[מד, ב]
כה אמר ה' אתם ראיתם -
כשיראה האדם איזה התחדשות ידרוש אחר סבתו, ואם ראה שקודם ההתחדשות הזה קדם דבר אחר, אז יחקור אם הדבר הקודם היה סבה לדבר המאוחר שנתחדש אם לא, אבל אם בא אליו נביא ויאמר לו דע כי דבר זה הנעשה עתה יהיה סבה לדבר פלוני שיתחדש אחריו, וכן בא הדבר כפי נבואת הנביא אז לא יסתפק כלל שהדבר הקודם היה הסבה לדבר המאוחר, וזה שאמר: אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלים שנתחדש שם עניין גדול, שבאו עליה רעות רבות והם מתמידים בזמן, כמו שאמר: והנם חרבה היום הזה.

[מד, ג]
מפני -
וגם ראיתם הסבה הקודמת לפני הרעה שהיא רעתם אשר עשו להכעסני בעבודת אלוהים אחרים, וגם אי אפשר שתספקו כלל אם מעשיכם הרעים היו הסבה אל הרעה שבאת עליכם, כי ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים שהגידו לכם בתמידות השכם ושלוח שלא תעשו את דבר התועבה הזאת שהוא עבודת אלילים, וגם ראיתם כי כמו שאמרו הנביאים כן היה, כי על ידי.

[מד, ה]
שלא שמעו ואף לא הטו את אזנם -
לא לשוב מרעתם לעשות תשובה על העבר ולא לבלתי קטר לאלהים אחרים בעתיד.
על ידי כך -

[מד, ו]
ותתך חמתי ואפי -
וזה היה סבת הרעה שבאה עליכם, ותבער, רצה לומר הנה עד עתה בערה החמה בערי יהודה ותהיינה לחרבה וה' כלה חמתו על העצים והאבנים, אבל -

[מד, ז]
ועתה למה אתם עושים רעה גדולה על נפשותיכם -
עתה לא תכלה החמה על הערים והבנינים כמו עד עתה רק על הנפשות, להכרית לכם איש ואשה לבלתי הותיר לכם שארית, (לעומת שתחלה נותר על כל פנים שארית), והוא במה שאתם עושים.

[מד, ח]
להכעסני במעשי ידיכם לקטר בארץ מצרים -
אשר אינכם שם תושבים כמו בארץ יהודה רק אשר אתם באים לגור שם ובזה תהיה הרעה כפולה:
א) למען הכרית לכם שתכרתו לגמרי,
ב) ולמען היותכם לקללה בכל גויי הארץ, אחר שאתם בין הגוים ויראו מעשיכם ועונשיכם.

[מד, ט]
השכחתם -
שואל אותם הכי שכחו את הסבה שגרמה את הרעה, והוא השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה וכו', הרעות שעשו המלכים וכל העם ובפרהסיא בערי יהודה וזה אי אפשר לשכוח, או האם יכחשו את המסובב שהוא הרע שהשיגם על ידי כך, ועל זה אמר הכי -

[מד, י]
לא דכאו היום הזה -
הכי לא הועילו הצרות לדכא אתכם עד דכא, עד שלכן לא יראו מן העונש ולא הלכו בתורתי, על ידי שראו העונש הבא אל העובר על התורה.

[מד, יא]
לכן הנני שם פני בכם לרעה -
כי בחורבן ירושלים היו פני ה' וכוונתו לטובה, ושיהיו כזריעה שבהפסד הזרע יוציא פרי תבואה (כנ"ל סי' ל"ב), אבל בכם אשים פני רק לרעה ולא כזריעה רק להכרית את כל יהודה.

[מד, יב]
ולקחתי -
מפני שהיו ביניהם שתי כתות:
כת אחת שבאו למצרים להשתקע שם והם שרי החילים והזדים,
וכת אחרת שבאו בעל כרחם עם השרים, כמו שאמר: ויקח יוחנן בן קרח את כל שארית יהודה, (למעלה מ"ג ה') והיה בדעתם לשוב לארץ יהודה.
אמר שהכת הראשונה אשר שמו פניהם לבוא ארץ מצרים, שעקר מגמת פניהם היה להיות בארץ מצרים, הם יתמו כל לגמרי, כי בחרב וברעב יתמו, ומוסיף מקטן ועד גדול בחרב וברעב ימתו, כי לרוב יפלו הגדולים בחרב מלחמה כי הם הלוחמים ולא ברעב כי יבקשו אוכל למו, והקטנים יפלו ברעב מעניים ולא בחרב כי לא ילחמו, ועתה ישוו הקטן והגדול למות בין בחרב בין ברעב, וחוץ מזה והיו לאלה לשמה, כי -

[מד, יג]
ופקדתי וכו' כאשר פקדתי על ירושלים -
רצה לומר שיהיה כליון השגחיי על ידי שאני אפקוד עליהם בחרב וברעב ובדבר על ידי השגחתי, ורצה לומר כי אלה שהלכו להשאר במצרים הם התחברו אל חיל פרעה להלחם עם נבוכדנצר ולכן יפלו בנופלים.

