[ל, ב]
כתב לך -
רצה לומר כי נבואת האלה לא שלחו בשליחות פרטית לנבא אותם אל העם, רק הודיעם לירמיה בדרך הודעה, וצוהו שיכתוב אותם על ספר למזכרת לדור אחרון, כי הם דברי תנחומים, וכמו שיתקיימו היעודים הרעים כן יתקיימו הטובים.

[ל, ג]
כי הנה ימים באים -
ולכן יכתוב אותם שידעו דור אחרון הבא, ושבתי למעלתם, והשיבותים לארצם.

[ל, ה]
קול חרדה שמענו -
בעת מפלת בבל חרדו ישראל מאד, וגם אחר כך פחדו פחד מחרב אויב, כי לא היה שלום בארץ אז -

[ל, ו]
שאלו נא וראו אם יולד זכר -
יאמר להם למה תפחדו אתם, והמליצה תמליץ מדינה הנכבשת מני צר כאשה הרה שבאו לה חבלי יולדה, כי כן תפלט האם, שהיא העיר, את בניה מבטנה, ותפתח את מקור דמיה, אולם הזכר שהוא גרם ההריון שעל ידי באו לה חבלי יולדה הוא לא יחיל ויכאב בעת הולדת, וכן ימשיל שישראל הם גרמו החבלים לבבל והם כדוגמת הזכר שהוא גורם החבלים ואין להם לחיל ולזעוק בחבליהם. ועל זה אמר וכי הזכר יוליד ויבא עד משבר בחבלי יולדה, ואם כן מדוע ראיתי כל גבר מישראל ידיו על חלציו כיולדה, ולמה יחרדו מן החבלים שבאו על בבל.

[כח, ז]
הוי -
רצה לומר כי גבר ידיו על חלציו צועק הוי כי גדול היום ההוא וגם הזמן שאחריו עת צרה היא ליעקב, משיב להם הנביא הלא ממנה יושע, כי -

[כח, ח]
והיה ביום ההוא אשבור עלו מעל צוארך -
שמאז נשבר עול גלות בבל, והעול הוא כובד המס והעבודה, ולפעמים ישבר העול ועדיין אסורים במוסרות השיעבוד, שהם תחת ממשלתו, כמו שהיו תחת מוסרות כורש בלא עול כבד, אומר שאחר כך גם מוסרותיך אנתק כי לא יעבדו בו עוד זרים.

[כח, ט]
ועבדו -
ואם יעבדו את ה' אלהיהם אז יעבדו את דוד מלכם ויהיה להם מלך מבית דוד, כי כבר בארתי בכל מקום שאם היו ישראל עובדים את ה' בבית שני, הייתה אז הגאולה העתידה, ועל ידי העונות נתעכב הדבר עד עת קץ.

[כח, י]
ואתה -
מסיים דבריו שאמר: קול חרדה שמענו, והלא ממנה יושע, ולכן אתה עבדי יעקב אל תירא בעת שיבאו מהומות בבל, ואל תחת ישראל, היראה הוא עניין גופני ומיוחס ליעקב שהם ההמון, והתחת הוא עניין נפשי ומיוחס לישראל שהם הגדולים שבאומה, לכן אמר אל תחת השפלה נפשיית, כי הנני מושיעך מרחוק, שבשעת חורבן בבל היה פקידה על ידי כורש, ואחר כך אושיע את זרעך מארץ שבים, שהוא הדור שאחריו בימי דריוש ואחריו ששבו מן הגולה שהם זרע הדור הקודם, ושב יעקב לארצו, ושקט מרגש פנימי, ושאנן ממחריד מבחוץ, כי אין מחריד שלא יהיה מחריד במציאות כלל, ומפרש -

[ל, יא]
כי אעשה כלה בכל הגוים -
בכשדים ואשור שהיית מודח שם בגולה, ולכן אין מחריד במציאות כי יכלו כולם, ואותך לא אעשה כלה, כי הגם שאיסר אותך ביסורים, זה יהיה רק למשפט על עונך כדי נקה לא אנקך שעל ידי היסורים יתכפרו עונך ולא אעשה אותך כלה, כמו שאמר רק אתכם ידעתי וכו' ע"כ אפקד עליכם את כל עונתיכם, משאם כך יתר העמים שלא נפרע מהם תיכף נתמלא סאתם ויאבדו.

