[מח, א]
כה אמר ה' אלהי ישראל -
כי חורבן מואב היה על שהרעו לישראל, הוי אל נבו וכו'.

[מח, ב]
אין עוד תהלת מואב -
רצה לומר על כי שודדה נבו וקריתים והמשגב שהיו מהוללים מאד על ידי כך אין עוד במציאות תהלת מואב, הערים שהיו מתהללים בהם, ולא זאת כי בחשבון חשבו האויבים עליה רעה, ששם התיעצו יחד להכריתה מגוי, גם מדמן שהיא הייתה בסוף גבולם, ולשם ברחו פליטי מואב, תדמי ותכרתי גם כן כי החרב תלך אחריך להרוג את הבורחים, כמו שאמר: (ישעיה ט"ו) כי מי דימון מלאו דם כי אשית על דימון נוספות.

[מח, ג]
קול צעקה מחרנים -
הוא אף על פי מה שאמר (ישעיה שם): בריחיה עד צער כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בו כי דרך חורנים זעקת שבר יעוערו, ופירשתי שם שהבורחים יברחו עד צוער ולא ילחמו, כי במורד חורנים שם הוכו במלחמה, ומי שנפלט ועלה מן המורד על מעלה הלוחית, כבר עלה בבכי, שבכה על השוד והשבר שהיה במורד חורנים שהיה לפני המעלה, וזה שאמר שנשמע תחלה קול צעקה מחורנים, ששם היה שוד ושבר גדול, ועל ידי כך -

[מח, ד]
נשברה מואב -
כן השמיעו זעקה צעיריה, הם אנשי צוער שלשם ברחו הבורחים, זעקו בפרסום שכבר נשברה מואב, ומבאר איך היה זה.

[מח, ה]
כי מעלה הלוחית בבכי יעלה בכי -
יען שבמורד חורנים לפני המעלה, שם שמעו צעקת שבר, כי שם נשברו במלחמה.

[מח, ו]
נסו -
לכן אל תלחמו, רק תמלטו נפשכם על ידי ניסה, ותהיינה כערוער במדבר, ערוער הייתה עיר מואב שישבה במדבר נפרד מן הישוב, כן תתישבו במדבר.

[מח, ז]
כי הלא יען שבטחך -
הוא במעשיך שתעש חיל בשדה ובכרם, ובאוצרותיך שכבר אצרת, ועל ידי כך לא תרצי לברוח לעזוב מעשיך בשדה ואוצרותיך אשר בעיר אשר בהם כל בטחונך, על ידי כך גם את תלכדי לא לבד שיקח אוצרותיך, כי ילכד אותך, וגם כמוש ושריו וכהניו יצאו בגולה, ולכן היה טוב שתנוסו ותעזבו הקנינים שבזה תמלטו על כל פנים את נפשכם, ולא תחשוב שלא יבא האויב על כל הערים, כי -

[מח, ח]
ויבא שודד אל כל עיר ועיר -
וגם העמק והמישור יאבדו, והוא מטעם אשר אמר ה'.

[מח, ט]
תנו ציץ למואב כי נצא תצא -
ה' אמר שרק בזה יתנו ציץ וצמח למואב שיוכל לצמוח שנית, אם יצא ויברח, ועל ידי שיצא ינץ נץ ויפרח, ולא על ידי שישארו בעריהם לכורמים וליוגבים, כי עריה לשמה תהיינה, כן אמר ה', ואחר שכן גזר ה', אם כך -

[מח, י]
ארור עושה מלאכת ה' רמיה -
אחר שהיא מלאכת ה' להוציאם מן המדינה שעל ידי כך יהיה להם ציץ, אם כך מי שלא יצא וינוס, וירצה להשאר במקום, הוא עושה רמיה במלאכת ה', והוא ראוי לההרג על ידי זה כי ארור הוא, ואם כן ארור מונע חרבו מדם לבלתי להרוג את הנשארים בערים שהם ארורים.

[מח, יא]
שאנן -
באר הטעם שגזר עליו ה' שיצא לגולה, כי מואב היה שאנן מנעוריו מאין מחריד מבחוץ, ושוקט הוא מבלי מרד בפנים כיין אל שמריו, שהיין שמריקים אותו מכלי אל כלי ישארו השמרים בכלי הראשון והיין הוא בלי שמרים, אבל מואב נשאר על שמריו כי לא הורק מכלי אל כלי והוא עוד בכלי הראשון, על כן עמד טעמו בו כי היין שהוציאוהו מן השמרים יאבד קצת טעמו וריחו, לא כן היין העומד על שמריו.
והנמשל שהעם שיגלו אותו ממקום למקום, ישנה מנהגיו ונימוסיו אל מנהגי ונמוסי המדינה שבא לשם, ועל ידי כך ישונה טעמו וריחו, רצה לומר חקיו ומשפטיו והנהגתו אבל מואב לא הורק מכלי אל כלי, ומבאר הנמשל דהיינו שבגולה לא הלך, והוא יושב בארצו מימי קדם קדמתה.

