[נא, א]
על בבל -
עיר המלוכה, ואל ישבי לב קמי (כשדים בא"ת ב"ש), רוח משחית שהאויב לא יכוין להנאתו רק להשחית בל ישאר שארית.

[נא, ב]
וזרוה -
יסובבו אותה סביב כזר, וירוקנו את ארצה. כי היו עליה מסביב, שבאם רוצים שישאר שארית אין מקיפים רק מג' רוחות.
כמו שאמר הרמב"ם בהל' מלכים:

כדי שיוכלו לברוח מרוח הרביעית,

אבל הם היו עליה מסביב.

[נא, ג]
אל -
רצה לומר אעיר רוח משחית אל דורך אשר ידרוך קשתו, ואל המתעלה בסרינו ואחר כך לא יחמל, גם אל הבחורים והגבורים, ויחרימו כל צבא בבל, אף אלה שלא מצאו מזוינים בכלי זיינם.

[נא, ד]
ונפלו חללים בארץ -
ואשר יסתרו בחוצות הצרות ידקרו אחריהם ברמחים.

[נא, ה]
כי -
זה יהיה מעט מה שהרעו לישראל:
א) שישראל לא אלמן מאלהיו ויריב ריבם,
ב) יען ארצם של כשדים מלאה אשם מה שחטאו נגד קדוש ישראל שהיא קדושת המקדש, ומה שהשתמשו בכלי המקדש שלכן נהרג בלשאצר.

[נא, ו]
נסו -
על פי זה מצווה לעמים אחרים אשר בתוכה שינוסו, פן ידמו ויכרתו בעונה כי עת נקמה היא לה',
א) מצד הנקמה,
ב) מצד הגמול כפי מה שעשו והרעו.

[נא, ז]
כוס זהב בבל -
א) היו דומים ככוס זהב שהוא מתכות חזק,
ב) שהיו ביד ה' שבט אפו,
ג) שהיא משכרת כל הארץ עד שגוים שתו מיינה ונשתכרו ונתהללו בשגעון.

[נא, ח]
פתאם נפלה בבל -
שה' הניח את הכוס מידו ונפלה ותשבר, הילילו, תחלה הילילו כל העמים עליה כי היו חוסים בצלה, קחו צרי כי רצו לעזרה.

[נא, ט]
רפאנו -
יאמרו זה לזה כי לא נרפאתה, לכן עזבוה ויתפרדו עוזריה מעליה, כי נגע רצה לומר מפלתה תהיה בין מצד כוכבה ומזלה בשמים ובמערכת, בין מצד ההשגחה האלהית שמיוחס לשחקים שהם נשאים משמים.

[נא, י]
הוציא -
אבל ישראל יאמרו שזה היה על ידי שה' הוציא את צדקתינו והגיע זמן שיריב ריב ישראל, לכן באו ונספרה בציון וכו'.

[נא, יא]
הברו -
אתם החצים שאו אבר וכנף ועופו אל השלטים למלאותם, ימליץ שהחצים יעופו בעצמם אל השלטים, העיר ה' את רוח מלכי מדי ונתן בלבם כי מזמתו על בבל להשחיתה, ושמה שרוצה להשחיתה הוא מצד נקמת ה' על דבר כבודו, ועל נקמת היכלו ששרפו הבית המקדש כל זה נתן ה' בלב מלכי מדי, (רצה לומר שכן פתר דניאל לבלשצאר את הנראה וזאת נודע למלכי מדי, ועל ידי כך השחיתו את בבל).

[נא, יב]
אל חומת בבל שאו נס -
להלחם אל החומה, החזיקו המשמר בל יפלו הגבורים על המחנה מן החומה, ואחר כך הקימו שומרים רבים בכל סביבות החומה שלא יברח האיש והכינו הארבים להכרית את הבורחים והמתחבאים, כי גם זמם מה שזמם כבר עשה ויצא לפועל.

[נא, יג]
שכנת על מים רבים -
והיו באים לתוכה תבואות וסחורות רבות, בא קצך כפי מידת בצעך שעשקת את כל האומות.

