[לד, א]
וכל ממלכות וכל העמים -
היינו ממלכות שהיו תח.ת ממשלתו וגם עמים אחרים שלא היו תחתיו והשתתפו לצור על ירושלים משנאת ישראל:

[לד, ב-ג]
ואמרת אל צדקיה ואמרת אליו -
צוהו שיאמר זאת בנבואה אל העם וגם שיאמר כן אל צדקיהו בעצמו, ורצה לומר תאמר פעם אחר פעם להודיע לכל וזה היה הטעם שכלאו צדקיה עבור נבואה זאת כנ"ל סי' ל"ב, שהנבואה שלמעלה נבא אל העם, שכן הוא סגנון הנבואה שם וסיים שם כי תלחמו לא תצליחו שכל זה אזהרה אל העם, ולכן כלאו כי על מה שאמר הנבואה אליו בעצמו לא היה ראוי שיחר אפו עליו שהוא עצמו שאלו כל פעם על דבר ה', ולכן ספר פה שמה שנבא ירמיה זאת כמה פעמים גם על זה היה מצווה מאת ה'.

[לד, ד]
כה אמר ה' עליך -
רצה לומר הפורעניות הזאת היא בעון הדור, ובעונם תתפש גם אתה, (כי צדקיהו היה צדיק) ובכל זאת עליך על ידי צדקתך אמר ה' שלא תמות בחרב, שהמת בחרב המלך אין מספידים עליו, ואתה -

[לד, ה]
בשלום תמות -
ולכן ישרפו לך וכו' ויספדו לך, כי דבר שאף שטבע הענין יחייב שיהרוג אותך על פי משפט שעברת על השבועה, תנצל ממות מפני שאני דברתי, וגם רצה לומר שהלא דבר ה' לטובה לא תשוב ותתקיים בכל אופן.

[לד, ח]
לקרא להם דרור -
שדבר באזני העם שעל ידי ברית הזה יקראו לעצמם דרור, שעד עתה לא היה אחד מהם בטוח בעצמו פן יעני וימכר לעבד, ועל ידי תקנה זו יהיו חפשים כל ימי חייהם, והמלך קרא להעם לא להשרים, כי חשב שהשרים לא יתרצו לזה שהם לא ייראו מחשש עניות רק העם יתרצו.

[לד, ט]
לשלח -
תקן שתי תקנות:
א) לשלח איש את עבדו חפשים, העבדים שהם תחת רשותם ולא עבדו שש שנים.
ב) על העתיד לבלתי עבד בם איש ביהודי אחיהו בעתיד.

[לד, י]
וישמעו -
ובכל זאת שמעו גם השרים לדבר המלך -
א) שמעו לכרות את הברית, בין לשלח את העבדים חפשים, בין על העתיד לבלתי עבד בם עוד מכאן ולהבא, וגם וישמעו וישלחו שאחרי שכרתו הברית שמעו ועשו מעשה בפועל וישלחו אותם.

[לד, יא]
וישובו -
כפי הנראה שבעת ההיא היו רבים מדלת העם נכבשים לעבדים אל הנושים שנשו בהם, ובעת המצור התירא המלך שימרדו אז לצאת אל נבוכדנצר כדי שיפטרו מעבדות ולכן כרתו ברית לשלחם. שכן קרה אל הרומיים בימי קדם שבעת מלחמה הוכרחו לקרא דרור להמשועבדים להם בעד חובותיהם להשקיט המרד כידוע בקורות ימי קדם. ואחר שנסתלק המצור שבו והחזיקו בם לעבדים ושפחות, ובזה חטאו בשתים:
א) מה שעברו על הברית והשבועה,
ב) מה שכבשום לעבדים אחר שהיו חפשים וזה גזל גמור גזלת נפשות.

[לד, יג]
ביום הוציאי אותם מארץ מצרים -
שכמו שהוצאתים מבית עבדים כן לא יעבדו באחיהם שהם יצאו לחירות כמוהם.

[לד, יד]
מקץ שבע שנים -
רצה לומר ממצוות התורה הוזהרו לשלחו אחר שש שנים ולא שמעו למצוות התורה ולא הטו אזנם לנביאים המוכיחים אותם על זה.

[לד, טו]
ותשובו -
ואתם ברצותכם לתקן חטא אבותיכם שבתם בתשובה אל קצה האחרון, הוספתם גדר לקרא דרור אף קודם שש שנים, שזה אינו חיוב מצד הדין רק ותעשו הישר בעיני לפנים משורת הדין, וגם ותכרתו ברית.

[לד, טז]
ותשובו -
ותרעו בשתים:
א) ותחללו את שמי במה שעברתם על דברי הברית,
ב) ותשיבו וכו' אשר שלחתם חפשים ותכבשו שזה גזל גמור כנ"ל.

[לד, יז]
הנני קורא לכם דרור -
כי מי שהוא עבד ה' הוא חופשי מן המקרים ואין דבר אחר שולט עליו, וכשיוצא חופשי מרשות ה' הוא תחת רשות המקרים כמו שאמר (למעלה ט"ו) אנה נצא וכו', אשר לחרב וכו', וזה שאמר הנני קורא לכם דרור, וזה עונש על שכבשום לעבדים, ועל שעברו את הברית אומר -

[לד, יח]
ונתתי את האנשים -
שעברו ברית כפול:
א) ברית התורה אשר מכבר, וזה שאמר: העוברים את בריתי,
ב) הברית שכרתו עתה, ועל זה אמר: אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני.

[לד, כ]
ונתתי אותם ביד אויביהם -
על העברת ברית התורה, והיתה נבלתם למאכל נגד הברית שכרתו בין בתרי העגל.

[לד, כא]
ואת צדקיהו -
הגם שלא עבר בין בתרי העגל היה בידו למחות ולא מיחה.