[לא, א]
כה אמר ה' מצא חן במדבר -
עתה יספר איך יהיה החסד הזה שיתעורר אז להקדים אלהותו עליהם מצד החסד מבלי השקף על הכנתם, והדברים מגבילים, נגד מה שאמר למעלה (סי' ב'): זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר, שישראל הקדימו לה' תחלה חסד במה שהכירו אלהותו בעוד לא קבלו טובה מאתו, ואחר זה אהבת כלולים בעת שנתקשרו עמו בברית כלולות ועשה להם טובות ונפלאות, ואחר זה הלכו אחריו אל המדבר בגודל בטחונם, וה' ישיב להם גמולם גם כן, אבל בהפך הסדר מלמעלה למטה, תחלה מצא עם שרידי חרב חן במדבר, שהנביאים המליצו את הגלות בשם מדבר, כמו שאמר: והוצאת אותם אל מדבר העמים (יחזקאל סי' כ') והולכתיה המדבר (הושע ב') ושם אחרי שנשארו מהם שרידי חרב, אחרי ההרג והשמדות שיעשו בהם לבסוף ימצא חן במדבר ויוקל הגלות מעליהם, וה' הלוך להרגיעו, ילך אליהם אל המדבר להמציא להם מרגוע, וזה נגד מה שאמר לכתך אחרי במדבר, וכן ילך ה' אליהם אל המדבר, שהוא הגלות שהוא מדבר העמים.

[לא, ב]
מרחוק ה' נראה לי -
ואז יראה להם מרחוק, שהגם שיעמוד עוד מרחוק וההשגחה תהיה מעוטפת בנסים נסתרים, כבר יראוהו מרחוק ויכירו כי משגיח עליהם, על ידי שיקל מעליהם עול הגלות וימצאו מרגוע, ואז יאמר ה' עליהם אהבת עולם אהבתיך, כי תתעורר אהבת כלולות שהיו ביניהם מעולם, ועל ידי האהבה הזאת משכתיך מן הגלות במדת החסד, וזה נגד אהבת כלולתיך וחסד נעוריך, שהחסד יבא לבסוף על ידי אהבת עולם, והאהבה תבא על ידי מציאת חן במדבר, שימצאו חן בעיניו על ידי אורך הגלות ועל ידי מה שסבלו על דבר כבוד שמו, ויגאלם ויהיה להם לאלהים בחסדו.

[לא, ג]
עוד אבנך -
בנין המלוכה ובנין הבית, עוד תעדי תופיך על הנסים שאעשה לך תצאי בתוף ובמחולות כמו שיצאו הנשים אחרי מרים בתופים ובמחולות על נס קריעת ים סוף.

[לא, ד]
עוד תטעי כרמים -
תחת ששומרון הייתה לעי השדה למטעי כרם (מיכה א' ו') שנטעו שם הכותים שהושיב סנחריב, תטעי אתה כרמים במקום אשר נטעו נוטעים וחללו שהשמרונים נטעו שם כרמים והוציאום לחולין שלא הוליכו את הפירות לירושלים לאכלם שם.

[לא, ה]
כי יש יום -
שתחת שתחלה היו מעמידים שומרים בהר אפרים בל יעלו ישראל לירושלים, יבא יום שיעמדו נוצרים ושומרים ויקראו קומו ונעלה ציון, וישמרו בהפך שכל אחד יעלה פירות נטע רבעי לירושלים לאכלם שם.

