השאלות
(א) איך אמר ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה והלא למעלה אמר שאז היה ראשית ממלכת יהויקים:
[כח, א]
ויהי בשנה ההיא -
כבר כתבתי בראש סימן הקודם, כי מהכרח הכתובים נראה שבשנת ד' ליהויקים שמלך נבוכדנצר, המליך גם את צדקיהו שיהיה שני ליהויקים ושהוא ימלוך אחריו אחר מותו, ואז באו המלאכים אל צדקיהו שהיה גם כן עוסק במלוכה, וגם נראה שהפקיד אז את מלכי גויים האלה אדום מואב בני עמון צור צדון תחת משמעת צדקיהו, ולכן שלחו המלאכים אליו, והגם שממלכת צדקיהו לא נחשב רק מעת שמת יהויקים, שמאז מלך לבדו, בכל זאת נקרא מלך מעת ההיא (ובזה נדע מדוע יצא הקצף על יכניה להגלותו, כי נבוכדנצר כבר יעד את צדקיהו להיות יורש עצר והיה זה מרידה נגדו), ועל זה אמר (לקמן ל"ז): וימלך מלך צדקיהו, שכבר היה מלך קודם שמלך מלכות לבדו, ומה שאמר פה בשנה הרביעית, היינו למלכות יהויקים, ובשנה ההיא נבא נבואה שבסימן הקודם שלא ישובו הכלים, וזה שאמר: ויהי בשנה ההיא ואז אמר אליו חנניה בן עזור.

[כח, ב-ד]
כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל -
הפך מירמיהו שעשה אז מוסרות ומוטות, אמר הוא בשם ה' שכבר שבר עתה עול בבל מארץ יהודה, ובעוד שנתים אני משיב וכו' כי אשבור את עול מלך בבל גם מבני הגולה אשר בבבל.

(ה-ו) למה אמר ב"פ ויאמר ירמיה הנביא, ואיך אמר אמן על נבואת נביא שקר:
[כח, ה-ו]
ויאמר ירמיהו הנביא לעיני הכהנים וכו' -
ויאמר ירמיהו הנביא כי מה שאמר יושבו הכלים אל המקום הזה זה היה אמת, כי גם ירמיה נבא שבעוד שבעים שנה יושבו הכלים רק מה שאמר שבעוד שנתים יושבו, זה היה שקר, כי הזמן היה לסוף ע' שנה, ועל כן השיב אליו ירמיה: אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך שהוא מלתא דמשתמע לתרי אפי:
בצד א' משמע שעונה אמן על דבריו ורוצה בקיומם,
ובצד אחר היה כונתו לאמר אמת הדבר וה' יקם את דברך להשיב כלי בית ה' וכל הגולה כי כן יהיה באמת שיושבו, רק לא כמו שאמרת שיהיה בעוד שנתים כי זה יהיה אחר שבעים שנה, ומפני שהכהנים והעם הבינו בדבריו הפי' הראשון, שעונה אמן על דבריו, וירמיה בפני עצמו כיון ללעוג עליו, לאמר שכדבריו יקם ה' רק לא עתה בזמן שגבל הוא, לכן אמר ויאמר ויאמר, אמירה אחת היה לעיני הכהנים שהם הבינו כפשוטו שמסכים עמו, אבל ויאמר ירמיה הנביא הוא בפני עצמו אמר אמירה אחרת לסתור דבריו.

(ח) מה שאמר הנביאים אשר היו לפני וכו' חסר נשוא המאמר ואין לו באור:
[כח, ז-ח]
אך שמע נא וכו' הנביאים וכו' -
הנה רוב הנביאים נבאו נבואת פורעניות, כי תכלית שליחת הנביא הוא להודיע את העם הרעה שעתידה לבא עליהם כדי שישובו בתשובה, ולבעבור זה היה ה' שולח נביא, אבל לא לבשר טובות העתידות לבא בזמן קרוב, שלמה יודיעם זאת על ידי נביא, ולא יצוייר שישלח את הנביא להודיע יעוד של טובה רק אם נצרך לזה כדי להחזיק את הנביא, שהנביא יוחזק לנביא אמת אם יתקיימו יעודיו אשר יעד, כמו שאמר: וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה', הדבר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר וכו' הוא הדבר אשר לא דברו ה', וזה דווקא אם נבא יעוד טוב, משאם כך ביעודים הרעים כשלא יבואו לא יכזב הנביא, כי יוכל להיות שישתנה הגזרה אם ישובו בתשובה, כמו שאמר בירושלמי פ' הנחנקין, ורמב"ם ה' דעות, ואם כן צריך שיודיע את הנביא יעודים טובים כדי שבם יבחן הנביא ויוחזק, וזה שאמר הנביאים אשר היו לפני ולפניך וינבאו על ארצות רבות וכו' היה כל נבואתם תמיד למלחמה ולרעה ולדבר, רצה לומר לא נבאו טובות ונחמות רק פורעניות, כי על יעודים טובים לא ישלח ה' נביא להודיעם.

(ה-ט) יפלא למה הכה השמונים איש שהלכו לדרכם ומה חטאו, ולמה עשה עצמו כבוכה, ולמה החיה האנשים שאמרו שיש לומר מטמונים, והלא הוא היה דעתו לצאת מן הארץ, ומה זה שאמר אשר הכה ישמעאל ביד גדליה וכי גדליה הרגם הלא ישמעאל הרגם כמו שהתפלאו חז"ל על זה:
[כח, ט]
הנביא אשר ינבא לשלום -
רצה לומר אם תראה שנביא ינבא לפעמים נבואה טובה, זה הוא רק על התכלית כדי שבבא דבר הנביא יודע הנביא, הוא לצורך הנביא עצמו להחזיק אותו לנביא אמת שיודע כי שלחו ה' באמת, רצה לומר ואם כן אתה שבאת לבשר בשורה טובה, אם שלחך ה' לזאת. על כן הוא כדי שבבוא הבשורה תודע לנביא אמת ואם כן צריך אתה להמתין עד שיהיה כדבריך כי אז יודע שאתה נביא, ועתה עדיין אין נבואתך מוחזקת.

[כח, י]
ויקח חנניה -
מבואר אצלנו כל פעם שאם יעשה הנביא איזה פעולה עם נבואתו, גם נבואה לרע הייתה מתקיימת בכל אופן, ויען שירמיהו עשה פעולה מוסרות ומוטות שאי אפשר שלא תתקיים נבואה זאת שהיה בה מעשה, לקח חנניה המוט וישברהו לבטל המעשה על ידי מעשה אחרת.

[כח, יג]
מוטות עץ שברת -
רצה לומר שעל ידי שירצו לשבור המוט ולמרוד ישים עול ברזל תחתיו וישעבדם עוד יותר.