[נא, יד]
נשבע -
שימלא אותך אדם כילק להשחיתך.

[נא, טו-יט]
עשה ארץ -
פסוקים אלה באו למעלה י' ושם פרשנום, רצה לומר אז יכירו הכל כח ה' שהוא ברא כל המציאות ואת השגחתו שניכר על ידי גבורת גשמים, ויכירו כי אין ממש בעבודת אלילים. וה' שהוא חלק יעקב הוא יוצר הכל, והוא יריב ריב ישראל.

[נא, כ]
מפץ -
יאמר לישראל אתה מפץ של כלי מלחמה על ידך אשבר ואפוצץ כי מלחמה היינו בבל שהיתה כלי מלחמתו של ה', ונפצתי בך גויים, רצה לומר לאומי בבל ומלכותיהם.

[נא, כד]
ושלמתי -
רצה לומר שלכן אנפץ את כל אלה כדי לשלם להם את כל רעתם אשר עשו בציון, ואחר שישברו על ידכם אתה המפץ אצלי שבעבורך אנפצם ככלי יוצר.

[נא, כה]
הנני אליך הר המשחית -
של בבל, וגלגלתיך לא יהיה עוד משכנך בין הסלעים כי תהיה הר שריפה.

[נא, כו]
ולא יקחו ממך אבן לפנה -
שלוקחים אבן יקר ומוצק.
(הנמשל שלא יקימו ממך מלכות) ואף לא אבן למוסדות שהיא פחותה מאבן פנה (רצה לומר אף לא ממשלה קטנה ושיהיה בך יישוב).

[נא, כז-כח]
שאו נס -
יספר בפרטות איך נקבצו עליה כל מלכי גויים הקרובים והרחוקים.

[נא, כט]
כי קמה -
כי בפעם הזאת יחריבו אותה.

[נא, ל]
חדלו -
להלחם בשדה המלחמה, ישבו במצדות וגם שם נשתה גבורתם ולא ילחמו גם במצודה עד שהציתו המשכנות ונשברו בריחי המבצר.

[נא, לא]
רץ לקראת רץ ירוץ -
רצה לומר שכל הנאמר בפסוק הקודם ירוץ רץ לקראת רץ להודיע, שהראשון יודיע שחדלו להלחם וישבו במצדות ויבא רץ כנגדו להודיע כי נשתה גבורתם והציתו משכנותיה, ואחר כך יבא מגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עיר המלוכה בקצה, ויבא מגיד לקראתו להגיד, כי -

[נא, לב]
המצדות שסביב בבל נלכדו וכו', שהוא גמר הכיבוש ושאנשי המלחמה נבהלו ואין לוחמים עוד.

[נא, לג]
כי כה אמר ה' בת בבל -
הייתה דומה כגורן בעת הדריכה רצה לומר בעת שהדריכה את כל האומות כמו שדורכים התבואה הייתה דומה כגורן מלאה תבואה ועוד מעט יבא לה עת הקציר ויקצרו גם אותה.

[נא, לד]
אכלני -
מאמר בת ציון, נבוכדנצר אכלני שהרג אנשי בימי יהויקים, והציגני כלי ריק שהגלה גלות יכניה, ואחר כך בלעני כתנין שבזבז כל אשר להם, ואחר כך הדיחני לגמרי בגלות צדקיהו.

[נא, לה]
חמסי -
בת ציון עיר המלוכה תצעק חמס על עיר המלוכה בבל, וירושלים שהוא בני העיר ואנשיה יצעקו חמס על כשדים, בבל אכלה שארה ובשרה שהיא המלוכה והבית המקדש, וכשדים שפכו דמה, וכל אלה מבקשים דין וצועקים חמס.

[נא, לו]
לכן הנני רב את ריבך -
על החמס, ונקמתי על הדמים ששפכו, והחרבתי כי לבסוף נחרבה לגמרי והיתה תל עולם.

