[כב, ב]
שמע דבר ה' -
דומה בזה כאב שגזר מיתה על בנו וחוזר ומבקש לו זכיות להצילהו, ולמעלה (סי' י"ז) נתן להם תרופה שישמרו מצוות שבת, ועתה הוסיף רפואה אחרת שיעשו משפט וצדקה.

וכבר באר הרמב"ם במורה נבוכים:

שהתורה באה לתת שלמות בדעות ובהנהגה, והשבת יתן שלימות בדעות להאמין בבורא העולם ומחדשו ומנהיגו, והמשפט ישלים ההנהגה.

[כב, ג]
והצילו גזול וגר וכו' אל תונו -
רצה לומר וממילא לא תונו גר וכל שכן שלא תחמסו, וכל שכן שלא תשפכו דם נקי, ומכלל לאו אתה שומע הן, שאם לא יעשו משפט, אחרי זה יונו ויחמסו וגם ישפכו דם נקי.

[כב, ו]
גלעד אתה לי -
גם אם תהיה לי כגלעד שהיא ארץ מושב וחמדה, וכראש הלבנון שמלא ארזי אל וכל עץ, וכן תהיה מלא אנשים, בכל זאת אשיתך מדבר הפך גלעד, וערים לא נושבו הפך הלבנון.

[כב, ז]
וקדשתי עליך משחיתים -
יען דמהו ללבנון מצייר הריגת השרים והגבורים כאילו משחיתים מבחר הארזים ביער הלבנון.

[כב, ח-ט]
ועברו -
והגם שתהיה כמדבר יעברו גויים רבים לראות ולהשתומם על שוממותה ולהכיר שהיה העונש בעבור חטאם.

[כב, י]
אל תבכו למת -
לדעתי שלום בן יאשיה הרביעי (דה"א ג') שלא נודע מה נעשה בו, בעת שהוליך את יהויקים בבלה ומת בשער לדעת חז"ל. הגלה את שלום לבבל כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיה, ועל זה אמר שלא יבכו על יהויקים שמת רק על שלום ההולך עתה לגלות כי לא ישוב עוד.

[כב, יא]
כי כה אמר ה' אל שלום המולך -
רצה לומר שהיה ראוי למלוך. ובעבור זה יצא מן המקום.

[כב, יב]
ואת הארץ הזאת לא יראה עוד -
שלא לבד שלא ישוב אל המקום לירושלים, כי גם את הארץ לא יראה עוד, שלא יהיה לו רשות אף לשבת בעיר אחרת מערי א"י.

[כב, יג]
הוי בונה ביתו -
מנבא על יהויקים, שבנה לו בית מלכות ולא שלם שכר הפועלים, והנה מן הדין שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ובעת שבנה הבית לא הוטל עליו עדיין מצד המשפט לשלם להפועלים שבנו בקבלנות, אבל היה ראוי שישלם להם תחלה מצד הצדק שהוא לפנים משורת הדין ובנה הבית בלא צדק, אבל בעת שבנה העליה שכבר נגמר הבית כבר היה מחויב מצד המשפט לשלם להפועלים וכשלא שלם בנה בלא משפט.

ברעהו –
יש הבדל בין שכר לפעולה,
שהשכר - הוא לפי מה שהשוה את עצמם עמו, כמו שכר שכיר,
והפעולה - הוא לפי מה שפעל ועשה הגם שלא השוה את עצמם עמו, והוא ברעהו יעבד חנם ולא לבד שלא יתן שכרו כי לא השוה את עצמם עמו כי גם פועלו לא יתן לו.

[כב, יד]
האומר -
ולא תאמר שלא היה לו בית לשבתו, כי אמר אבנה לי בית מדות שהבית והעליות והחלונות כולם נעשו בהוצאה רבה ולא היה לו לגזול שכר עני ואביון.