[ל, יב]
אנוש לשברך -
השבר החיצוני אנוש ומסוכן מאד, וגם מכתך הפנימית נחלה מאד, וכשיש שבר ומכה ביחד קשה לרפואתם.
והנמשל שאתה חולה חולי הגוף בעניך וחולי הנפש בעונך, וגם אי אפשר לרפא החולי על ידי רופא, כי -

[ל, יג]
אין דן דינך למזור -
בשביל שרפואת תעלה אין לך שלא נמצא שיקוי עצמות וכח הטבעי שיסבול הרפואה עד שהטבע תתגבר על החולי.
והנמשל אי אפשר שתתרפא על ידי הנביאים והמורים כי לא הקבעו בלבך יסודות האמונה והיראה והמוסר שעל ידם תשמעו לקול מורה.

[ל, יד]
כל מאהביך -
וגם היית כחולה שהכל מתיאשים ממנו שכל מאהביך שכחוך, וגם כשיבואו לראותך, אותך לא ידרשו, לשאול אם הוקל החולי, כי נדמית כחולה שאינו מקווה עוד לחיות, כי מה שהכיתיך מכת אויב היה על רוב עונך, האויב ממית ואינו מיסר ביסורין, ואם הוא אכזרי מוסיף ליסר את המוכה ביסורים קשים ואני הכיתיך מכת אויב מכת מות, וגם ביסורים גדולים, כי מה שעשיתי אלה לך היה על רוב עונך בכמות ועל שחטאתיך עצמו באיכות, ואם כן -

[ל, טו]
מה תזעק על שברך –
הלא על רוב עונך עשיתי אלה לך ויש לך לזעוק על עונך שהם גרמו זאת, בשגם שאחר שעשיתי זאת בסבת עונך הלא אם תשוב בתשובה יחדלו המכות והיסורין.

[ל, טז]
לכן -
שעורו לכן כל אוכליך יאכלו וכו' כי אעלה ארוכה לך, רצה לומר אחר שהמכות היו רק בשביל עונך, לא יתקיימו המכים רק בעוד שלא נתכפרו עונך, אבל בעת שאעלה ארוכה לך, אעניש את המכים אותך כמו שיפרש אחר כך.

והנה יש מהם שהרעו לישראל בגוף, ויש שהרעו להם בממון, וכל אחד יקבל ענשו מדה כנגד מדה, אלה שהרעו להם בגופם היה או שהמיתו אותם או שלקחו אותם לשבי ועבדות, נגד אלה שהמיתו אותם אומר: כל אוכליך יאכלו ונגד אלה שהצרו להם בשבי, כל צריך בשבי ילכו, ואלה שהרעו להם בממון היו מהם שהשחיתו את ממונם על דרך להשחית, אומר: והיו שאסיך למשסה (שהשוסס הוא להשחית), ומהם שבזזו את ממונם להנאתם לא על כוונה להשחית אומר: וכל בזזיך אתן לבז.

[ל, יז]
כי אעלה ארוכה לך -
שיתרפא השבר שמבחוץ, וממכותיך הפנימית ארפאך, בענין שיתרפא בין השבר בין המכה, כי נדחה קראו לך עתה באר הטעם מדוע יענשו אלה שהרעו לך והלא היו שלוחי ה' להעניש אותך, כי הם קראו לך בשם נדחה ציון היא, שאמרו שציון היא נדחה, רצה לומר שהם לא זכרו שאתה דומה כבן שחטא לאביו ומסרו לאיש ליסר אותו כדי שישוב מדרכו הרעה, שצריך האיש לזהר בל יאבד אותו לגמרי, רק ייסרהו כפי הצורך להשיבו למוטב ובחמלה רבה, אבל הם אמרו שציון היא נדחה שה' הדיח אותה מפניו, ולא ישיב אותה עוד, ולכן דורש אין לה לריב ריבה ואין מי שיבקש דמה מידיהם, ולכן עשו בם כלה ונחרצה.