[לא, ו]
רנו ליעקב שמחה -
תחלה ירונו על השמחה שיהיה ליעקב.
ומה יהיה השמחה?
וצהלו בראש הגוים שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגוים, שהגוים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחלה נבזים ושפלים ביניהם, והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים, והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגוים יהיה רק ליעקב לא לישראל שהם ירצו שישיב שכינתו לציון, אבל אז בעת ההיא השמיעו והכריזו בפרסום והללו את ה' על ידי מה שתאמרו הושע ה' את עמך הצדיקים את שארית ישראל, שהם רוצים בתשועה האמתיית מקיבוץ גליות ושיבתם לציון, וכן יהיה אז כי ה' ישיב להם -

[לא, ז]
הנני מביא אותם מארץ צפון -
ששם הם ביחד ואין חסרים רק שיביאם למקומם, וקבצתים מירכתי ארץ שהם מפוזרים שם בין העמים אקבצם, בם עור ופסח רצה לומר אף במקומות בירכתי ארץ שלא ימצא בם רק עור א' ופסח א', רק שני אנשים מישראל והם בעלי מום, רצה לומר הגם שיהיו מעטים, וחסרי כח, בכל זאת אעשה נס כי הרה ויולדת יחדו שהאומה תהר ותיכף תלד קהל גדול רצה לומר שפתאום יולדו קהל גדול כאילו נולדו ביום אחד עד שקהל גדול ישובו הנה, והיא מליצה נפלאה שגם ממקומות שידמה שלא נמצא שם מבני ישראל רק מעטים וגם אלה אי אפשר בדרך הטבע שילכו בדרך כמו עור ופסח, בכל זאת יתרבו פתאום על ידי רבים שילוו עליהם וישובו משם קהל גדול.

[לא, ח]
בבכי יבאו -
יהיו דומים כבן הבוכה לפני אביו ומתחנן לפניו שיוליך אותו לבית אביו, (אחר שנגרש מביתו על חטאו), ואני אמלא בקשתם כי אוליכם אל נחלי מים, כמו שאמר: כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם, ובדרך ישר כמו שאמר שם: ושמתי כל הרי לדרך, כי הייתי לישראל לאב וארחם עליהם, גם הם יהיו כבן לנהוג בי כיבוד אב, ועל זה אמר: ואפרים בכורי הוא.

[לא, ט]
שמעו וכו' והגידו -
כי הוא דבר חידוש מאד כי מזרה ישראל יקבצנו, ה' בעצמו אשר זרה את ישראל הוא עצמו יקבצנו, וכמו שהזריה היה חוץ לטבע כן יהיה הקיבוץ עניין נסיי, וגם שהזריה עצמה היה תכליתה לצורך הקיבוץ, כמו שאמר: על וזרעתיה לי בארץ, שהזריעה היא לתכלית הקצירה. ושמרו כרועה עדרו כרועה השומר את העדר שהוא שלו לא עדר של אחרים, שישגיח על כל אחד מן הצאן בל יפקד.

[לא, י]
כי פדה ה' את יעקב -
שיפדנו מצרותיו, וגאלו מצד הקורבה שיש לומר עמהם, הגם שהאויב אשר יחזיק בם יהיה חזק מהם.

[לא, יא]
על טוב ה' -
הרוחני, וגם על הצלחה הגשמיית על דגן וכו', ומצד שינהרו על טוב ה' תהיה נפשם הרוחניות כגן רוה שבעה מטוב ה', ומצד ההצלחה הגשמיית לא יוסיפו לדאבה עוד מני עוני ומחסור, כמו שאמר: עיני דאבה מני עוני.

[לא, יב]
אז, ובחורים וזקנים -
ישמחו יחדו בשוה לא כמו בבנין בית שני שהזקנים בכו בכי גדול כי נזכרו בכבוד הבית הראשון, והפכתי אבלם החיצוני לששון שגדר הששון הם הסימנים שנעשו להוראת השמחה כמו לבישת בגדי יו"ט ודומיה וזה הפך האבל החיצוני שילבוש בגדי אבל, וגם ונחמתים על הצרות שסבלו בעבר, ושמחתים שמחת הלב מיגונם שהיה להם בעבר, שכל שיזכרו היגון העבר תגדל השמחה עתה: (יג) ורויתי נפש הכהנים דשן, שהכהנים העוסקים בעבודה תרוה נפשם הרוחנית מדשן השפעת הקרבנות, ועל ידי כך עמי את טובי ישבעו שיהיה להם כל טוב לשובע.

