[כה, ג]
מן שלוש עשרה שנה -
הנה מצד השולח היה דבר ה' אלי, ומצד השליח ואדבר אליכם ולא פעם אחד רק השכם ודבר, ולא אותי לבד שלח, כי -

[כה, ד]
ושלח ה' את כל עבדיו -
ולא בפעם אחד רק השכם ושלוח, ובכל זאת לא שמעתם וקבלתם וגם לא הטיתם אזניכם כלל, והשליחות היה לטובתם.

[כה, ה]
לאמר שובו איש מדרכו הרעה ושבו על האדמה -
והנה אמרו להם שאם ישובו מכל הדרכים הרעים תהיה השגחת ה' עליהם לטובה שישבו על האדמה עד עולם, וגם אם לא תשובו מיתר עברות על כל פנים.

[כה, ו]
אל תלכו אחרי אלוהים אחרים -
ולא תכעיסו אותי, ותרויחו שלא ארע לכם בפועל, שהגם שלא אשוב להיטיב אתכם אחר שלא תשובו מיתר עברות לא ארע לכם בפועל ותהיו תחת הטבע, כי אם תעבדו עבודה זרה ארע לכם בהשגחה.

[כה, ז]
ולא שמעתם למען הכעיסני במעשה ידיכם לרע לכם -
רצה לומר שהכעסתם אותי גם בזה במה שעל ידי מעשה ידיכם הוצרכתי להרע לכם, כי אין ה' חפץ להרע לבריותיו וכשגרמתם שארע לכם בזה עצמו הכעסתם אותי כי זה נגד רצוני.

[כה, ט]
ועל כל הגוים -
שעל ידי שאעניש אתכם אעניש גם כל הגוים ואין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל, וגם שהמערכה היה מחייב אז שנבוכדנצר ימשול על העולם ויחריב ממלכות, והמערכה תורה על האומות ועל ישראל בשוה, רק בעת שישראל זכאים יבטל את המערכה והיה משפיל את נבוכדנצר וממילא גם האומות היו נצלים, אבל על ידי שלא שמעו, תתקיים הוראת המערכת על כל הגוים, ולכן אמרו שיעבדו שבעים שנה.

כמו שאמר הרי"א:

שיש לכל אחד מז' הכוכבים מנין מיוחד מהשנים להשפעותיהם וסכום כולם שבעים שנה,

ובזה הראה שכל ז' הכוכבים היו מורים על ממשלת נבוכדנצר, עד עבור סבוב כל השבעה ואז תבוטל מלכותו.

[כה, י]
והאבדתי מהם קול ששון -
שזה יהיה בשעת הטוב וההצלחה וגם קול חתן וכלה שזה יהיה גם שלא בשעת הצלחה כל שיש ישוב בארץ יתהוו זווגים, וגם קול רחים ואור נר, שזה יהיה גם בשארץ חרבה ואנשים מעט בתוכה לכורמים וליוגבים יצטרכו רחים לתיקון המזון ונר לתיקון המעון, כי תהיה הארץ שממה לגמרי.

[כה, יא]
והיתה כל הארץ הזאת לחרבה -
חוץ ממה שתהיה חרבה עם כל העמים תהיה היא חרבה ושממה ביחוד כי היא תמרוד בנבוכדנצר ויותר העמים לא ימרודו, כי הגוים יעבדו את בבל שבעים שנה.

[כה, יב]
והיה במלאות וכו' אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא -
גוי בבל עיר המלוכה, את עונם, מה שהחריבו ארצות, ועל ארץ כשדים בכללה.

[כה, יג]
והבאתי על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה -
היא הנבואה שנבא ירמיה על בבל ביחוד בסוף הספר, את כל הכתוב בספר על כל הגוים שגם הנבואות שנבא ירמיה מן סימן מ"ו ואילך שמתחיל אשר היה דבר ה' אל ירמיה על כל הגוים יביא גם כן על בבל, רצה לומר שחוץ מן הפורענות שנבא על בבל ביחוד יביא עליה גם פורעניות שנבא על יתר הגוים.

[כה, יד]
כי עבדו בם גם המה גויים רבים -
שכל הגוים שעד עתה הרעה בבל להם יעבדו בבבל וישיבו להם כל הרעות שעשו להם, ובזה ושלמתי להם כפעלם, שיקבלו בחזרה את הרע עצמו שפעלו לאחרים.

[כה, טו]
קח כוס היין החמה -
היא מליצה על שיתהוה ביניהם מרדים ומהומות רבות, ועל ידי כך -

[כה, טז]
ושתו והתגעשו -
כי תהיה חרב גוי בגוי ואיש ברעהו.

[כה, יח-כ]
את ירושלים -
ירושלים נחרבה תחלה ואחר כך מצרים, את כל הערב תערובות אומות ולא היה להם מלך, לכן לא אמר מלכי הערב, ואשקלון ועזה ועקרון היו לפלשתים והיו לכל אחד מלך מיוחד, ואשדוד כבר נכבשה מפרעה (לקמן מ"ח) אמר את שארית אשדוד.

