
כי למעלה אמר: הנני יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה, שתכלית מה שגזר עליהם רעה היה כדי שישובו ויתן להם טובה, זה היה על ישראל עצמם, אבל על העיר כבר נגזר חורבן, ומה ששם פניו בה לרעה ולא לטובה לא היה על מנת להיטיב, כי ביד מלך בבל תנתן ושרפה באש בכל אופן.

[כא, יא]
ולבית מלך יהודה -
באה לו נבואה שיהיה פלטה לזרע בית דוד.

[כא, יב]
דינו לבקר משפט -
רצה לומר בעוד שהוא בקר, רצה לומר טרם בוא הצרה והחשכה דינו משפט, כמו שאמר: ציון במשפט תפדה, כי חורבן ירושלים היה בעבור גזל ועושק וחסרון משפט (כמו שאמר: ועתה מרצחים, שריך סוררים), פן תצא כאש חמתי ולא יהיה לכם פליטה.

[כא, יג]
הנני אליך יושבת העמק -
בית המלך והמצודה היה בשפוע ההר שמצד ההר היא יושבת העמק, ומצד האחר הוא צור המישור, שהיה מבוצר וחזק כצור, ועל צד שנגד ההר אמרה מי יחת עלינו רצה לומר מי ירד מראש ההר לבא עלינו, ועל צד המישור אמרה מי יבא במעונותינו, שמבוצר במבצר חזק.

[כא, יד]
ופקדתי -
אבל הנני עליך ואני אפקוד על רוע מעשיכם והצתי אש ביערה שהיה בצד הנגב שמצד זה כבש את העיר כמו שאמר: והטף על יער השדה נגב (יחזקאל כ"א ב').