[מד, יד]
ולא יהיה -
וגם הכת השניה שלא באו למצרים על דרך להשתקע ודעתם לשוב לארץ יהודה, וזה שאמר שלא יהיה פליט ושריד גם להבאים לגור שם לפי שעה ולשוב ארץ יהודה אשר המה מנשאים את נפשם שישובו ליהודה, כי גם מהם לא ישובו כי אם פלטים, שהגם שלא לחמו עם נבוכדנצר כלו ברעב ובדבר.

[מד, טו]
ויענו את ירמיהו כל האנשים היודעים וכו' -
רצה לומר כל הנשים היו מקטרות לאלהים אחרים רק רבות עשו זה שלא מדעת בעליהן, ולכן לא ענו רק האנשים היודעים שנשיהם מקטרות לאלהים אחרים, שהם היו נוגעים בדבר, והנשים ענו כולן, וכן העם היושבים בפתרוס ענו גם כן כולם שהם קטרו כולם האנשים והנשים.

[מד, טז-יז]
הדבר וכו' כי עשה נעשה -
הם הכחישו גוף הראיה שלו שהוכיח שהקיטור היה סבה להרעות שבאו עליהם, והם אמרו בהפך שהלא בימי אחז ומנשה שהתמידו בעבודת אלילים לא באה הרעה רק בימי צדקיהו שאז לא התמידו בעבודת אלילים כי רוב העם עבדו את ה' ושמעו לדברי הנביאים ולמה באה הרעה בימיו, מזה הוכיחו להפך שהקיטור היה מועיל ומגין בעדם ובעת התרשלו ולא הקטירו למלכת השמים באה עליהם הרעה, כי הקיטור היה אצלם כעין טלמסאות שהוא מסוגל להוריד על ארצם שפע הכוכבים והמזלות ממגד שמים מטל וגשמי ברכה וחשבו שעל ידי שהניחו מלקטר חסרו כל, וזה שאמר: כי עשה נעשה וכו' לקטר למלכת השמים כאשר עשינו ונשבע לחם, ומאז חדלנו לקטר חסרנו כל.

זאת שנית טענו שהם אינם משתחוים למלכת השמים לשם אלוהות כי מאמינים בה' ובהשגחתו ובנביאיו, רק שזה מועיל לדעתם בענין סגוליי, וזה שאמר: כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים ולא לשם אלוהות רק כאשר עשינו אנחנו ואבותינו בערי יהודה שהיה רק לקטר למלכת השמים קיטור סגוליי לבד וכעין מלאכה להוריד השפע מצד שהשמש היא המולכת בשמים, וממנה תבא התבואה והפירות, שהנסיון הוכיח שמועיל כי ונשבע לחם, שעל ידי זה בא שפע הטל והמטר והפראת התבואה, ובכל זאת ונהיה טובים רצה לומר טובים לאלהים, כי לא היה בזה הכחשה לאל ממעל ולכן רעה לא ראינו.

[מד, יח]
ומן אז חדלנו לקטר חסרנו כל –
ואם כן הורה הנסיון הפך דבריך.

[מד, יט]
וכי אנחנו מקטרים -
רצה לומר וכי תחשוב שזאת יעשו הנשים הסכלות מדעת עצמן, עד שמסכלותן יעשו זאת לשם אלוהות ועבודה, וכי מבלעדי אנשינו עשינו לה כונים הלא זאת עשינו בידיעת אנשינו שהם חכמים ונבונים, ולא לשם אלוהות רק כונים עשינו דמות שיהיה מכוון אל שפע הכוכב להיות כעין עצב ודפוס אל הכוכב שיריק עליו ברכתו, ועל מכוון זה הסכנו נסכים לא על כוונת אלוהות ולשם עבודה.

[מד, כ]
ויאמר ירמיהו, על הגברים -
הם אלה שידעו שנשיהם מקטרות, ועל כל הנשים ועל כל העם הם היושבים בפתרוס כנ"ל ט"ו, העונים אותו דבר כי עתה לא אמר עדיין נבואה בשם ה' עד אחרי זה, רק אמר דברי עצמו תשובה לעומת תשובתם.