[נא, לח]
יחדו -
רצה לומר בו בלילה שאגו ככפירים והתעוררו כגורי אריות, כי אז נצחו את דריוש ובלשצאר עשה לחם לכל שריו.

[נא, לט]
בְּחֻמָּם -
ואז נשתכרו בכלי קודש, ונהרג בלשצאר.

[נא, מ]
אורידם -
וחזרו הפרסים והרגו את שריו וגבוריו.

[נא, מא]
איך -
א) איך נלכדה ונכבשה,
ב) איך הייתה לשמה הלא כל הגוים באו אליה לסחורה והיו נכנעים תחתיה.

[נא, מב-מד]
עלה -
אחר כך עלה הים והחריבה פעם ג' ועריה היו לשמה וגם החומה נפלה.

[נא, מה]
צאו -
כבר נזכר נ' א', נ"א ו', ופה, נגד ג' פעמים שנחרבה.

[נא, מו]
ופן -
רצה לומר אני מצווכם שתצאו פן, ירך לבבכם בשמועה הראשונה של החורבן הראשון, ובא בשנה השמועה, רצה לומר בשנה הזו תבא השמועה הזאת שנית, כי תוחרב שנית, ואחריו בשנה רצה לומר שנה שאחריו (תבא) השמועה פעם שלישית, וחמס בארץ מושל על מושל, והחמס אשר יהיה בארץ הוא ימשול על המושלים, רצה לומר שהמושלים בה לא יוכלו לעצור בעד החמס כי החמס ימשול עליהם ויהיה תקיף מהם.

[נא, מז-מח]
לכן הנה ימים באים ופקדתי -
בהשגחה, וגם שאביא הרעה מסכים עם הטבע עד שירננו על בבל שמים וארץ, רצה לומר שגם המערכה בשמים ותהלוכות הטבע בארץ יחייבו מפלתה כי מצפון יבאו השודדים שכן תחייב המערכה.

[נא, מט-נ]
גם בבל לנפול -
רצה לומר אחר שבבל מוכנת שיפלו בה חללי ישראל וחללי כל הארץ, לכן אתם, פלטים מחרב הלכו אל תעמדו בל תפלו שם חללים, זכרו מרחוק את ה' לשוב אליו, וירושלם תעלה על לבבכם לשוב לירושלים:

[נא, נא]
בשנו -
הבושה היא מה שמתבייש מעצמו, והכלימה היא מאחרים, והחרפה היא על דבר, והכלימה תצוייר שמכלים בחנם, אומר עד עתה בשנו מאד כי שמענו חרפה, כי היה הגלות והחורבן על מעשינו הרעים, וגם אחר כך כסתה כלמה פנינו, שאחר שנתכפרו עונינו עדיין היינו לכלימה, כי באו זרים על מקדשי ה', שתחלה היה על ידי עונינו ואחר זה החזיקו בכלי המקדש ושתו בהם וזה כלימה.

[נא, נב]
לכן -
משיב ה' שלכן יפקוד על בבל, והיתה הפקידה על חילול כלי המקדש כמו שפתרו דניאל.

[נא, נג]
כי תעלה בבל השמים -
רצה לומר אף שיצוייר שתהיה במערכה טובה מצד הוראת המערכת, מאתי יבאו שדדים ואשדד המערכה.

[נא, נד-נה]
קול זעקה וכו' -
כי שדד ה' שיהיה בהשגחה.

[נא, נו]
כי בא על בבל שודד וכו' -
וזה יהיה מחמת כי אל גמלות ה', והוא שלם ישלם, ויש הבדל בין גמול לתשלומין, הגמול הוא לפי התפעליות השנאה, והתשלומין הוא כפי המעשה, שישלם בין מצד האיבה בין מצד המעשה שעשו.

[נא, נז]
והשכרתי -
כי היה בלילה שנשכרו בכלי קדש.

[נא, נח]
חמות בבל וכו' ויגעו עמים -
להעמיד החומה ולאמים לכבות את האש וייעפו ולא יכלו להושיע.