[לט, א]
בחדש העשירי -
עיקר הספור בא לקמן סי' נ"ב ופה רצה לומר שנבואת ירמיה נתקיימה.
ורי"א פירש:

שהגם שהבקעה העיר בתמוז לא נכנסו עד ז' אב שכל החדש היו היהודים נלחמים עליה עד שלחצם הרעב, בחדש העשירי (בעשור לחדש מ"ב כ"ה, ולקמן נ"ב ד' יחזקאל כ"ד א'), ויצרו, ויבנו עליה דיק סביב (שם ושם):

[לט, ב]
בתשעה לחדש -
(ולא היה לחם לע"ה ותבקע העיר, שם) רצה לומר שעל ידי הרעב נבקעו העם לצאת אל מלך בבל, ועל ידי כך -

[לט, ג]
ויבואו כל שרי בבל -
ונכנסו לפנים מן החומה.

[לט, ד]
ויהי כאשר ראם -
(וזה היא הבקעת העיר שנזכר במלכים ולקמן שהיה בקיעה שנית בלילה דרך שער בין החומתים).

[לט, ח]
ואת בית המלך -
זה היה בחדש החמישי על ידי נבוזראדן (מלכים ולקמן נ"ב).

[לט, ט]
ואת יתר העם הנשארים -
רצה לומר חוץ לעיר, ובמלכים ולקמן שם: ואת יתר ההמון.

[לט, י]
אשר אין להם מאומה -
כי ידע שאלה לא ימרדו בו כי הוא נתן להם כרמים וכו'.

[לט, יב]
ואל תעש לו מאומה רע -
רצה לומר מה שרע בעיניו הגם שאתה תעשהו לטובתו לא תעשה רק ככל אשר יאמר.

[לט, יג-יד]
וישלח נבוזראדן וכו' וישלחו -
מה שאמר וישלח, היינו המלך שלח את נבוזראדן וכל רבי מלך בבל, והם שלחו שלוחיהם ויקחו את ירמיה להוציאהו אל הבית, שנתנו לו בית לשבת, וגם היה חופשי וישב בתוך העם כרצונו.

[לט, טז]
לרעה ולא לטובה -
כי עד עתה היה הרעה לתכלית הטובה כדי שעל ידי כך ישובו וייטיב עמהם, אבל עתה נגזר גזר דינם והוא רק לרעה, כי אחרי ההתראה האחרונה שהתרה ירמיה בצדקיה ולא שמע לדבריו מאז היה מוכרח שתחרב העיר בכל אופן, וכמו שאמר שם: בסוף סימן הקודם, והיו לפניך ביום ההוא, שלא תפלט מן העיר ותראה את הרעה, ובכל זאת -

[לט, יז]
והצלתיך ביום ההוא -
אם מן האויבים שיש לומר בין השרים שלא תנתן בידיהם, ואם מחרב הכשדים.

[לט, יח]
כי מלט אמלטך -
על ידי השגחה יען שבטחת בי.