[לא, יד]
קול ברמה נשמע -
היא עיר בארץ בנימין, רחל מבכה על בניה, מצייר כי רחל אם הבנים צועקת בקול על שני בניה שגלו שהם בני יוסף ובני בינימין. והנה בני בנימין שגלו עם יהודה לבבל עתידים לחזור בימי כורש, והיא מבכה על בניה שהלכו בגלות עתה אבל בני יוסף שגלו לחלח וחבור, ואין עתידים לחזור, עליהם מאנה להנחם שהגם שתקבל תנחומים על בני בנימין בשובם בבית שני, לא תנחם על בניה אשר איננו שהוא על בני יוסף.

[לא, טו]
כה אמר ה' מנעי קולך מבכי -
על בני בנימין ועיניך מדמעה על בני יוסף, ונגד בני בנימין אמר: כי יש שכר לפעולתך מה שאת מתפללת בעדם יש בזה שכר כי ישובו מארץ אויב מגלות בבל ונגד בני יוסף שהם לא ישובו, בכל זאת.

[לא, טז]
יש תקווה לאחריתך -
יש תקווה על אחרית הימים בעת קץ שאז ושבו בנים לגבולם, רצה לומר הגם שהם עצמם לא ישובו, הבנים שלהם שהם דור האחרון, ישובו לגבולם, (ובזה לא אמר ושבו מארץ אויב כי עשרת השבטים אינם בארץ אויב כי שוכנים לעצמם בארץ רחוקה מגבולם, וישובו באחרית לגבולם).

[לא, יז]
שמוע שמעתי אפרים מתנודד -
אפרים יתאונן ויתוכח עם ה', יסרתני וכו', רצה לומר כי יש שני דרכים להשיב את העם בתשובה:
א) על ידי ייסורים שאז ישובו מיראה,
ב) על ידי שיגלה להם אלהותו בנסים ונפלאותיו עד שיכירו השגחתו ועל ידי זה ישובו אל ה' מאהבה, והנה ה' רצה להשיב את אפרים על ידי ייסורים שהביא עליו, והוא מתאונן על זה שזה לא הועיל, כי יסרתני ואוסר במה שהבאת עלי ייסורים לא פעלת מאומה רק ואוסר שנתיסרתי ביסורים. אבל לא הועלת שאשוב על ידי כך בתשובה, כי אני דומה כעגל לא לומד, שהשור המלומד לחרישה כשיטה מן התלם ויכהו ישוב אל תלם המחרישה, אבל העגל שאינו מלומד כשיכהו יעות דרכו עוד יותר, וכן על ידי היסורים סרתי עוד יותר מן הדרך, ולכן אני מבקש השיבני ואשובה על ידי מה שתראני כי אתה ה' אלהי על ידי שתראה לי השגחתך המיוחדת ואלהותך, עד שאשוב בתשובה מאהבה ומדעת אלהים.

[לא, יח]
כי אחרי שובי נחמתי -
כי עתה שאתה משתדל להשיבני על ידי ייסורים גם בעת אשוב לפעמים מתוך היסורים, אתנחם אחר כך על התשובה ואשוב שנית לדרכי הרעה, ואחרי הודעי, ואחר שתיסרני שנית, ספקתי על ירך ואקונן שנית על עונותי, ובכל זאת בושתי וגם נכלמתי כי עדיין נשאתי חרפת נעורי שהעבירות שעשיתי בימי נעורי עדיין אני נושא חרפתם, כי לא שבתי עליהם בתשובה שלמה, ואם כן אחר שהיסורים אינם מועילים טוב יותר שתשיבני על ידי שתראני אלהותך כמו שעשית בימי קדם.