[כה, כג]
את דדן ואת תימא -
מבני ישמעאל ובני קטורה, ואת כל קצוצי, יתר בני ישמעאל ובני קטורה שקצצו ערלת בשרם (כנ"ל ט' כ"ה).

[כה, כז]
שתו ושכרו וקיו -
יש שותה ולא משתכר אמר ושכרו, ויש בלתי מקיא מחוזק האצטומכא אמר וקיו, ויש שבכל זאת יקום על רגליו אמר ונפלו, והמליצה כמו שהשכור עת יקיא ייעף ויפול כן עת ירצו לפרוק עול בבל ולהקיאו יחריבם לגמרי, וזה יהיה מפני שישלח בם חרב עם בעם, שעל ידי כך יפלו כולם תחת רגליו.

[כה, כח]
והיה כי ימאנו -
הנמשל שמי שירצה להלחם נגד נבוכדנצר בכל זאת ישתה כי ה' יסבב הדבר.

[כה, כט]
כי הנה בעיר וכו' אנכי מחל להרע -
כי ישראל הם תחת השגחת ה' לזה אמר אשר נקרא שמי עליה, ובכל זאת מזלו של נבוכדנצר ישלוט עליהם, וכל שכן אתם שאתם תחת המערכה, ואמר אשר אנכי מחל להרע, כי לפעמים הכרית ה' גויים כדי שישראל יקחו מוסר, כמו שאמר הכרתי גויים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואז יתחיל להרע אל הגוים בתחלה ויש תקווה שאם ישובו ישראל בתשובה תבוטל הגזרה, לא כן עתה שתחלה ההרעה היה בישראל ואם כן לא בא על דרך זה שתבוטל הגזרה ואיך תנקו אתם?!

[כה, ל]
ה' ממרום ישאג -
השאגה גדולה מנתינת קול, ומרום מציין הנהגת המערכת שהוא בשמים, ומעון קדשו מציין הנהגה ההשגחיית שהוא למעלה מן המערכת, במרום נותן קול תמיד כי יתמיד להנהיג הנהגה המערכיית ועתה ישאג בקול עוז ותעצומות, וזה על ידי שיתן קולו ממעון קדשו בהנהגה ההשגחיית שקולה לא נשמע תמיד, כי הנהגה זו נסתרת ועתה תתעורר הנהגה זו ותתן קולה קול עז, ומשם תצא קול שאגתו על נוהו שהוא הבית המקדש להחריבו.

הידד כדורכים יענה –
כמו שלקול הראשון של הדורך עונים כולם הידד, כן יענו כל טורפי טרף לעומת קול הארי השואג.

[כה, לא]
בא שאון -
והמיית קול שאגת ה' בא עד קצה הארץ, כי ריב לה' בגוים, ה' יש לומר ריב עם כל הגוים בכלל, ומשפט החלטי לכל בשר שחטאו נגדו, שעל ידי הריב יהיו כולם בסכנה ועל ידי המשפט יבוררו הרשעים החייבים מיתה על פי המשפט, ונתנם לחרב.

[כה, לב]
הנה רעה -
תחלה תצא הרעה מגוי אל גוי שילחמו גוי בגוי, ואחר כך יעור סער גדול מירכתי ארץ יתעורר נבוכדנצר לבא עליהם להחריבם.

[כה, לד]
הילילו הרועים -
הם המלכים, והתפלשו אדירי הצאן - השרים, כי מלאו ימיכם שבא הזמן לטבוח, (ומלאו ימי) תפוצותיכם שתפוצו לגולה, ונפלתם ככלי חמדה כלי זכוכית יקרה שבעודה שלמה היא חמודה ובעת שתשבר אין השברים ראוים לכלום, כן אחר שתשברו ותפוצו לחתיכות דקות בגולה לא תחשבו למאומה.

[כה, לה]
ואבד מנוס -
בעת הטביחה לא ימצאו מקום לנוס.

[כה, לו]
קול -
והרועים והשרים ישאגו בקול שה' שודד את מרעיתם שיכירו כולם שהוא עונש השגחיי מה'.

[כה, לז]
ונדמו נאות השלום -
מקום שרעו הצאן שהיה שם שלום נכרתו מפני חרון אף ה'.

[כה, לח]
עזב ככפיר סוכו -
מוסב על חרון אף ה' שחרון אפו נדמה לכפיר טורף טרף, ועד עתה ישב החרון בסוכו עתה עזב האף את סוכו, רצה לומר שאף ה' יצא ממקומו להעניש, ומפרש כי הייתה ארצם לשמה מפני חרון היונה שהוא נבוכדנצר שהיה דגלו צורת יונה (שזה היה דגל מלכות אשור ובבל על שם מלכה קדומה שנקראת כן), ומפני חרון אף ה' שנבוכדנצר היה שבט אפו.