[ו, א]
העיזו אתם בני בנימין התאספו מקרב ירושלים -
כי בני בנימין לא היו מבני העיר ורצו לחסות שם בירושלים, אומר כי יתרחקו משם, וגם בתקוע שהוא בחלק אשר, תקעו שופר. ועל בית הכרם שם מקום שאו משאת נס ודגל לסימן שיברחו, כי הרעה כבר נשקפה מצפון שהכל רואים אותה כי באה ומתקרבת.

[ו, ב]
הנוה -
אני דמיתי והמשלתי את בת ציון כאילו הייתה נוה מצד מקומה, נות רועים וצאן, ומצד יושביה דמיתיה כאשה מעונגה, ומבאר ב' הדמיונות האלה.

[ו, ג]
אליה -
נגד הדמיון שדמה אותה כנות רועים, כי כן אליה יבואו גויים ועדריהם, ותקעו אהליהם סביבה, וכל אחד רועה את אשר אצלו, כי כן רעו תחלה והחריבו סביבות ירושלים, ואחרי כלו לרעות ורצו לבא אל ירושלים עצמה, אז דמה את יושביה למעונגה כי המעונגה תתחבא בביתה בצהרים מפני החמה, (כמו שאמר איכה תרביץ בצהרים) ותישן אז שינת הצהרים, וכן בלילה תשכב על מטתה, ועתות האלה שמרו האויבים לכבשה, תחלה אמרו זה לזה :

[ו, ד]
קדשו עליה מלחמה -
על ירושלים עצמה, קומו ונעלה בצהרים כי המעונגה הזאת ישנה עתה שינת הצהרים ולא תצא מביתה מפני החמה ונוח לעלות שם באין מוחה, אבל בתוך כך עבר זמן הצהרים, אמרו זה לזה אוי לנו כי פנה יום, ועתה תצא המעונגה לחוץ, יען כי ינטו צללי ערב ויש לה צל לחסות תחתיו, ולא נוכל לעלות עתה, לכן -

[ו, ה]
קומו ונעלה בלילה -
כי אז תישן המעונגה על מטתה. והנמלץ שאנשי ירושלים לא עמדו נגד האויב והתחבאו בבתיהם בעתים האלה שבא האויב כאילו היו מעונגים ורכים מצאת מבתיהם.

[ו, ו]
כי כה אמר ה' כרתו עצה -
רצה לומר הגם כי באה מצוות התורה שבעת ילחמו על עיר לא ישחיתו כל עץ מאכל לשפוך בו סוללה, למען לא ישחיתו את הישוב, כמו שאמר: כי ממנו תאכל, לא כן פה אמר ה' בהפך שיכרתו כל עץ הנמצא בה ולשפוך בו סוללה על ירושלים כי הפקידה הזאת אינה על אנשיה לבד כי אם על העיר בכללה, כי היא העיר הפקד כולה הפקידה היא על כל העיר שתוחרב לגמרי, יען כי עושק בקרבה, כמו שאמר: כי אבן מקיר תזעק הוי בונה עיר בדמים.

[ו, ז]
כהקיר -
הרעה הבאה על ירושלים אינה חיצוניית רק היא הרעה שעשתה לה בעצמה על ידי מעשיה הרעים, וממשיל כמו שהבאר של מים חיים תקיר מקור מימיה, לא מים הנשפכים בה ממקום אחר רק הבאים ממקורה, כן הקרה רעתה, הרעה והצרה שבא עליה הקרה ממקורה, כי ממנה נולדה הרעה ושם נהייתה, כי על ידי שחמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, שאנכי בה שוכן בשכינתי ובכל זאת ישמע בה תמיד חמס ושוד, על ידי כך (הקרה) חלי ומכה, החמס והשוד הקרו את החלי והמכה, כענין שאמרו לא הערוד ממית אלא החטא ממית, (ומלת הקרה נמשך לשתים), לכן אני אומר לך -

[ו, ח]
הוסרי ירושלם -
קבלי מוסר פן תקע נפשי ותתרחק שכינתי ממך, אחר שחמס ושוד ישמע בה על פני, ועל ידי כך אשימך שממה, ותהיה השממה גדולה כל כךעד שתדמה כארץ לא נושבה מעולם.

