[לח, ב]
והיוצא וחיה והיתה לו נפשו לשלל וחי -
רצה לומר כי שומרי המלך היו הורגים את כל היוצא אל הכשדים, לכן אמר שמי שיצא ויחיה ולא יהרג על ידי שומרי המלך תהיה לו נפשו לשלל וחי שהכשדים לא יהרגוהו, (ויען שהיוצא אל האויב יוצא ללחום ולשלול שלל אמר במליצה שהשלל שיבוז הוא יהיה הצלת נפשו).

[לח, ג]
כה אמר ה' -
מפני שרבים יבחרו יותר לסבול רעב ודבר בעיר כדי להציל את העיר ולא יצאו אל האויב, אמר שהעיר תנתן ביד האויב בכל אופן.

[לח, ד]
כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה וכו' כי האיש הזה וכו' -
רצה לומר מפני שירמיה אמר שהוא מרפא ידי אנשי המלחמה לטובתם שעל ידי שלא ילחמו ינצלו, והם אמרו שמה שהוא מרפא ידיהם הוא מפני שאיננו דורש לשלום כדבריו, רק לרעה שיכבשם נבוכדנצר ויגלם בגולה.

[לח, ה]
הנה הוא בידכם -
כי צדקיה הוציאו חופשי (כנ"ל סי' הקודם), אבל אחר שאין כח למלך עליכם בשום דבר, והוא בידכם, תעשו כאשר תרצו.

[לח, ט]
הרעו האנשים וימת תחתיו -
רצה לומר הלא גם בלא זה כבר היה מת תחתיו במקום שהיה מפני הרעב, והיה מיתתו בשב ואל תעשה, ואם כן הרעו את אשר השליכו אותו אל הבור להמיתו בקום ועשה.

[לח, י]
קח שלשים אנשים -
מפני שהמלך כבר סלק את עצמם מזה כמו שאמר הנה הוא בידכם, ויוכלו אנשי המשמר למחות בידו, לכן ציווה שיקח שלשים אנשים להוציאו ביד חזקה.

[לח, יד]
שואל אני אותך דבר -
רצה לומר כי רצה לשאלו כמה פרטים, ואמר לו אני שואל אותך דבר אחד כולל כל השאלות, והוא בל תכחד ממני דבר באופן שתגיד כל הפרטים שידעת.

[לח, טו]
כי אגיד וכי איעצך -
רצה לומר יש לי הגדה מהרע העתיד לבא, ויש לומר עצה איך תנצל ממנו, ואם אגיד לך הרע המעותד תמיתני, ואם איעצך להנצל לא תשמע.

[לח, טז]
אם אמיתך -
בעצמי, ואם אתנך ביד האנשים שהם ימיתו אותך.

[לח, יז]
אם יצא תצא -
התחיל בהעצה שאם תצא וחיתה נפשך,
א) שלא תאשם נפשך נגד ה' על שתגרום רעות רבות,
ב) שלא תשרף העיר,
ג) וחיית אתה וביתך שלא יהרגוך.

[לח, יח]
ואם לא תצא -
זה הוא ההגדה.

[לח, יט]
אני דאג את היהודים -
מפני שהיו בירושלים שתי כתות:
כת א' שרצו להשלים עם הכשדים,
וכת השרים עם המלך שרצו להלחם,
ושתי הכתות נלחמו זה בזה כמו שאמר ביחזקאל סי' כ"א, ועל כן היהודים שנפלו אל הכשדים היו שונאים את צדקיהו וירא פן יתנו אותו בידם, והנה הנביא אמר לו: אם יצא תצא וחיתה נפשך, ולא אמר וייטב לך ותחי נפשך כמו שאמר אחרי זה, ואם כן לא הבטיח לו רק שיחיה, והתירא פן יתנהו ביד היהודים ויחיה חיי הבוז והקלון.

[לח, כ]
ויאמר ירמיהו לא יתנו -
והביא לו ראיה מדבור השני שהראהו ה' שהנשים ילמדו עליו זכות שהוא אינו אשם בדבר המרד ועל ידי זה יצא זכאי בהשפטו, וזה שאמר: שמע בקול ה' לאשר אני דובר אליך הוא הדבור השני שאדבר אליך, שמן הדבור הזה תדע כי וייטב לך ותחי נפשך, שחוץ מן החיים ייטב לך גם כן, ובאר לו הדבור השני.

[לח, כא]
ואם מאן אתה לצאת כה הראני ה' -
שמן הדבור הזה יבין שאם יצא ייטב לו כי יצא זכאי אם יצא בעצמו.

[לח, כב]
כל הנשים מוצאות והנה אומרות -
רצה לומר שידרשו מאת הנשים שהן המשרתות בבית המלך מה היה סבת המרד, והם ילמדו עליך זכות ויאמרו שהמלך אינו אשם בדבר כי אנשי שלומך הם השיאו ופתו אותך תחלה, ואחר כך אף שהמלך רצה לחזור ולהשלים עם נבוכדנצר לא יכול, כי הטבעו בבוץ רגליך שהיה דומה כנטבע בבוץ שאינו יכול לצאת, כמו שאמר כי אין המלך יוכל אתכם דבר, כי כבר היה ביד השרים, כן ילמדו עליך זכות, ועל ידי כך -

[לח, כג]
ואת כל נשיך ובניך מוצאים אל הכשדים -
לעשות בהם שפטים על שהם הסיתו אותך, כי לכן המית את בני צדקיה, וגם אתה לא תמלט כי לכן עור את עיניו על שלא ראה האמת והלך בחשך. ואת העיר תשרף שדומה כאילו אתה שרפת, על ידי שלא השלמת אותו.

[לח, כה]
מה דברת אל המלך ומה דבר אליך המלך -
רצה לומר כי צדקיהו ידע שירמיה לא יוציא דבר שקר מפיו, והשרים ישאלוהו שתי שאלות ביחד מה שדבר אל המלך ומה שדבר המלך אליו, ואמר לו המלך שישיב להם.

[לח, כו]
מפיל אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן -
והם יבינו שהיא תשובה על שאלה מה דברת אל המלך, ובאמת יהיה זה תשובת ירמיה על שאלת מה דבר אליך המלך כי המלך דבר אליו שיאמר מפיל אני תחנתי לפני המלך וכו', ובזה לא ידבר שקר, וזה שאמר -

[לח, כז]
ויבוא וישאלו -
רצה לומר ששאלו אותו שתי השאלות הנ"ל, ויגד להם ככל הדברים אשר צוהו המלך ולא היה שקר, והם לא הבינו וחשבו שזה תשובה על השאלה מה דברת אל המלך, ולכן החרישו ולא שאלו עוד מה דבר אליך המלך שאז לא מצא תשובה, אבל הם החרישו כי לא נשמע הדבר רצה לומר שלא הבינו תשובתו וטעו.

[לח, כח]
והיה כאשר נלכדה ירושלים -
זה מוסב למה שאמר בסי' שאחר זה פסוק ג' כאשר נלכדה ירושלים ויבואו כל שרי מלך בבל, ושני פסוקים הראשונים מסי' הבא הוא מאמר מוסגר, וגם יש לומר שרמז בזה שמעת ההיא כבר נחתם גזר דין אחר שצדקיה הקשה ערפו ולא שת לבו גם לזאת וכמו שאמר לקמן ל"ט ט"ז הנני מביא דברי על העיר הזאת לרעה ולא לטובה וכמו שפירשתי שם, ומעת ההיא כבר היה דומה כאילו כבר נלכדה ירושלים.