[מח, יב]
לכן הנה ימים באים נאום ה' ושלחתי לו צועים וצעהו -
היין הסגור בכלי וחתום חותם צר, לפעמים כשיעלה רתיחות ויתחיל להיות תוסס אז יבקיע הכלי שהוא בו ויצא לחוץ, כמו שאמר: הנה בטני כיין לא יפתח כאובות חדשים יבקע, ורתיחת היין נקרא צועה וזועה, שהוא סועה וסוער בפנימיותו, ועל זה אמר שישלח לו צועים שיסער היין בתוך הכלי, והוא משל אל המרד שיתהוה במדינה עצמה וחרב איש באחיו, שזה היה בבא האויב עליהם, ועל ידי כך צעהו ויצא היין ויריקו הכלים שהיין בתוכו וישברו הנבלים הבלועים מן היין, רצה לומר שיוחרבו הערים ויתרוקנו מן האנשים, ובאר הטעם שיעשה ה' כן, שהוא כדי, שיבוש מואב מכמוש כאשר בושו בית ישראל מבית אל ויראו כי אין ממש בעבודה זרה ואין לבטוח בה.

[מח, יד]
איך תאמרו גבורים אנחנו -
בטבע, ואנשי חיל למלחמה היינו מלומדים בתכסיסי מלחמה, הלא -

[מח, טו]
שוּדַד מואב -
ואם כן אינכם גבורים, ועריה עלה (לטבח) ומבחר גבוריו ירדו לטבח, הפך הנהוג שהגבורים יעלו על חומת העיר להלחם, ובני העיר החלשים ירדו ויסתתרו, ופה בני הערים עלו על המשגב, ועל ידי כך היו לטבח, והגבורים לא עלו להלחם כלל רק ירדו לטבח, ואם כן אינכם אנשי חיל למלחמה.

[מח, טז]
קרוב איד מואב לבוא -
שהוא עומד במקום קרוב, וגם אל תאמר שלא ימהר את עצמם לבא, על זה אמר: ורעתו מהרה מאד.

[מח, יז]
נודו לו כל סביביו -
כבר תוכלו לנוד לו מעתה כי הוא כאילו כבר נשבר.

אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה –
המטה יציין את המלכות, והמקל הם השוטרים הרודים בעם, ואם המטה אינו עז רק תפארה ורודה על ידי מקל עז ובחזקה אינו טוב, אבל במואב הייתה המלכות עזה מצד עצמה, והמקל היה רק לתפארת המלוכה ולא רדה בעז.

[מח, יח]
רדי מכבוד -
אחר כך כבש האויב את דיבון ושחת מבצריו.

[מח, יט]
אל דרך עמדי -
ערוער ישבה לפאת המדבר נפרדת מן הישוב, אומר שתעמוד אל צד הדרך לא לצד המדבר, ושאלי את הנס או נקבה אשר נמלטה, מה נהיתה, (כי במהפכה הזאת לא בא לשם איש ממואב) וכשתשמע מה שנהיה שם, אז -

[מח, כ]
הוביש מואב כי חתה -
תילילו ותזעקו, ואתם הגידו בארנון כי שודד מואב כי ארנון היה בגבול מואב.

[מח, כא]
ומשפט -
רצה לומר אחר שכבש האויב את המבצרים ונצחם במלחמה ישב במשפט איזה מקומות יחריב ובא המשפט להחריב הערים שבארץ המישור שחושב בפסוקים אלה.

[מח, כה]
נגדעה קרן מואב -
היא המלכות. וזרועו נשברה, שהוא החיל והמבצרים.

[מח, כו]
השכירהו -
את כוס התרעלה, כי על ה' הגדיל (כמו שאמר: שמעתי חרפת מואב, צפניה ב') וספק מואב בקיאו מדמהו כשכור שנשתכר מאד ויקיא את היין ואחר זה מסתפק על הקיא אם הוא קיאו או אם הוא יין, וחוזר ושותה את קיאו והכל שוחקים עליו, והמליצה שהקיא הוא מה שמוציא מן האיצטומכא, והוא המשל אל העם שהוגלו מארצם לגולה, ומואב אחרי שהגלו אותו חזר בהחבא לעריו וגרשוהו משם שנית, שזה במשל שארצו בלעה את הקיא שהקיאה, ופלטה אותו שנית, ועל כן היה לשחק גם הוא כמו שישראל היה לשחוק אצל מואב על דבר כזה, וזה שאמר -
[מח, כז]
ואם לא השחוק היה לך ישראל -
הלא אתה שחקת על ישראל שחזרו מקצתם בהחבא לארצם אחר גלותם, והיית ממשיל עליו שבאו בהחבא לארצם ולבתיהם ונמצאו שם כגנב החותר בתים בחשך, ועל זה אמר: אם בגנבים נמצא, כי מדי דבריך בו תתנודד על שבא בחזרה לארצו, וכי בא אל בתי אחרים כגנב.