[ל, יח]
כה אמר ה' -
אינה נדחה, כי הנני שב שבות אהלי יעקב, ואחר כך ישכנו במשכנות קבועים ומשכנותיו ארחם, ואחר כך ונבנתה עיר על תלה, רצה לומר תחלה ישבו שם באהלים, ואחר כך יבנו משכנות, ואחר כך תבנה ציון כמו שהיתה לפנים, ואחר כך יבנה המקדש ובית המלך וארמון על משפטו ישב, כפי משפטיו וחקתיו כי בנין המקדש צריך להיות כפי אשר בכתב מיד ה' השכיל, ואחר כך -

[ל, יט]
ויצא מהם תודה -
הודאה על הנסים שנעשו להם וקול משחקים מרוב טוב, והרבתים ברוב עם, והכבדתים בכבוד ומשרה.

[ל, כ]
והיו בניו כקדם -
בני אל חי, ועדתו הכללית וסנהדריהם לפני תכון שאשכון בתוכם, ולא יהיו כמו בתחלה שעזבו אותו ונתנם ביד האומות, כי עתה ופקדתי על כל לוחציו.

[ל, כא]
והיה אדירו ממנו -
האדיר יהיה מקרב העם לא בן נכר, ולא יהיה כמו בבית שני שנבחרו אדיריהם על ידי העמים המושלים עליהם, כי מושלו מקרבו יצא מבחירת העם, והקרבתיו אני אקרב אותו שיהיה מקרובי ה' העומדים בהיכלו, כמו שאמר: אשרי תבחר ותקרב, כי הבדיל ה' אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו, שזה יהיה על ידי רצון ה' שבוחר באיש אחד להיות לו סגולה כמו שבט לוי וזרע אהרן ודוד, ועל ידי שאקרב אותו יגש אלי, כי מי זה ערב לבו לגשת אלי מעצמו, שזה לא יהיה רק ברצון ה'.

[ל, כב]
והייתם -
אולם כלל האומה יהיו לי לעם תחלה על ידי צדקתם ומעשיהם, ועל ידי כך אנכי אהיה לכם לאלהים, שעל ידי אתערותא דלתתא יתער אתערותא דלעילא לפי מעשיהם.

[ל, כג]
הנה -
רצה לומר כל זה יהיה תחלה קודם שיגיע התיקון הגמור, אבל עוד יבא יום ה' שהוא יום הדין הגדול, שאז סערת ה' חמה יצאה החמה העצורה בלבו על מעשה הרשעים תהיה לסערה והסער הזה יתגורר ויחול על ראש רשעים להענישם, ואז.

[ל, כד]
לא ישוב חרון אף ה' עד עשותו מזמות לבו -
לעשות משפט ברשעים, כמו שאמר: הנה היום בא בוער כתנור וכו' ועסותם רשעים וכו' וזה יהיה באחרית הימים שאז תתבוננו בה, ותכירו יד ה' ומעשהו, ואז לא יהיה כמו מקודם שהייתם לי לעם תחלה והיה צריך אתערותא דלתתא, כי -

[ל, כה]
בעת ההיא אהיה לאלהים -
תחלה ואחר כך והמה יהיו לי לעם, כי אז יהיה דבקות אלוהים בהם על ידי החסד הבלתי מביט על הכנת המקבל אם ראוי אליה או לא. וחסד זה הוא דבר הקיים לעולם אחר שאינו תלוי במעשה האדם והתערותו, וכמו שאמר זה בארך בפי' תהילות סי' פ"ו עיי"ש, ותקדים השראות האלהית תחלה ועל ידי דבקות ה' בם יהיו לו לעם, וזה לא יובטל בשום פעם.