[ח, א]
בעת ההיא -
לא לבד שלא יקברו המתים אז, כי גם יוציאו העצמות מקבריהם.

[ח, ב]
ושטחום לשמש וכו' אשר אהבום -
כי היה להם עבודות חלוקות, היו אצלם אלוהות שאהבו אותם ויחסו להם השפע והטוב והיופי וכל הצלחות. ויש שיראו מפניהם, כי יחסו להם כל רע חולי ודבר וחרב והיו עובדים אותם בקרבנות וזבחי אדם לשכך חמתם ולהסיר הרעה, על זה אמר: אשר אהבום ואשר עבדום, שהוא מאהבה או מיראה. ויש שהיו דורשים מהם לדעת עתידות ונסתרות. ויש שהלכו אחריהם להתדמות למדותיהם ודרכיהם שהיו מיחסים להם. ויש שהשתחוו להם לבד, לרוממם ולכבדם. לא יאספו, דרך לאסוף עצמות השרים לארונות נכבדים, והם לא יאספו ויותר מזה שגם לא יקברו כלל.

[ח, ג]
ונבחר -
והגם שיראו בזיון המתים יבחרו יותר במות מבחיים, וזה יהיה לכל השארית מן המשפחה שעבדו עבודת אלילים, ולא לבד בא"י כי גם בכל המקומות אף בחו"ל, וזה יהיה לכל הנשארים באין הבדל.

[ח, ד]
היפלו -
(ה' אומר) וכי היו נופלים בלי תקומה אם ישוב ולא ישוב שנית, רצה לומר כי השב מדרך הרע לדרך הטוב נקרא שב מדרכו, ואם חוזר ושב אל דרך הרע הנהו שב שנית, וישראל שבים וחוזרים ושבים, שבים מדרך הרע וחוזרים ושבים אליו, ועל ידי זה אין תקומה למפלתם. ה' שואל:

[ח, ה]
מדוע שובבה -
שהם שבים תשובה נצחת, רצה לומר שהם שבים לנצח מדרכם, שבים מדרך הרע אל הטוב ושוב שבים מדרך הטוב אל דרך הרע, מה הסבה לזה?
משיב, שזה הוא מפני שהחזיקו בתרמית ומאנו לשוב, רק ששבים תשובה של רמאות, אומרים ששבים והוא רמאות וזיוף כי לבם על דרכם הרע, כי הנה -

[ח, ו]
הקשבתי -
השם אומר אני הקשבתי דברי תשובתם ואשמע ואבין כי לא כן ידברו הוידוי שמתודים בעת התשובה אינה כראוי ונכון, אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי, רצה לומר כי בבוא עליהם פורעניות אז הם שבים מדרכם, אבל אין מתחרטים על רוע מעשיהם מצד עצמם, עד שיתודה על מעשיו הרעים מצד עצמם, רק מתחרטים ומתאוננים על הנזק שהגיע להם על ידי מעשיהם, כגנב שנתפס במחתרת ואינו מתחרט על מה שגנב רק על מנת שנמצא, ולכן כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה, הם דומים לסוס שבעת יפגע את האויב במלחמה וירוץ לאחור עיקר תכלית מרוצתו לאחור הוא כדי שיוכל לחזור וליפול על האויב בכח יותר נמרץ, כן מה ששבים מן עונותיהם אינו על מנת שלא לשוב ושלא לעשותם עוד רק על מנת שישובו לעשותם שנית ביתר שאת עת ינוח להם מצרותיהם.

[ח, ז]
גם -
הם גרועים אפילו מבעלי חיים, שהעופות הנוסעים מרגישים בטבע עת החורף והשלג, עת שלא ימצאו מחסה ומזון, ומתרחקים אז אל ארצות החמות ולא ישובו עד בוא האביב, ועמי לא ידעו את משפט ה', להבין את הרעה אשר יביא ה' עליהם המשפט לפני בואה, ולדעת זמן העונש ולעזוב דרכם הרע לפני בוא יום המשפט.