[מח, כח]
עזבו ערים ושכנו בסלע -
הוא סלע מדברה שהיה חוץ לגבול מואב, והיו כיונה אשר תקנן בעברי פי פחת, רצה לומר במקום שיש שני עברים שאם יבא האויב מצד אחד תברח לצד השני, (ולעומת שאמר בישעיה ט"ו שתשלח שליח מסלע מדברה להר ציון שיקבלו אותם בארצם, אמר שעתה שגם א"י חרבה תוכרח לשכון בסלע).

[מח, כט]
שמענו -
לעומת שאמר להם שיעזבו את עריהם ויברחו אל המדבר וינצלו מן האויב, אומר: שמענו גאון מואב, ומצד גאונו וגאותו לא ברח אל המדבר, כי נדמה לו בגאותו שהאויב לא יוכל לו.

[מח, ל]
אני -
וה' אומר שזה לו עונש ממני:
א) מפני שאני ידעתי עברתו וכעסו על ישראל, על כן, ולא כן (עשו) ולא ברחו, וגם אני ידעתי את בדיו ומחשבותיו, כי יחשוב סרה בלבבו ואינו מאמין שינצחהו אויב, ומטעם זה לא כן עשו לברוח אל המדבר.

[מח, לא]
על כן על מואב איליל -
כי נהרג על ידי האויב. ולמואב כולה אזעק כי נהרגו כולם, אל אנשי קיר חרש יהגה, לעומת מה שאמר בישעיה: כי לאשישי ומבצרי קיר חרשת תהגו אך נכאים, רצה לומר שיביאו לשם את הנשברים במלחמה, שבית החולים או הנפצעים במלחמה יהיה בקיר חרשת, אמר ירמיה שיהגה ויוציא את כל מואב אל קיר חרש, כי כולם יהיו חולים ונפגעים, (ובאשר ישעיה אמר על כן יליל מואב למואב שמואב בעצמו יליל על מואב, כי הוא אשם בעצמו מה שלא ברח מן הארץ, אמר ירמיה: על מואב איליל שהוא ייליל עליו, באשר אמר שה' השיא אותו שלא יברח, ולכן הוא ייליל עליו שגרם לו זה).

[מח, לב]
מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה -
בעת אבכה על יעזר אבכה גם כן על גפן של שבמה, ובאר הטעם כי נטישותיך עברו ים שענפי הגפן המתפשטים לרוחב נטשו ועברו ים שברחו על הים והגיעו עד ים יעזר, ושם הוכו מן האויב עם יעזר ביחד, ולכן יבכה על שניהם ביחד (וכמליצה זו בישעיה ט"ו).

[מח, לג]
ונאספה שמחה וגיל מכרמל -
שלא יקצרו תבואה כלל, וגם יין היקבים לא ידרך הידד שבעת הדריכה היו צועקים קול הידד לזרז את עצמם במלאכה, מעתה לא ידרך בקול הידד, הידד לא הידד הן יצעקו שם הידד אבל אינו הידד, רצה לומר לא יצעקו הידד של שמחה רק הידד של שבר ויללה, והידד של אנשי החיל, (ועמה שאמר במליצה זו ישעיה שם פסוק י').

[מח, לד]
מזעקת חשבון -
נתנו קולם עד אלעלה ועד יהץ, וכן (נתנו קולם) מצוער עד חורנים, ומפרש מי נתנו קולם? עגלת שלשיה שהם מעגל הגבורים והשלישים של מואב הם נתנו קולם בכל המקומות האלה, מזעקת חשבון, על ידי שחשבון התחילה לזעוק כי שם בא האויב קודם למקומות האלה שחשב, כי גם מי נמרים שהיה שם חוף אניות ומסחר גדול למשמות יהיו, (וככל זה נמצא בישעיה סי' י"ד בפסוק ד' ה', עיי"ש).

[מח, לה]
והשבתי -
זה נגד מש"ש (ט"ו י"ב) והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל כי ישבית לו מעלה במה.