[לא, יט]
הבן יקיר -
משיב להם ה' כי יש הבדל בין דורות ראשונים שהשיבם אליו על ידי שהראם אלהותו ועזוזו ונפלאותיו, ובין עתה.
ויש הבדל בין בן יקיר ובין ילד שעשועים -
ילד שעשועים - הוא הילד הקטן שהגם שיחטא לפני אביו בכל זאת יאהבנו מפני שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו.
והבן יקיר - הוא הבן הגדול שיש לומר מעלות רבות והוא יקר מצד מעלותיו, והוא אם יחטא בכל זאת יאהבנו כי יזכור מעלותיו ויקרו.
והנה במצרים הגם שלא היה לישראל אז שום מעלה ושלמות, היו דומים בעיניו כילד שעשועים, כמו שאמר: כי נער ישראל ואוהבהו, ובהיותם במדבר ובא"י בימי קדם, היו כבן יקיר, כי היו ביניהם נביאים ושרי קדש וחכמים, ואז אם חטאו זכר את הצדיקים שביניהם, ונשא עונם, אבל עתה הבן יקיר לי אפרים הלא אין בו שום יקר וחשיבות, וכן האם הוא ילד שעשועים, הלא אינו ילד כי כבר זקן בא בימים.
והמאמרים מקבילים:
הבן יקיר לי אפרים - כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד,
(כל דבור שאחריו ב', הוא לגנאי) שגם בעת שאדבר בו איזה גנות זכור אזכר עוד מעלותיו מצד שהוא יקר,
אם ילד שעשועים - על כן המו מעי לו,
שיהמו מעי עליו ורחם ארחמנו מצד שהוא ילד קטן שאשתעשע בו, ואם כן איך תבקש שאעשה לך עתה נפלאות ואאהב אותך כמו בימי קדם?!

[לא, כ]
הציבי לך ציונים -
כשמתקנים דרך הרבים מציבים ציונים שבכל פרשת דרכים מציבים ציון עליו להיכן הדרך הולך, וכשהדרך מתוקן יותר נוטעים תמרורים שהם עצי תמרים מצידי הדרך מכאן ומכאן שאז יודע כי בין התמרים הוא הדרך, וכשהוא מתוקן עוד יותר סוללים מסלה, מרימים וכובשים את הדרך באבנים שיהיה דרך ישר, ועל זה אמר לבני ישראל שמבקשים הדרך לארץ ישראל, הלא תמצאוהו על ידי הציונים, ויותר מזה על ידי התמרורים, ויותר מזה אם תשית לבך למסלה של אבנים שכל אלה נמצאים על דרך אשר הלכת, ועל ידי תדע את הדרך, אם כך שובי בתולת ישראל, מן הגולה, ומוסיף שובי אל עריך אלה הנה עריך עומדים לפניך למראה עיניך שובי אליהם.

[לא, כא]
עד מתי תתחמקין הבת השובבה -
אומר אל ארץ ישראל עד מתי תסתתר מבני הגולה, כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, המליצה תצייר את המדינה כנקבה, ואת העם היושב עליה כזכר הבועל אותה, כמו שאמר: כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, וכמו שמנהג העולם שהאיש יחזור ויסובב לבקש את האשה ולא בהפך, כן ישתדלו העם לכבוש את הארץ שירצו לשבת עליה על ידי כיבוש ומלחמה, אולם בימי בית שני ששבו לארצם בלא כיבוש ומלחמה, וכאילו הארץ תבקש אותם ותכין את עצמה לקראת הגבר שיבא אליה, אמר כי בארץ ברא ה' חדשה, שהגם שנקבה אחרת תבוקש ותסובב מן הגבר, הנקבה הזאת שהיא הארץ ברא לה ה' טבע חדשה שהיא תסובב את הגבר ותבקש אותו שיבא אליה והוא לא יבקש אותה על ידי השתדלות של כיבוש ומלחמה.