[ו, ט]
כה -
תחלה יעוללו את שארית ישראל כמו שמעוללים את הגפן שהגפן אחר שבצרו אותו מחפשים אחר העוללות ולוקטים אותו, כן אחר שלא ישאר בה רק שארית מעט ישוב נבוכדנצר להגלות גם העוללות הנשארים, ואחר כך השב ידך כבוצר על סלסלות, תשב ידך על הענבים הנתונים בסלים שכבר נבצרו ותדמה עליהם כבוצר אותם שנית, ורצה לומר אחר שיהיו כולם בגולה, ישיב ידו על הגולים להגלותם שנית, כי כן היו בצאתם למצרים אחר החורבן שהשיגה יד האויב אותם שנית להרגם ולהגלותם.

[ו, י]
על מי -
אבל על מי אדברה, או על מי אעידה, אשר ישמעו בין אם אדבר כדרך מוכיח ומורה דעת, או אם אעידה כדרך המתרה ומעיד בעונשים באזהרות, הכי ישמעו? הלא,
א) אזנם ערלה וסתומה עד שלא יוכלו להקשיב, שטחו אזניהם משמוע,
ב) הנה דבר ה' היה להם לחרפה, עת ידבר להם הנביא ההתראה בדבר ה', יחשבו שהוא מחרף אותם, כי בהתרות בהם על העונות והם יודעים שחטאו באלה, יחשבו שבא לחרף אותם, הגם שהוא רק דובר בשם ה', ושע"כ לא יחפצו בו.

[ו, יא]
ואת -
הנה הם חושבים דבר ה' לחרפה, ואנכי נלאיתי הכיל את חמת ה' אשר מלאתי, אנכי מוכרח לדבר כי מלאתי חמת ה' התוכחה והעונשים אשר יעד עליהם.

ומה אעשה, על מי אדברה?
משיב לו ה', שפוך את החמה הזאת על עולל בחוץ גם על הבחורים הגדולים, וגם איש עם אשה אבי העולל והבחורים ואמותם ילכדו, וגם זקן עם מלא ימים שהוא אבי אביהם ואבי אבי אביהם, רצה לומר שיהרגו המשפחה כולה.

[ו, יב]
ונסבו -
לא יהיה כמו בעת אחר שאם א' מן המשפחה נשבה בשבי, בית דין מעמידים גבאי על שכר הבתים ואת השדות יתנו לקרובים לאכול פירותיהם (ח"מ סי' רפ"ה) כי בתיהם יסבו לאחרים וגם השדות, ואף הנשים גם כן לא תעגנה על בעליהם, כי אטה את ידי על יושבי הארץ וכולם יפלו בפעם אחת עד שלא ימצא להם יורש עצר.

[ו, יג]
כי -
אין להם זכות על ידי גדוליהם, כי מקטנם ועד גדולם בוצעים בצע, ואין תקווה שיקבלו מוסר מנביאיהם או תורה מכהניהם כי מנביא ועד כוהן וכו'.

[ו, יד]
וירפאו -
ותחת שהם היו צריכים לרפאות המחלה האנושה הזאת, ותחת שרפואת המחלה הזאת קשה ולא בדברים בעלמא תרפא, הם רוצים לרפאות בדבר קל, במה שאומרים להם שהכל שלום ושהגוף בריא אולם, הגם שאין שלום בעצמות הגויה הזאת הנשברת, ואם היה על כל פנים תקוה, כי -

[ו, טו]
הובישו -
שהם עצמם יבושו על כי תועבה עשו, ויתנו מעצמם לב לשוב, אבל גם בוש לא יבושו מעצמם, וגם הכלים אם מכלימים אותם אחרים לא ידעו שהיא כלימה, לכן יפלו בנופלים, רצה לומר כי שני אנשים ההולכים ואחד החליק ונפל הלא יזהר השני על ידי בל ילך שם שלא ייפול גם הוא, אבל אם השני עור אז ייפול על ידי הנופל שגם אם תוסר הסבה שעל ידי החליק הראשון, ייפול על ידי גוף הנופל שיכשל בו בלכתו, כן אחרי שאין שומעים מוסר ולא יזהרו על ידי הנופלים לשוב מדרך החלק הזה, הנה יפלו על ידי הנופלים, כי בעת פקדתם ייכשלו בם בגויות הנופלים, רצה לומר שהנביאים יענשו על ידי שהעם נפלו על ידם.