[מח, לו]
על כן לבי למואב -
ששם הוכו במלחמה, ולבי אל אנשי קיר חרש, ששם שכבו החולים ופצועים, (ועי' ישעיה שם פסוק י"א ומש"ש), על כן על שאבדו המלחמה, אבדו יתרת עשה, הריוח שהיה להם וכל עושר המדינה נאבד מאתם.

[מח, לז-לח]
כי כל ראש קרחה, וכו' על גגות מספד וכו' -
וכן ישעיה (י"ד ב' ג'): כלה מספד כי שברתי את מואב, הם סופדים על ששברתיו כמו ששוברים את הכלי אשר אין חפץ בו ואינו ראוי עוד לתשמיש, ששוברים אותו שלא על מנת לתקן.

[מח, לט]
איך חתה הילילו -
אומר להם הלא מלבד מה שנשבר, יש לכם ליליל על האופן שנשבר, שנשבר באפס יד ושלא במלחמה, שזה סימן שהיה השגחיי על עונותיהם, איך הפנה עורף מואב בוש, כי הגבור הנלחם הגם שינוצח אין לו בושה כי מת מות גבורים, אבל מואב שפנה עורף תיכף כרכי לבב זה בושה גדולה, כי על ידי כך והיה מואב לשחוק ולמחתה לכל סביביו כי ישחקו עליהם שהיו כנשים וכחלשים, ולמחתה כי יכירו שהיה בהשגחת ה', ומפרש -

[מח, מ]
כי כה אמר ה' הנה כנשר ידאה -
רצה לומר האויב לא יצטרך להתעכב וללחום בגבולי המדינה עד שיכנס לתוכה, רק ידמה כנשר הדואה ופורש כנפיו באמצע המדינה, כן יפרוש כנפיו על מואב ותהיה תיכף כולה תחת כנפיו, עד כי תיכף -

[מח, מא]
נלכדה הקריות -
שהיו בצורות מאד ונתפשו המצדות, כי לב גבורי מואב יהיה דומה ביום ההוא כלב אשה מצרה, שמצד שהיא אשה היא חלושת כח וביחוד מצד שהיא מצרה בצרה.

[מח, מב]
ונשמד מואב מעם -
כי העם הלוחם ונופל במלחמה יזכרו בדורות הבאים שהיה עם, אבל על ידי שנפלו כנשים יאמרו שלא היו עם כלל.

ומה הייתה הסבה לכל מפלתם?
כי על ה' הגדיל כמו שאמר בפסוק כ"ו.

[מח, מג]
פחד ופחת ופח -
לצידת החיות חופרים פחת ובור גדול אשר לשם תפול החיה בלכתה, ועל פי הפחת מצד האחר מניחים פח יקוש שאם תרצה לצאת תוקש בו, וכדי שתפול אל הפחת מפחידים אותה בכלבים שעל ידי הפחד תפול בהפחת ועל ידי הפחת תלכד בפח, וכן יהיה עליך יושב מואב, עד -

[מח, מד]
שהנס מקול הפחד וכו' -
ורצה לומר שיהיה צרות רבות, וכל אחת תהיה סבה לחברתה (וכן בא מליצה זו ישעיה סי' כ"ד).

[מח, מה]
בצל חשבון -
כאשר באו הנסים בצל חשבון ורצו לחסות בהחומה והמבצר שם בא האויב בכח גדול כנגדם עד שהנסים עמדו מכח רצה לומר שעל ידי כח האויבים עמדו מלנוס, כי אש יצאה מחשבון מליצה זו לקוחה מדברי ספר התורה שאמרו במשל הקדמוני, שמן חשבון יצאה אש בוער שהוא האויב שאכל אותם, ומבין סיחון יצאה להבה שהלהבה בוער מרחוק, כי משם בא האויב, ותאכל פאת מואב פאת הוא פאת הראש, ומצייר שהאש שנאחזה בפאת הראש אכלה גם את הקדקוד שהוא בני שאון בני ערים הגדולים ששם שאון רב וקול המולה.

[מח, מו]
אוי לך מואב כי לקחו בניך בשבי -
כי במשל הקדמוני אמר שבניו הלכו פלטים, ועתה גם הבנים הלכו שבי לפני צר.

[מח, מז]
עד הנה משפט מואב -
רצה לומר כי בנבואת בני עמון נמצא גם כן חורבן עי וחשבון ערי מואב, רק שם ספר זה לענין משפט בני עמון, כמו שגם ביחזקאל ספר מפלת מואב בעת מפלת בני עמון, אבל עד הנה הוא משפט מואב שבא על מואב ביחוד, בשבילו בעצמו לא בשביל אחרים.