[לב, א]
הדבר -
טרם יספר מה שצוהו ה' לעשות מעשה בפועל, (על ידי קנית שדה חנמאל) להיות לאות כי עוד יקנו בתים ושדות בארץ הזאת, הקדים כי בעת ההיא היה חורבן הארץ גלוי בלי ספק,
א) שהיה בשנת שמונה עשרה לנבוכדנצר.

[לב, ב]
ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים,
ב) שירמיה היה כלוא אז.

[לב, ג]
אשר כלאו צדקיהו -
בעבור זה שנבא על חורבן הארץ, ונבואתו בארה כל הפרטים,
א) שנבא על חורבן העיר הנני נותן את העיר הזאת,
ב)[שצדקיהו ירצה להמלט בגמר המצור ויתפשוהו הכשדים, וזה שאמר -

[לב, ד]
וצדקיהו לא ימלט מיד הכשדים -
ג) שהכשדים לא יהרגוהו רק ימסרוהו ביד מלך בבל שונאו, וזה שאמר כי הנתן ינתן וכו'.
ד) ודבר פיו עם פיו שידבר אתו משפטים על שעבר על השבועה וזה קשה ממות.
ה) ועיניו את עיניו תראינה בזה רמז לו שינקרו את עיניו, שלא יראה את ארץ בבל רק את עיני נבוכדנצר.

[לב, ה]
ו) ובבל יוליך שיוליכהו לבבל לגולה, ושם יהיה עד יום פקדי אותו שהוא יום מותו.
ז) שלא יחשוב שיצליח אם ילחם נגדו, ועל זה אמר: כי תלחמו לא תצליחו.

[לב, ו]
ויאמר ירמיה -
אחר כל זה היה דבר ה' אלי ציווי הסותרת לכל הנבואות האלה.

[לב, ח]
ויבא אלי כדבר ה' וכו' ואדע כי דבר ה' הוא -
אין הפירוש שירמיה היה מסתפק בנבואתו עד עתה, ולא ידע שהוא דבר ה' עד שראה שבא אליו חנמאל, כי הנביאים לא היה אצלם שום ספק בעת הנבואה וידעו בבירור שה' מדבר עמם, וזה עיקר גדול בנבואה, רק שירמיה היה עד עתה מסתפק בפירוש דברי ה' מה שאמר אליו הנה חנמאל וכו' ויאמר לך קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה, אם זה כולו ספור דברי חנמאל, שה' הודיע לו שחנמאל יאמר לו בלשון הזה קנה וכו' כי לך משפט הגאולה לקנות, ולפי זה לא צוהו ה' שיקנה את השדה, רק ספר לו שחנמאל יבקש זאת ויאמר לו כן, והברירה בידו לקנות או שלא לקנות.
או יש לומר שמה שאמר כי לך משפט הגאולה לקנות, אינו מספור דברי חנמאל, רק הוא דבר ה', שה' אמר לו אחר שחנמאל יאמר לך קנה לך את שדי אשר בענתות, אני אומר לך שתקנהו מפני שלך משפט הגאולה לקנותו, ולפי זה הוא מצווה לקנותו, והבחינה לזה היה לירמיה מדקדוק דברי חנמאל, שאם מה שאמר כי לך משפט הגאולה אינו דבר ה' לירמיה רק ספור דברי חנמאל, היה ראוי שחנמאל יאמר לו כלשון שאמר לו ה', כי לך משפט הגאולה לקנות, בלא שום שינוי, אבל הוא לא אמר בלשון זה רק בלשון אחר כי לך משפט הגאולה ולך הירושה קנה לך. ובזה נודע לו שמה שאמר ה' כי לך משפט הגאולה לקנות אינו ספור דברי חנמאל רק כי דבר ה' הוא, שה' צוהו לקנות מפני שלו משפט הגאולה, וזה שאמר: ויבא אלי חנמאל כדבר ה', רצה לומר ביאתו היה כדבר ה', אבל ויאמר אלי לא כדבר ה' רק בלשון אחר קנה לך וכו' כי לך משפט הגאולה ולך הירושה קנה לך, ששינה בלשונו,
א) במה שהוסיף ולך הירושה,
ב) לא אמר לך משפט הגאולה לקנות רק קנה לך. ואדע כי מה שסיים כי לך משפט הגאולה לקנות דבר ה' הוא, כי ה' אמר שמחויב לקנותו מצד שלו משפט הגאולה ומצוה עליו כמו שאמר: ובא גואלו וגאל את ממכר אחיו, וחנמאל א"ל שיקנהו מצד הריוח, כי איש אחר לא ירצה לקנותו מצד ב' דברים:
א) מצד שתשוב ביובל אל היורשים אבל אתה לך משפט הירושה וישאר שלך לעולם,
ב) איש אחר יתירא מלקנותו פן יבא גואלו ויגאלהו אבל אתה לך משפט הגאולה, ולכן קנה לך כי תרויח בזה נגד אחר.