[ח, ח]
איכה תאמרו -
הדור ההוא היו אומרים כי התורה והמצוה הוא דבר הנתון בשכל האדם, רצה לומר שאמרו שאי אפשר שיקבל אדם תורה ומצוות בקבלה או בנבואה ושיקבל עליו דברים שאינו משיג בשכלו, והתורה והמצוה אינו דבר הבא אל האדם מחוצה לו על ידי תורה כתובה בספר ובדיו רק היא נמצאת בתבונתו ובהרגש לבו, וזה שאמר: איכה תאמרו חכמים אנחנו שהחכמה נמצאת אתכם בטבע ובשכל, ותורת ה' אתנו התורה נמצאת אתנו בטבע הנפש והשכל, אכן אך לשקר עשה עט, אבל העט שעשה כותב התורה לכתוב בה תורה מקובלת מה', עשה לשקר, כי לא יקבל אדם תורה על ידי נבואה וקבלה, וכן שקר סופרים, כל הנביאים שכתבו ספרים על פי ה' בנבואה הוא שקר, כן אתם אומרים ומכחישים העקר של נבואה ותורה מן השמים, משיב להם -

[ח, ט]
הובישו חכמים -
כבר התבאר שהחכמה שעקרה היא ידיעת ההנהגה בין טוב ורע, ולדעת מה טוב ומה רע בכל פרטי המדות וההנהגה, אי אפשר שישיג האדם ארחותיה מעצמו, כי אין על חקי החכמה מופתי הדעת, ואי אפשר שידע האדם בארחות הנהגת הנפש מה חכמה ומה סכלות, ואיך וכמה ומתי ישתמש בכחות נפשו לעשות או שלא לעשות, (כמו שהתבאר בארך בספר משלי) וחקי החכמה כולם נתנו מה' על ידי נביא ונכתבו בספר התורה, ואם כן אלה שמאסו בדבר ה' אין להם היסודות שעליהם תשען החכמה, שיסוד החכמה אינה בשכל האדם רק בתורת ה', וזה שאמר הובישו חכמים שאחר שמאסו בדבר ה' אם כך חכמת מה להם, מהיכן ישיגו חקי החכמה ומי יודיעוה להם, אחר שאינם נודעים מעצמם.

[ח, י-יב]
לכן אתן את נשיהם לאחרים -
רצה לומר כי מי שלא נפל ברשת הכפירה, הגם שיחטא מצד התאוה יוכל להרפא על ידי מוסרי הנביאים ותוכחת התורה, אבל אחרי שמאסו בדבר התורה וכופרים בנבואה אין להם תקנה, שאם ירצו להתרפאות על ידי שיפקח עיני שכלו לראות כי חולה הוא בחולי הנפש, הלא הוא נדמה לו שהוא בריא אולם כמו שאמר: וירפאו את שבר עמי על נקלה, ואם ירצה להתרפאות על ידי מוסרי הנביאים שיבוש מדרכו, הלא יכחיש את הנבואה, ועל זה אמר: הובישו וכו' גם בוש לא יבושו, וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה (ו' י"ג-ט"ז).

[ח, יג]
אסף אסיפם -
החוזה שם דבריו בפי מדברים שונים, הנביא והעם מדברים ומתוכחים, וה' מדבר גם כן עמהם, (ה' אומר), אני אאסוף אותם, שיתאספו להתיעץ מה לעשות, ובאר שהאסיפה תהיה מפני שרצוני לעשות עמהם סוף וכלה. (דברי העם) הלא אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, ואין אוכל להשיב נפש, (תשובת השם) ואתן להם יעברום, איך אתן להם ענבים ותאנים, הלא יעברו את מה שנתתי להם, שהוא התורה והמצוה.

