[לו, ג]
אשר אנכי חושב לעשות להם למען ישובו -
רצה לומר שמה שאני חושב לעשות להם הרעה אינו כדי להרע להם רק התכלית היא למען ישובו בתשובה ועל ידי כך וסלחתי לעונם ולחטאתם ולא אעשה הרעה כמו שאמר: הנני יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה (למעלה י"ח).

[לו, ד]
ויקרא ירמיה את ברוך -
פירש הרי"א:

שכל דברי נבואותיו כתב על ספר בעצמו בלשון צח, לא כן מגלת קינות שלא נכתבו בנבואה רק ברוה"ק שהיא מדרגה למטה מהנבואה הוצרך להקל מעליו את המלאכה לכתבה על ידי ברוך, ועל זה אמר אחר כך: ויקרא ברוך את דברי ירמיה שאם היו דברי נבואה היה קוראם דברי ה' לא דברי ירמיה.

[לו, ז]
אולי תפול תחנתם -
רצה לומר כי הם מתחננים על הרע ההוה ועל ידי שתקרא באזניהם ישימו על לבם ויתחננו על העתיד, וישובו איש מדרכו הרעה כי על העתיד יתקנו בתשובה, כי גדול האף והחמה אשר דבר ה' לעשות להם בעתיד.

[לו, ח]
ויעש ברוך -
רצה לומר כי ירמיה צוהו בשנה הרביעית ליהויקים והוא לא קרא עד השנה החמישית בחדש התשיעי, מבאר שזה היה מפני שעשה ככל אשר צוהו ירמיה, רצה לומר כפי התנאים שצוהו באיזה אופן יקרא דברי ה' בבית ה' שהיה הציוי שיהיה בבית ה' וביום צום, ובעת שמתקבצים גם מן הערים, כמו שאמר: וגם באזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראם, ולכן -

[לו, ט]
ויהי בשנה החמישית -
א) שאז קראו צום,
ב) שהיה לפני ה' (בבית ה'),
ג) שהיו שם כל העם שבירושלים,
ד) וכל העם הבאים מערי יהודה, לכן המתין עד הזמן ההוא.

[לו, טז]
פחדו איש אל רעהו -
רצה לומר שפחדו כל אחד מפני רעהו פן יגיד אחד מהם למלך ויקצוף עליהם על שלא הודיעוהו, לכן אמרו: הגיד נגיד למלך שאנו מוכרחים להגיד.

[לו, יז]
ואת ברוך שאלו -
כי השרים בימי יהויקים כבר החליטו שאין משפט מות לירמיה על נבואתו כי בשם ה' דבר כמו שאמר למעלה סי' כ"ו, רק על ברוך נסתפקו פן העתיק הוא את הדברים מספרו של ירמיה מדעתו בלי שליחות מה' ובזה יתחייב מיתה, ועל זה שאלו: איך כתבת, וגם כללו בזה אם לא הוסיף בה דברים מדעתו.

[לו, יח]
ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה -
רצה לומר שקרא הדברים מפיו בדרך נבואה, והראיה שאני כותב על הספר ובדיו, כי כתבי הקדש אין נכתבים אלא מתוך הכתב כמו שאמר במגלה ואיך כתבתי מפיו, ועל כן שקריאתו הוא קריאת ה' בעצמו בנבואה,
כמו שאמר בפ"ק דב"ב:

הקב"ה אומר ומשה כותב,

ומזה בעצמו נודע גם כן שהוא מכלל כתבי הקדש שלכן כתב על הספר ובדיו כדין כתבי הקדש דבעי ספר ודיו, וגם רצה לומר שלא הוסיף דבר רק מה שקרא מפיו כתב על הספר.

[לו, יט]
לך הסתר אתה וירמיהו -
כי רצו להצילו, יצוו שיסתר גם ירמיה, שאם היה אומר שהעתיק מספר שכתב ירמיה לעצמו לא היה ירמיה מתחייב למלך על מנת שכתב זכרון דברים לעצמו, אבל אחר שאמר שהוא נשלח בשליחות מירמיה הלא יתחייב גם ירמיה.

וכבר אמרו חז"ל:

שיהויקים היה רשע ודורו היו צדיקים וההפך בצדקיהו,

שכן תראה שהם רצו להציל את ירמיהו, והמלך רצה להרגו, ובימי צדקיהו היה בהפך שהשרים רצו להרגו והמלך הצילו.

[לו, כא]
העומדים מעל למלך -
הם שרים אחרים שעמדו עליו אז כי השרים שחושב בפסוק י"ב כבר שמעו מברוך.

[לו, כד]
ולא פחדו מן הדברים ולא קרעו בגדיהם -
על שריפת המגלה, שהרואה כתבי הקדש נשרפין צריך לקרוע וכל עבדיו השומעים הם השרים העומדים מעל למלך.