[לב, ט]
ואקנה -
וספר שקנאו בכל דרכי הקנינים:
א) בכסף, ועל זה אמר: ואשקלה לו את הכסף, והיה סכום הכסף רב שבעה שקלים שהם מנים.
כמו שאמר חז"ל:

ועשרה (שקלים) כסף כמו שת"י:

[לב, י]
ב) ואכתב בספר, גם קנהו בקנין שטר ובעדים, וגם הזמין עדים אל קנין הכסף ואשקל הכסף שקל אותו שנית לפני העדים.

[לב, יא]
ואקח את הספר המקנה -
היה מנהגם לכתוב שני ספרים:
א) ספר המקנה שבו היה כתוב שפלוני מכר שדה פלונית לפלוני ביום פלוני, וספר זה היה חתום וקשור להיות למשמרת, ועם ספר הזה היו כתובים גם כן המצוה היינו התנאים שהם ממצוות התורה כמו נתינת הכסף, ודין חזרה ביובל ליורשים, מספר שני תבואות הוא מוכר וכדומה, והחקים, הם העניינים שהם מנמוסי המדינה במכירת שטרות, ורצה לומר את החתום המצוה שהמצוה והחקים היו חתומים וצרורים עם ספר המקנה.
ב) ואת הגלוי היה ספר שטר מכירה שהיה מגולה בלתי מקושר וחתום שהיה ביד הקונה להראות לכל שהוא שדהו לבל יצטרך לפתוח ספר החתום בכל עת.

[לב, יב]
ואתן את הספר המקנה -
רצה לומר ספר הגלוי וספר המקנה, שני הספרים נתן אל ברוך בן נריה כי ברוך חי זמן רב אחר ירמיה והיה חי בשובם מבבל שאז ימסרנו ליורש ירמיה.

[לב, יד]
לקוח וכו' ואת ספר הגלוי -
כי גם ספר הגלוי לא יצטרך לו עתה רק אחר ימים רבים לכן צוהו לתתם בכלי חרש וכו'.

[לב, טז]
ואתפלל אחרי תתי -
כי מקודם לא התפלל שלא יאמרו שקשה בעיניו להוציא מעותיו על מכירת השדה ושמתרעם על זה.

[לב, יז]
הנה אתה עשית -
רצה לומר כי יש ג' מיני הנהגות:
א) ההנהגה בעת הבריאה, שעל זה אמר: אתה עשית את השמים ואת הארץ שאז קבעת חקי הטבע אשר לא ישתנו, וזה היה בכחך הגדול ובזרועך הנטויה רצה לומר הבריאה יש מאין היה בכח גדול, וקיום הבריאה והתמדתה הוא בזרוע נטויה, כי התמדת המציאות וקיומו היא בריאה תמידית, וזרועו הפועלת נטויה תמיד לפעול ולחדש בכל יום מעשה בראשית, כי בסור ידי היוצר והשגחתו רגע תמוש ההויה בכללה, ואם כן לא יפלא ממך כל דבר לשדד הטבע להרסה ולשנותה כי אינו צריך לזה מעשה רק הסתלקות כחו מן הדבר ואז בטל מאליו.

[לב, יח]
עשה -
ב) ההנהגה הכוללת כל משך זמן עמידת העולם עם בעלי הבחירה, שמחשיב כל הדורות מראש ועד סוף כשלשלת אחת ומצד זה עושה חסד לאלפים וכו' והוא האל הגדול, שהוא כולל כל הסבות והמסובבים שזה גדר גדול, והגבור בשידוד הסבות על דרך הפלא, ה' צבאות המושל על כל הצבאות בהנהגתו הכללית.

[לב, יט]
גדול -
ג) ההנהגה שינהוג ה' עם בעלי הבחירה לפי מעשיהם הפרטים, ועל זה אמר שהגם שאתה גדול העצה ועצתך הכללית ערוכה בכל ושמורה בהנהגת הכלל מראש ועד סוף, בכל זאת אתה גם כן רב העליליה שהם המעשים הפרטיים שיתראה לפי מראה עינינו שהם משתנים מן העצה הכוללת לפי ריבוי המעשים הפרטיים הבחיריים המשתנים תמיד לטוב ולרע, ובכל זאת אין זה שינוי אצלך כי השינוי בא מצד המקבלים לפי הכנת מעשיהם, כי עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לכל איש פרטי בין כדרכיו ובין כפרי מעלליו כפי המחשבה והמעשה.