[כב, טו]
התמלוך -
התחשוב כי בזה תמלוך במה שאתה מתחרה בארז, וכי זה יסוד המלכות להיות לו בית גדול וכל משכיות לבב, אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אביך לא נהג כן, כי גם בעת שאכל ושתה גם בעת ההיא עשה משפט וצדקה, לא אכל סעודת מלכים ולא התענג בתענוגים כי היה עוסק במשפט גם בעת האכילה.

אז טוב לו –
כי אין טוב למלך לדרוש טובת גוייתו רק טובת הכלל.

[כב, טז]
דן -
ולא תחשוב שבטל סעודתו לשפוט עניינים גדולים, כי אז בעת שאכל ושתה דן דין עני ואביון, אז טוב לו לא הוטב לבו מן האכילה רק ממה שעשה משפט לעשוקים. הלא היא הדעת אותי שזה העדות שידע אותי, וכמו שאמר: כי לא לאדם תשפטו כי לאלהים ועמכם בדבר המשפט, ואיך עשית אתה בהפך לגזול שכר עני ואביון?!

[כב, יז]
כי אין -
אבל אתה אין עיניך ולבך (ראיית החושים וחמדת הלב כמו שאמר לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון). כי אם על בצעך לא תעשה שום דבר לטובת הכלל רק לטובת עצמך לא במחשבה ולא בפועל, ועל דם הנקי לשפוך, שתחת שהמלך צריך להשגיח על דם הנקי שלא לשפוך רק להעניש השופך דם אתה תשגיח על דם הנקי כדי לשפוך הדם, ותשגיח על העושק והמרוצה לא לעכב עשייתו רק לעשות ורצה לומר שבעת יעשה משפט ברצח ועושק הוא על הכונה לרצוח ולעשוק את משפט הרוצח ולקחת ממון העושק לעצמו לא לעשות משפט.

[כב, יח]
לא יספדו אחיו הוי אחי -
ואחיותיו הוי לאחות, ועבדיו הוי אדון, ועמו לא יספדו הוי על הודו והדרו:

[כב, כ-כא]
עלי הלבנון וכו' דברתי אליך בשלותיך -
שיעור הכתוב דברתי אליך בשלותיך אז בעוד היית בשלוה ולא הרגשת עדיין במפלתך, כבר הודעתיך והזהרתיך מה יהיה בסופך, אז אמרתי לך שתראה שסנחריב כבר הגלה כל השבטים סביב, ואמרתי לך שתזעק על הלבנון והבשן ומעברים מסביבות א"י שגלו ישראל משם, שעל ידי כך נשברו כל מאהביך, אחר שגלו רוב ישראל, והוחלש כחך וצריך אתה לדאוג שגם עליך יעבר כוס, אבל אתה אמרת לא אשמע, באשר זה דרכך מנעוריך שלא לשמוע בקול ה', ולא רצית אז לשוב בתשובה.

[כב, כב]
כל -
אבל אחר שתראה אחרית דבר, שכל רועיך ומלכיך תרעה רוח, ותראה שנבוכדנצר הגלה את יהויכין ואת החרש והמסגר ואחר כך את יהויקים, אז תבושי מכל רעתך, אחר שנגעה חרב עד הנפש.

[כב, כג]
יושבת בלבנון -
בעלי חיים היונקים ומולידים חיים הדרך לחונן אותם בעת לידתם באשר לידתן קשה.
כמו שאמר בשבת (דף נ"ד).