[ו, טז]
כה אמר ה' -
מצייר אותם כמי שתעה מני דרך והולך בצדי הדרך ומחפש את הדרך, ואומרים לו:
מה תחפש הלא עת תעמוד על הדרך תראהו?
למה נטית אל הצד?
ואם לא תוכל להכירו בעצמך שאל לעוברי דרך ויגידו לך?
כן ישראל בתעותם מדרך ה' הם מבקשים דרך האושר, בודים לעצמם מצוות חדשות לא ציווה ה', כמו שאמר ויעש החג בחדש השמיני בחדש אשר בדה מלבו, כמבקשים דרך ה', אומר להם מה תבקשו הדרך הלא זה בא יען שנטיתם מדרך אבותיכם דרך הסלולה, אבל עמדו על דרכים ואז תראו את הדרך ותכירו אותו, רצה לומר קחו את ספר התורה שם תראו דרך ה' אשר דרכו בו אבותיכם, ואם לא תשכילו להכיר את הדרך, ותורת ה' לא ידעתם, שאלו לנתיבות עולם, שאלו נביאיכם שאלו פי חכמיכם איזה דרך הטוב ולכו בה, כי הוא הדרך אשר בו תמצאו מרגוע לנפשכם הרוחנית, אבל ויאמרו לא נלך מה שהם מבקשים דרך חדש, לא בא מסבת הטעות וחסרון ידיעה רק מסבה שאין רוצים ללכת בדרך ה' בדרך התורה והיראה.

[ו, יז]
והקימותי -
הנה אחר שראה ה' כי אינכם רוצים לשוב על ידי הערת השכל, רוצה להשיב אתכם בחזקה על ידי פחד העונשים, והקים עליכם צפים (כענין צופה נתתיך לבית ישראל) המביטים על החומות אם האויב בא לעיר, והם השמיעו קולם לאמר הקשיבו לקול שופר, כי האויב מריע למלחמה, וגורו לכם מפני חרב מפני פחד העונש, וגם זאת לא הועיל כי אמרו לא נקשיב.

[ו, יח]
לכן שמעו הגוים -
אשר מנה ה' אתכם ליסר את ישראל, ודעי עדה דעו את ההתראה שהתריתי בם, את אשר בם את אשר העידותי בם, ודעו כי לא לקיתי אותם בחנם רק התריתי בם תחלה וגם -

[ו, יט]
שמעי הארץ -
את דברי אלה, כי הרעה אשר הנה אנכי מביא אל העם הזה הוא פרי מחשבתם היא בסבת התפקרותם שחשבו מחשבת מינות, כי על דברי לא הקשיבו ותורתי אחר שלא הקשיבו לדברי שהם דברי הנביאים וגם לא הקשיבו לתורתי שהם דברי התורה, ומלבד שלא הקשיבו עוד וימאסו בה בלב, ששנאו דברי התורה.

[ו, כ]
למה -
ואם כן אחר כי מאסתם את דברי התורה והמצוה למה תביאו לבונה משבא, להקריב לפני לבונה בענין שמקטירים שם בשבא, והבאתם קנה הטוב מארץ מרחק, להקריב דברים שמקריבים שם לעבודת אלילים, למה לי מצוות חדשים לא בקשתי אותם מידכם, אחר אשר גם עלותיכם הם לא לרצון.
וזה הנמשל של עמדו על דרכים שנדמו כאילו אבדו דרך ובקשו דרכים חדשים ומצוות חדשות אשר בדו מלבם, וזה מפני האפקורסים שרצו לפרוק עול ולהמציא להם מצוות חדשות כחקות הגוים.

[ו, כא]
לכן -
תחת שלא קבלו מצותיו שנתתי להם אתן להם מכשולים אשר ייכשלו איש על ידי אחיו האב על ידי הבן השכן על ידי רעו ויאבדו כולם.