[לב, כ]
אשר -
מתחיל לבאר שלושה הנהגות הנ"ל:
א) על ההנהגה שקבע בעת בריאת שמים וארץ וחקי הטבע, נראה כחך במה שאתה יכול להרוס סדרי הבריאה וחקי הטבע, אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים, בעת יציאת מצרים, עד היום הזה שלא סרו האותות והמופתים בכל דור ודור, בין בישראל בין באדם בשאר אומות, שכולם השיגו נפלאותיך, ותעשה לך שם כיום הזה שאתה הבורא והמשגיח ולך היכולת והחכמה והרצון.

[לב, כא-כב]
ותוצא -
נגד הנהגה הכללית עם בעלי הבחירה שעליו אמר עושה חסד לאלפים, זה נראה ממה שהוצאת את עמך וכו', ותתן להם את הארץ הזאת אשר נשבעת לאבותם שזה מצד החסד ששמרת להאבות.

[לב, כג]
ויבאו -
ונגד ההנהגה הפרטית והשכר ועונש לאישים פרטיים שעל זה אמר: ורב העליליה וכו' לתת לאיש כדרכיו, אמר שבעת שבאו וירשו אותה ולא שמעו בקולך ובתורתך (זה נגד לתת לאיש כדרכיו), את כל אשר צוית להם לעשות לא עשו (זה נגד כפרי מעלליו) ותקרא אותם את כל הרעה הזאת.

[לב, כד]
הנה -
רצה לומר הלא אי אפשר כלל שלא תחרב העיר, מפני ג' טעמים:
א) כי הסוללות כבר באו העיר ללכדה,
ב) שגם בלא הסוללות העיר בעצמה כבר נתנה ביד הכשדים מפני הרעב והחרב והדבר,
ג) שבהכרח תחרב על ידי השגחת ה' כי אשר דברת היה ואם כן הלא תחרב העיר בודאי, והנך רואה וידעת מכל זה, ואם כן אתפלא איך.

[לב, כה]
אתה אמרת אלי קנה לך את השדה בכסף -
למה לי הקנין הזה הלא העיר נתנה ביד הכשדים, וממה נפשך אם דעתך שתהיה עוד הארץ מיושבת למה נתנה ביד הכשדים שהם דברים סותרים את עצמם?!

[לב, כז]
הנה אני ה' אלהי כל בשר -
הודיע לו ה' שהגם שעתה תחרב העיר וישראל יגלו בראש גולים על ידי ההשגחה האישיית לענשם על עונותיהם, בכל זאת לא תשתנה עצתו הקדומה אשר יעץ שהארץ תהיה מורשה לבני ישראל שהיא מוכרחת מצד שהוא אלהי כל בשר מצד ההנהגה הכוללת המקשרת את כל הדורות על ידי גלגולים וצרופים רבים, וממני לא יפלא כל דבר שלא תשתנה עצתי הקדומה, ומבאר -

[לב, כח-כט]
לכן הנני נותן וכו' ובאו הכשדים וכו' -
רצה לומר מה שאני נותן את העיר ביד נבוכדנצר והכשדים יציתו את העיר באש, ובתוכם ישרפו את הבתים אשר קטרו על גגותיהם לצבא השמים, שעל ידי זה נעשו הבתים כבמות עבודת אלילים שמחויב להרסם ולשקצם, כל זה היה מוכרח להעשות מפני.

[לב, ל]
כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עושים הרע בעיני -
בזה השוו בני יהודה עם בני ישראל לעשות הרע מנעוריהם, רצה לומר על ידי ההרגל מנעוריהם, וחוץ מזה הוסיפו בני ישראל שהם עשרת השבטים, כי בני ישראל אך מכעיסים אותי, שהם עשו להכעיס.

[לב, לא]
כי על אפי -
רצה לומר ומפני שראיתי שהם דומים לנטיעה שנתקלקלה שישתדל בעל הגן לעקרה ממקומה ולשתלה במקום אחר עד שתשביח ותשוב לאיתנה כדי שלא תושחת לגמרי ותשחית את כל הגן, כן תלה ה' השחתת ישראל בהמקום כאילו העיר היא סבת השחתתם, ולכן החריב את העיר וכלה חמתו על העצים ועל האבנים, וזה שאמר כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה, רצה לומר שהעיר הזאת מן היום אשר בנו אותה הייתה לי למגין על אפי וחמתי, שבעת יחטאו ישראל אכלה אפי וחמתי בהעיר הזאת, ואתלה ההשחתה בהמקום לא בהנטיעה להסירה מעל פני, ובזה ינצלו ישראל, ומבאר כי הוכרח לעקור הנטיעה מן המקום באשר נשחתה לגמרי.