[מד, כא]
הלא את הקטר השיב להם -
א) שמה שאמר שהם אין מקטירים לשם אלוהות רק בענין סגוליי, הלא גם בערי יהודה היה קטור כזה כמו שאתם מקטרים, ובכל זאת חרה אף ה', מבואר שהקטור הזה הוא תועבה בעיני ה',
ב) מה שטענו מדוע לא הענישם ה' בעת שהתמידו לעבוד עבודת אלילים והענישם בעת שהתרשלו בזה הלא את הקטר אשר קטרתם אתם ואבותיכם שגם אתם קטרתם כמו אבותיכם שהגם שבימי יהויקים וצדקיה לא התמידו בעבודת אלילים כבימי מנשה הקטור היה מתמיד בהם תמיד, ומה שלא העניש אתכם תיכף בימי אחז ומנשה כי אותם זכר ה'.

[מד, כב]
ולא יוכל עוד לשאת -
שה' המתין עד שנתמלא הסאה ומשא העונות היה מרובה וכבד מאד עד שלא יכול שאתו מפני כבדו, ואז כשנתמלאה הסאה בא העונש ותהי ארצכם לשמה, וזה עצמו ראיה על גודל העון בעיני ה' עד שלא העניש תיכף שזה ממדת הרחמים כמו שאמר: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקד עליכם וכו', אבל בחטא עבודה זרה שהוא גדול מאד המתין עד שנתמלא הסאה כדי שיכלה אותם ויכריתם באפו ובחמתו.

[מד, כג]
מפני -
רצה לומר ומה שנתן לפניכם מכשול לטעות שהרעה באה במקרה, ולא העניש אתכם תיכף בימי מנשה כדי שתדעו שבאה הרעה בהשגחה, השיב לזה:
א) מפני אשר קטרתם שבחטא גדול כזה מעלים העונש מן האדם ומקשה לבו להאבידו,
ב) ואשר חטאתם גם ביתר עבירות,
ג) ולא שמעתם בקול ה' שהנביאים הודיעו לכם שהעונש יבוא בהשגחה על החטא,
ד) ובתורתו וכו' לא הלכתם שאם הייתם יודעים את התורה היה נודע לכם שה' יעניש את החוטא על כן קראת אתכם הרעה כיום הזה מכל אלה הטעמים תחשבו היום שהרעה באה לכם במקרה ולא בהשגחה שאם לא כן היה ה' מעניש אתכם באופן שתשיגו שהרעה אינה מקרית רק השגחיית.

[מד, כד]
ויאמר ירמיהו -
עד עתה השיב מדעתו והתווכח עמהם, עתה א"ל נבואה בשם ה', ועל זה אמר: שמעו דבר ה'.

[מד, כה]
כה אמר ה', אתם ונשיכם -
רצה לומר אין לכם תירוץ שרק נשיכם עשו זאת כי אתם עוסקים בעבודת אלילים עם נשיכם, וכן אין לכם תירוץ שלא הסכימו מעשיכם עם דבריכם, כי ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם, באופן שהסכימו לעבירה כל הבית, האיש והאשה, וכל הגוף הדבור והמעשה, וגם לאמר עשה נעשה את נדרינו רצה לומר שבמה שאמר (פסוק י"ז): עשה נעשה את אשר יצא מפינו מבואר שחושבים זה כנודר לדבר מצווה שלא יחל דברו, ומבואר כי תעבדו העבודת אלילים לשם קדושה ואלהות, ולא היה דבור לבד, כי הקים תקימנה את נדריכם רצה לומר כי הנדר מועיל בו חרטה אם אינו מקיימו נעקר מעיקרו, אבל אתם תקימו אותו וכן עשה תעשינה לקיימו בפועל.

[מד, כו]
לכן וכו' הנני נשבעתי -
הוא גזר דין שיש בו שבועה, אם יהיה עוד שמי נקרא רצה לומר שכן תשכחו את ה' באמת עד שתהיו כעכו"ם גמורים לכל דבריכם.

[מד, כז]
הנני שוקד עליהם -
נגד שאמר שהעם שרצו לשוב מא"י למצרים תשיגם הרעה הכללית שתשיג את אנשי מצרים, מוסיף שאני שוקד עליהם לעשות להם רעה מיוחדת עד שיתמו לגמרי.

[מד, כח]
ופליטי חרב ישובון -
הפליטים שזכר למעלה שישובו יהיו מתי מספר, וידעו דבר מי יקום ממני ומהם רצה לומר אם יקומו דבריהם ממני או יקומו דברי מהם, רצה לומר נראה למי היכולת להקים דברו, אם יקימו הנדר שנדרו, או אקים אנכי הגזירה שגזרתי.

[מד, כט-ל]
וזאת לכם האות -
רצה לומר שאם היה מלך בבל כובש את מלך מצרים במלחמה חוץ לארצו לא היה מכלה את יושבי המדינה, אבל על ידי שאני פוקד עליכם במקום הזה, שנבוכדנצר בא עד מצרים ופרעה נסגר במצור כמו צדקיהו, ולכן כשכבשו הרג כל אנשי המקום על ידי רב טבחים כמו שעשה בירושלים, וזה שאמר: הנני נותן את פרעה כאשר נתתי את צדקיהו.