[לא, כב]
עוד יאמרו, בשובי את שבותם -
רצה לומר שבות של הערים, כשישובו הערים למעלתם הראשונה, יברכך ה' נוה צדק, שלכן יברכך ה' מפני שאתה נוה צדק, מצייר כאילו הצדק נטע נוהו ומשכנו בערים האלה והם נוהו והר ציון יקרא הר הקדש, ששם יגור בקדש וישכן שם.

[לא, כג]
וישבו בה -
בהצדק ונוהו, ישבו יהודה וכל עריו, ימליץ כאילו הערים והאנשים כולם ישבו בנוה צדק, רצה לומר יהיו מלאי צדק, וגם האכרים עובדי האדמה, ואף גם אלה אשר נסעו תמיד בעדר ממקום למקום שסתם רועים גזלנים שרועים בשדות אחרים, עתה לא יסעו ממקום למקום רק ישבו בקביעות בנוה צדק.

[לא, כד]
כי הרויתי נפש עיפה -
מי שהיה עיף מרוב עבודה, ונפש דאבה מאשר חסר לו צרכיו, מלאתי כל צרכיו, ולכן לא יצטרכו אז לחמוס ולגזול וידורו במכון הצדק.

[לא, כה]
על זאת הקיצותי ואראה -
שירמיה לא היה יכול לראות נבואתו בהקיץ כי מרוב צערו שראה תמיד פורעניות לא חל עליו הרוח בהקיץ רק בחלום, שאז הראהו נבואותיו ונטרד שנתו תמיד ונבעת מחזיונות מבהלות, אבל על נבואה זאת שהיא בשורות טובות הקיצותי ואראה ראיתי אותה בעת היקיצה, (שנבואה בהקיץ גדלה מעלתה מנבואה בחלום), ושנתי ערבה לי כי לא נגזלה שנתי.

[לא, כו]
הנה ימים באים וזרעתי את בית ישראל -
רצה לומר שידמו בגלותם כמו הזרע שטרם שיתחיל לצמוח יפסד ויעדר תחלה, וההעדר הזה הוא לצורך הצמיחה ועל ידו יפרה יבול ותבואה, כן ישראל הגם שזרעתים והפיצותים בארץ עד שנעדר ישותם ונתבטלו מהיות עם, בכל זאת יהיה זה לצורך שיצמחו ויפרו ויהיו לגוי גדול, וזה יהיה בין בזרע אדם בין בזרע בהמה, רצה לומר בין בהחשובים שבהם ובין בהפחותים שנדמו כבהמה, ומפרש כי -

[לא, כז]
והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ וכו' כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע -
כי הנתישה היא לצורך הנטיעה, והנתיצה לצורך הבנין, עד ששניהם מיוחסים לי ושקדתי עליהם בשקידה רבה ששקדתי לנתוש ולנתוץ כדי שאוכל לשקוד לבנות ולנטוע, כמו שישקוד הזורע שתרקב הזרע בארץ כדי שתצמח ותפרה, בשקידתו.

[לא, כח-כט]
בימים ההם -
רצה לומר ואז לא יפחדו עוד שאעניש אותם בעון אבותיהם כמו שהיה מקדם, כי אז איש בעונו ימות ולא יענשו בנים בעון אבות, ודבר זה התבאר אצלי ביחזקאל סימן י"ח טעם הדבר עיין שם, זאת שנית לא יפחדו שיחטאו בעצמם ואעניש אותם, כי -

[לא, ל]
הנה ימים באים וכרתי ברית חדשה -
כי הברית הקודם היה על תנאי שלא יחטאו שאז יופר הברית, כי בזמן העבר היה אפשריות לחטא, אבל לעתיד לא יהיה אפשר כלל שיחטאו, כמו שיבאר.

