[לג, ב]
כה אמר ה' עושה -
העשיה היא גמר הדבר, והיצירה היא הוצאת צורת הדבר שהיא קודם העשיה, רצה לומר אצל ה' כבר נעשה הדבר ונגמר כי דבר ה' הוא כאילו נעשה בפועל, ואצל התחתונים שאצלם יעשה ה' את הדבר על ידי סבות ומסובבים ועל ידי ההמשך בזמן אני יוצר להכין את הדבר שתצא לפועל בעולם השפל בבוא הזמן וקץ הימין.

[לג, ג]
קרא אלי ואענך -
נגד מה שאמר למעלה (ט"ו ט"ז) שירמיה לא היה יכול לנבאות בכל עת שרצה, שעל ידי שנבא פורענות לא יכול לשמוח בשמחה של מצווה שעל ידי השמחה תחול עליו הרוח, ולא נבא רק בעת קראו ה' והכינו לזה, אמר אליו שעתה שיודיעו בשורות טובות יוכל לקרא וה' יענהו לנבאותו בעת שירצה. גדולות מהיותם חוץ לטבע, ובצורות וחזקות כי לא ישתנו ויתקיימו לעד. ולא ידעתם, כי עד עתה לא הודיעו רק פורעניות.

[לג, ד-ה]
אל הסוללות ואל החרב באים להלחם -
רצה לומר שבתי העיר נתוצים על ידי הסוללות והחרב שהסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על העיר, ולמלא את הבתים פגרי האדם, אשר הכיתי רצה לומר שנענשו אם על ידי ה' בעצמו עונש השגחיי, ועל זה אמר: אשר הכיתי באפי ובחמתי, ואם מעצמו על ידי הסתרת פנים, ועל זה אמר: ואשר הסתרתי פני, כמו שאמר: והסתרתי פני מהם והיה לאכול, וכל זה היה על כל רעתם בין ההכאה ובין הסתרת פנים לא היה מפני שמאסתים לעולם רק על כל רעתם, כרופא שמקיז דם שאינו כדי למחוץ רק כדי לרפא.

[לג, ו]
הנני מעלה לה ארוכה -
שעל ידי ההכאה הזאת יהיה לה ארוכה על השבר מבחוץ, ומרפא על החולי הפנימית.

וגליתי להם עתרת -
רצה לומר אגלה להם איך יעתר להם השלום והאמת להתרצות אליהם להיות אתם בעתיד.

[לג, ז]
והשיבותי -
את הגולה.

ובניתים -
בנין המלכות ובנין העיר והמקדש.

[לג, ח]
וטהרתים -
על העבר אטהר אותם מטומאת עונם, והנה העון מטמא את הנפש, ומקטרג עליהם לפני ה', נגד הטומאה וטהרתי, נגד הקטרוג וסלחתי.

[לג, ט]
והיתה -
ועל העתיד יהיה לי לשם ששון, ופחדו ורגזו המאמרים מקבילים ופחדו על כל השלום שעל ידי כך יפחדו מהם להלחם אתם, ורגזו על כל הטובה.

[לג, י]
במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא -
החורבה שייך על הבנינים, והשממה שייך על כל הארץ, ושממה הוא יותר מן חורבה, ועל זה אמר במקום הזה היינו בעיר ירושלים שעליו היו אומרים חרב הוא על ידי בניניו שנחרבו, ומוסיף גם בשאר ערי יהודה וגם בחוצות ירושלים (בחוצות הם אחורי הבתים) שהם היו נשמות שהוא יותר מחורבה.

[לג, יא-יב]
קול ששון -
על ידי הזווגים שיעשו, קול אומרים הודו על הנסים שיעשה להם,
ונגד מה שאמר: חרב הוא מאין אדם,
אמר: שישמע קול ששון וכו'.

ונגד מה שאמר: חרב הוא מאין בהמה,
אמר: שיהיה נוה רועים.

[לג, יג]
עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה -
אחר שדבר מנוה צאן חזר להמשיל כלל האומה כצאן ושיהיה להם רועה המונה אותם לדעת אם לא נחסר מנינם.

[לג, יד-טז]
והקמותי -
היא הנבואה שנבא למעלה (כ"ג ה' ו'), ועיי"ש התבארו פסוקים אלה.

[לג, יז]
לא יכרת לדוד -
מימות המשיח והלאה.

[לג, כ]
אם תפרו -
ביאר שברית המלוכה והכהונה הוא מוכרח לקיום כלל המציאות כמו שחקי הטבע מוכרחים, וכמו שאי אפשר שיבטל את בריתו עם כלל המציאות כן אי אפשר שיבטל ברית המלוכה והכהונה לא שיבטלם לגמרי כמו שלא יפר בריתי היום והלילה, ולא שלא יבואו בזמן המוגבל אל הגאולה כמו שאי אפשר לבלתי היות יומם ולילה בעתם.

[לג, כב]
אשר -
עוד באר שירבו משרתיו בארץ כמשרתיו בשמים, עד ששתי המערכות העליונה והתחתונה יגבילו זה את זה שיהיה להתחתונה טבע קיים כמו לעליונה, וגם יהיה מרובה בכמות כמוה.

[לג, כד]
שתי המשפחות -
הם אמרו הלא משפחת דוד ומשפחת אהרן אשר בחר ה' להעניקם יתר שאת וכרת עמהם ברית מיוחד ובכל זאת וימאסם, וכל שכן שמאס את העם בכלל שלא היו חשובים אצלו כשתי המשפחות האלה, ועל ידי כך את עמי ינאצון ויבזו אותם שאי אפשר שיהיו עוד גוי לפניהם, רצה לומר לפני שתי המשפחות, שאי אפשר שהם יהיו קודמים במעלה לפני שתי המשפחות והם ישארו להיות גוי קדוש לפני ה'.

[לג, כה]
כה אמר ה' אם לא בריתי -
רצה לומר אם יצוייר שלא יהיה עוד ברית היום והלילה במציאות, ואם יצוייר שחקות שמים וארץ לא שמתי, שיתבטלו חקי הטבע והשמים והארץ כאילו לא שמתי אותם, אז יצוייר.

[לג, כו]
שגם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס -
(כי שתי הבריתות מוכרחים אל המציאות ומהלך השלמות הכללי) ורצה לומר מקחת מזרע יעקב מושלים אל זרע אברהם יצחק ומזרע דוד מושלים אל זרע יעקב, שזרע דוד ימשלו על זרע יעקב, וזרע יעקב ימשלו על בני ישמעאל ועשו.