[ו, כב]
עם בא -
הם הכשדים, וגוי גדול רצה לומר ועל ידי העם הזה יעור גוי גדול מירכתי ארץ הם שאר עמים שבאו עמו בין בני מלחמתו, והם באו מירכתי ארץ לא מצפון.

[ו, כג]
קשת וכידון יחזיקו -
שני מיני כלי זיין ומטבעו יהיה אכזרי, וגם מפיל פחד בקול כי קולם כים יהמה, ויהיו רוכבי סוסים שהם מסוכנים יותר, ערוך שיעורו ירכבו על סוס אשר ערוך כאיש למלחמה, שהסוסים יהיו מלומדי מלחמה כמו אנשים, ולא יבא במקרה רק עליך בת ציון עיקר ביאתו יהיה בשבילך.

[ו, כד]
שמענו -
תיכף בעת שמענו שמעו רפו ידינו ולא עשינו שום דבר מחמת יאוש, ואחר כך צרה החזקתנו בעת המצור, ואחר כך חיל כיולדה בעת נבקעה העיר, שזה ידמה כיולדה שנבקעה רחמה להוציא העצמים אשר בתוכה, כי אז ברחו המלך וכל אנשי המלחמה לילה, אבל איעצכם -

[ו, כה]
אל תצאו השדה -
וגם בעיר בדרך אל תלכו רק תתחבאו שם בנקיקים וחורים, ומבאר אל תצאו השדה, כי חרב לאויב וישיגכם שם, ובדרך אל תלכו גם בעיר כי מגור מסביב, כי הפחד והמגור כבר הוא מסביב לדירתכם, כי מוכן לבקוע העיר רק -

[ו, כו]
בת עמי חגרי שק -
כל אחד יחגור שק להתאבל, ולא שיתאבלו כולם בכנופיא רק, אבל יחיד עשי לך כל אחד יתאבל ביחידות בביתו, ויעשה מספד תמרורים כי פתאום ברגע זו יבא השודד.

[ו, כז]
בחון -
יצייר במליצתו את הדור ההוא ככסף סיגים, כמליצת יחזקאל (סי' כ"ב) היו לי בית ישראל לסיג כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סיגים כסף היו, כאילו היו בהם כמה מיני רשעים וכתות הרבה כל אחד נבדל מחברו ובלתי משתתף ברשע של חברו רק ירשיע בפנים אחרים, זה נואף וזה רוצח וזה עובד עבודת אלילים וכדומה, וכל אחד מן הכתות יוציא דבה על רשעת חברו ונחשב בעיניו שהוא כסף טהור, ובאמת גם הוא סיג רק מין אחר, ואת הנביא יצייר כבוחן את הכסף סיגים הזה להסיר ממנו הסיגים על ידי תוכחותיו, וזה שאמר: נתתיך שתהיה בחון מבצר בעמי, ותדע לבחון את דרכם, ואז תראה כי -

[ו, כח]
כולם סרי סוררים -
כולם מתדמים כי הם סרים מדרך הסוררים ומתרחקים מהם, והם הולכי רכיל אחד על חברו כל אחד מלשין על רשעת חברו, אבל באמת הם נחושת וברזל, רצה לומר ששתי הכתות אינם כסף, רק שני מיני סיגים כמו נחושת וברזל שכל אחד מין סיג מיוחד, ובכל זאת שניהם משתתפים במה שכולם משחיתים המה שהנחשת משחית כמו הברזל, כן כל כת הגם שנבדלת מרשעת חברתה מכל מקום היא רעה כמוה, וזאת תדע אם תתנם בכור ומצרף, כי אז תראה כי -
[ו, כט]
נחר מפוח -
מאש שמרוב תבערת האש נחר המפוח ונחרך, וגם כבר תם העופרת שהוא סיג הרגיל להמצא בהכסף, ואם כן היה ראוי שיצא לצורף כסף נקי, ובכל זאת לשוא צרף צרוף כי רעים לא נתקו, אי אפשר לנתק ולהסיר הסיגים הרעים כי כולו סיג, ולכן -

[ו, ל]
כסף נמאס קראו להם -
כי כסף סיגים הוא, והגם שכל אחד פושט טלפיו להצדיק את עצמם, לא לה' הוא כי מאס ה' בהם.