[לא, לא]
לא כברית אשר כרתי את אבותם -
שאז לא היו עדיין מוכנים אל השלמות והתיקון, כי זה היה ביום החזיקי בידים להוציאם מארץ מצרים שהחזקתים בידם בחוזק רב ובכח להוציאם קודם הזמן, כי לא היו ראוים אז רק שהוצרכתי להוציאם כדי שלא יתקלקלו לגמרי, אשר המה הפרו את בריתי שאחר שהיה טבעם עוד מוכן אל הרע והיה הבחירה בידם והיה הברית על תנאי המה הפרו אותו בשבטלו את התנאי, ואנכי בעלתי בם בעל כרחם.

[לא, לב]
כי זאת הברית וכו' נתתי את תורתי בקרבם -
שיקיימו תורתי מצד הערת השכל עד שתהיה כדבר טבעי להם הנמצא בקרבם, ועל לבם אכתבנה שלא תצטרך להכתב על הספר ובדיו כי תהיה כתובה על לבם, שהלב מצייר כח הבחירה והממשלה אשר בנפש שלא תתעורר אצלם בחירה הפך התורה, כי לבם יהיה מלא מחקי התורה הטבועה בלבם, והייתי להם לאלהים תחלה ואחר כך והמה יהיו לי לעם שדבקות האלהות עמהם לא תהיה נתלה עוד ממעשיהם על ידי אתערותא דלמטה, אחר שלא יצוייר כלל שיבחרו ברע, רק תתעורר מלמעלה מצד חסדי ה' אשר לא יופסק בשום אופן,
ג) לא יצוייר שיתעו מני דרך מחסרון המורים והמלמדים, או מורים מתעים, כי -

[לא, לג]
לא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה' -
ולא יצטרכו למלמד דעת.
ד) בל יפחדו שאשמור להם עונותיהם הקודמים, כי אסלח לעונם שעשו במזיד, ולחטאתם השוגגים לא אזכר עוד, עד שעל השוגגים לא יצטרכו סליחה כלל.

[לא, לד]
כה אמר ה' -
מבאר בפרטות שני דברים אלה:
א) שאז לא יהיה להם אפשרות לעשות רע כלל, וכמו שחקי הטבע קבועים בלתי משתנים כן מעשי ישראל לא ישתנו, כאילו מעשיהם טבעיים מוכרחים לעשות טוב לא בחיריים, וזה שכתוב כמו שמה שנותן שמש לאור יומם וחקות ירח וכו' שכל אלה חקים טבעיים.

[לא, לה]
אם ימשו החקים האלה מלפני -
שהם טבעיים קבועים לנצח, כן גם זרע ישראל לא ישבתו מהיות גוי לפני שלא תשתנה בחירתם מלהיות גוי קדוש עומד לפני.

[לא, לו]
כה אמר ה' -
(ענין ב') כמו שהם לא ישתנו במעשיהם, כן אני לא אשתנה למאס אותם על ידי עונותיהם הקודמים, כי אהבתי אותם אין לה תכלית בכמות כמו שלא ימדו שמים מלמעלה מצד שאין להם שיעור, וכן אין לה חקר להשיג אותה על פי החקירה מדוע אני אוהב אותם כמו שלא יחקרו מוסדי ארץ למטה, שהם הגם שימדו בכמות לא יושג ענייניהם ודבר שאין לו תכלית בכמות לא יבוטל מפני עונות שיש לומר תכלית, וכן דבר שאין לו חקר וטעם כדבר סגוליי אי אפשר שיבטל, כי דבר שיש לומר טעם יבטל עת יבטל הטעם והסבה שגורם את הדבר, לא כן דבר סגוליי, ואם כן אי אפשר שאמאס אותם על עונותיהם הקודמים, וזה שאמר כן גם אני אמאס וכו' על כל אשר עשו.

[לא, לז]
ונבנתה העיר לה' -
שלא תהיה עוד לחלק יהודה ובנימין רק לה' כמו שאמר ביחזקאל שתהיה תרומת ה' מן הארץ, ותהיה קדש לה'.