[לב, לב]
על כל רעת בני ישראל ובני יהודה -
שלא חטאו לתיאבון רק להכעיסני, ולא שחטאו יחידים רק המה מלכיהם כהניהם ונביאיהם (כמו שאמר הכהנים לא אמרו איה ה' וכו' למעלה ב') וגם כלל האומה בין איש יהודה ובין יושבי ירושלים.

[לב, לג]
ויפנו -
וגם כשבאתי להשיב אותם אל דרך הטוב פנו עורף, הגם שלמדתי אותם ולא פעם אחד רק השכם ולמד, ולא לבד שלא קבלו דברי כי גם אין שומעים כלל לדברי שעל ידי השמיעה יקחו מוסר, כמו שאמר: השמן לב העם וכו' פן יראה בעיניו וכו':

[לב, לד]
וישימו -
גם העמידו שקוציהם בבית ובנו במות הבעל בענין שטמאו גם את המקום והבית.

[לב, לו]
ועתה -
רצה לומר ואחר שמה שעקרתי את הנטיעה הנשחתת ממקומה והחרבתי את המקום היה זה כדי לתקנה בעתיד שעל ידי כך תשוב ותכונן, ולכן כה אמר ה' אל העיר הזאת אשר אתם אומרים נתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר ונדמה שהחרב והרעב היה סבת החורבן, ושהשליכה ה' מעל פניו לגמרי, לא כן כי על ידי החורבן.

[לב, לז]
הנני מקבצם וכו' -
ועקירה זו היא לצורך נטיעה, שעל ידי כך והשבותים אל המקום הזה אחר שיתוקנו בעתיד והושבתים לבטח.

[לב, לט]
ונתתי להם לב אחד -
רצה לומר ואז לא יחטאו עוד עד שיגלו שנית בעבור חטאותיהם כי אתן להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי, כי עתה יסורו מיראת ה', או מפני חילוק הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש, שלב האדם חלוק לשני לבבות:
בצד א' יתעוררו ציורים הטובים מצד כחות החכמה והשכל אשר יבחרו בדרך הטוב,
ובצד א' יתרוממו הציורים הרעים ציורי התאוה והזדון, ואז יהיה להם לב אחד מצייר אך ציורי השכל והדעת ביראת ה' כל היום, ועוד יסורו מיראת ה' מפני הדרכים והמנהגים הרעים אשר הרגילו עצמם בהם, ואז יהיה להם רק דרך אחד ליראה אותי כל הימים, כי לא תמשול רוח התאוה והרשעה עוד בנפש.

[לב, מ]
וכרתי להם ברית עולם -
כמו שהם יקבלו עליהם ליראה אותי תמיד, כן הברית שאכרות עמהם לא יהיה עוד על תנאי, רק יהיה החלטי שלא אשוב מאחריהם להטיבי אותם, ואחר שאכרות להם ברית החלטי בלי תנאי אז אצטרך לסלק הסבה שתוכל לגרום הפרת הברית והוא החטא, ועל ידי כך ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי, באופן שעל ידי שיכינו לבבם ליראה אותי תמיד תהיה הברית ברית עולם בלי תנאי, ועל ידי זה אהיה מוכרח לשמרם מחטא המפר הברית באשר לא אוכל להפיר הברית ההחלטיי ובזה ארויח:
א) כי -

[לב, מא]
וששתי עליהם להטיב אותם -
כי אחר שעל ידי הברית ההחלטיי אני מוכרח להטיב אותם תמיד, ואם היו חוטאים לא הייתי שש בהטבה זאת, אבל אחר שאתן יראתי בלבבם אשיש להטיב אותם, שגדר השישה הוא שמראה שמחתו בגלוי.
ב) ונטעתים בארץ באמת בכל לבי, משאם כך אם היו חוטאים לא היה לבי דבוק עמהם מפני חטאתיהם.

[לב, מב]
כי כה אמר ה' כאשר הבאתי את כל הרעה -
רצה לומר אחר שהרעה היא רק הכנה אל שיתוקנו ויהיו מוכנים לקבל הטובה, אם כך כאשר הבאתי את הרעה כן אנכי מביא עליהם את הטובה.

[לב, מג-מד]
ונקנה -
וזה היה האות מה שצויתי לך לקנות השדה מאת חנמאל, אשר אתם אומרים שממה היא, שדות בכסף יקנו וזה הפך השממה שהשדות שם בחנם, ונגד מה שאתם אומרים נתנה ביד הכשדים, וכתוב בספר וחתום והעד עדים שזה הפך מקנין הכשדים שאם ימכור אדם שם שדה לא ימכרהו בשטר ובעדים פן ישמע להמלכות שמחזיק בה כקנינו, וזה יהיה מפני כי אשיב את שבותם.