ואין הרחלים יוצאות חנונות בשעה שכורעת לילד טומנים לה שני עזקין של שמן וכו' משאם,

כך העופות המטילים ביצים לא יחוננו אותם, על פי זה ידמה במליצתו את ירושלים כעוף, ואת כיבוש האויב את העיר תדמה המליצה כלידה וכחבלי יולדה, כמו שאמר: כי קול כחולה שמענו קול בת ציון תתיפח, ויאמר כי לא עשו להיולדת הזאת שום חנינה בעת באה עד משבר, באשר את יושבת בלבנון ומקוננת בארזים כעוף אשר ישים במרום קנו, ומה נחנת רצה לומר מה חנינה עשו לך בבא לך חבלים.
וכונת המליצה הזאת על גלות יהויכין, שכאשר בא נבוכדנצר על העיר יצא אליו יהויכין הוא ואמו ועבדיו ויגל את יהויכין בבלה ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת כל אנשי החיל, ואחר שדבר על כיבוש יהויקים ידבר עתה מן יהויכין שהוא יצא מעצמו אל נבוכדנצר, והיה הלידה (שהוא כיבוש העיר והוצאת הולד שהיא העם שבתוכה) בקל, כעוף המטיל ביציו בשעה קלה, ונבוכדנצר לא חנן אותו כמו שאין מחוננים את העוף בלדתו, (רצה לומר שהגם שהיה ראוי שיחונן אותו ולא יגלהו אחר שיצא אליו מעצמו) בכל זה באו עליו חבלים וחיל כיולדה.

ומה נחנת? –
איזה חנינה עשה לך.

[כב, כד]
חי אני נאום ה' -
באר שזה היה מפני שנגזר עליו גזר דין בשבועה, כי אם יהיה כניהו (מפני שהוא בן יהויקים שלכן נגזרה עליו הגזרה ולכן הגלהו נבוכדנצר בעון אביו) חותם על יד ימיני, רצה לומר כי בנבואת חגי (ב' כ"ג) אמר: ביום ההוא אקחך זרובבל ושמתיך כחותם, שהמלך המשיח עתיד להיות כחותם על ימין ה', כמו שעל החותם יפתח שם האדון ויודיע מי הוא, כן על ידי מעשה המשיח יפתח שם ה' וידעו נפלאותיו בעולמו, על זה אמר הגם שלעתיד יהיה כניהו חותם על יד ימיני, כי מזרעו יצא המשיח, בכל זה עתה משם אתקנך אנתק החותם לעת עתה מן הימין, וגם רמז במלת אתקנך עניין תיקון, שהתיקון שיהיה כחותם יבא משם מגלות בבל, שם תצרף בכור הברזל והיסורים עד יתוקן שיצמח צמח מזרעו, להיות כחותם תכנית על ימין ה'.

[כב, כה]
ונתתיך ביד מבקשי נפשך -
כי כפי הנראה היה כת ביהודה שרצו בצדקיהו ועל ידי כך הגלהו נבוכדנצר למלאת שאלת הכת הזאת והם היו מבקשי נפשו והוא היה יגור מפניהם, ויאמר כי יתנהו ביד היהודים שחלקו על מלכותו וביד נבוכדנצר והכשדים.

[כב, כז]
ועל הארץ -
גם אחרי שמרד צדקיהו שחשב יכניה שיחזרהו למלכותו לא ישובו גם אז.

[כב, כח]
העצב -
שואל מדוע עשה לו כן, וכי הוא דומה כעצב נבזה ונשבר שאין ראוי למלכות מצד עצמו, או הכי דומה ככלי אין חפץ בו שגם אם הוא שלם אין בו חפץ כמו כלי חרס וכדומה.
ובנמשל הכי מרד בנבוכדנצר עד שאין חפצו בו הלא יצא אליו תיכף ואם כן מדוע הוטלו הוא וזרעו וכו'.

[כב, כט]
ארץ -
משיב שהוא גזרת ה' שצוה לארץ בבל, ואמר לה -

[כב, ל]
כתבו את האיש הזה ערירי -
שיכתבו בחקי המדינה שהאיש הזה יהיה דומה כאילו הוא ערירי ואין לו בנים, עד שבניו לא יוכלו לטעון טענת ירושה על המלכות המגיע להם בירושה מאבותם, כי הוא גבר לא יצלח בימיו, שכל ימי חייו לא יצלח למלוכה, כי לא יצלח (בימיו) שיהיה מזרעו איש יושב על כסא דוד, כן נכתב בדתי ארץ בבל לחק, שבניו אבדו את זכותם וירושתם במלכות, כל זמן שיהיה יכניה חי שעל זה אמר: בימיו, כי אחרי מותו היה זרובבל שר ומושל, כי היה החק הנכתב רק בחיי יהויכין.