[ח, יד]
על מה -
(דברי העם), הנאספים אומרים על מה אנחנו יושבים ואין אנו מכינים עצה וגבורה למלחמה? האספו ונבא אל ערי המבצר להלחם משם עם האויב, (תשובת הנביא), ונדמה שם, אבל שם בערי המבצר נשתוק ולא נעשה מאומה, כי ה' אלהינו הדמנו, מדמה אותם שם לאבלים היושבים ודוממים, ותחת שדרך להשקות את האבלים כוס תנחומים השקנו מי ראש, וזה יען שחטאנו לה'.

[ח, טו]
קוה לשלום -
(דברי העם), הלא ראוי לקוות לשלום, ומדוע אין טוב?! (תשובת הנביא), מפני שהיה ראוי לקוות לעת מרפא, שהחולים בחולי הנפש יעסקו ברפואה ובתשובה, והנה בעתה כי עודם מחזיקים ברעתם.

[ח, טז]
(דברי העם), מדן, רצה לומר כי בברכת יעקב לבניו אמר, יהי דן נחש עלי דרך הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור, שבני דן היו מלומדים ללחום עם רוכבי סוסים (ולכן היה דן המאסף לכל המחנות כי דרך הרוכבים ליפול על אחורי המחנה ברדפם אחריהם), על פי זה ישאלו איך היה עתה להפך שנחרת סוסי האויב נשמע מדן, ובכל זאת לא נשך הנחש עקבי סוס ורוכבו, כי מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ, וגם באו לתוך הארץ ויאכלו ארץ ומלואה?

[ח, יז]
(תשובת ה'), כי הנני משלח בכם, מה שאתם חושבים שדן דומה כנחש נהיה בהפך, כי אני השולח בכם נחשים צפענים שהם קשים מנחש והם נשכו אתכם עצמכם, לא את סוסיכם.

[ח, יח]
מבליגיתי -
(דברי העם), עתה אני רואה שמה שהתחזקתי עלי היגון, והייתי חושב שיש תקוה, זה בא מצד כי עלי לבי דוי, שאני דומה כחולה שהמדוה נוגע עד לבו, שאז אינו מרגיש בחליו כלל, וזה עצמו שאינו מרגיש בחליו הוא סימן שאבדו הרגשותיו ונגע החולי עד הנפש.

[ח, יט]
הנה קול שועת בת עמי -
(דברי השם), יספר הויכוח שהיה לו עם עשרת השבטים שהם עתה בארץ מרחקים מעבר לנהרי כוש והם היו מצפים להגאל ולשוב אל ארץ אבותם ונשמע להם הבשורה הרעה מגלות יהודה וחורבן בית המקדש, שעל ידי זה אבד מהם תקוה, (עשרת השבטים אומרים), הה' אין בציון, הלא בציון מקום שכינת ה' וראוי שיושעו בדרך הנס וההשגחה על ידי ה' מעוזם, וגם אם עזב ה' אותם והסתיר פנים, האם מלכה אין בה וראוי שינצלו בדרך הטבע על ידי מלחמה? (תשובת השם) מדוע הכעיסוני בפסיליהם שבא להם עונש השגחיי -
א) על שהמירו אותו באלהים אחרים,
ב) שהמירוהו בהבלי נכר, כמו שאמר הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, כמש"פ שם.

[ח, כ]
(דברי עשרת השבטים), עבר, הלא כבר עבר קציר וגם הקיץ ובכל זאת אנחנו לא נושענו עדיין, ועתה אחרי צפינו לישועה ימים רבים, הנה -

[ח, כא]
על שבר בת עמי -
שהם שבט יהודה, השברתי לגמרי כי מעתה אין עוד תקוה? ושילש לשונו נגד ג' פעמים שבא נבוכדנצר על ירושלים והגלה אותם.

[ח, כב]
(תשובת ה'), הצרי, וכי היו שבט יהודה צריכים לרפואתם סמים ותרופות מארץ מרחקים, הלא הצרי, שבו ירפאו נמצא בגלעד ששם מקום הצרי, וכן הרופא המסדר איך יקחו את הצרי ואיך ירפאו בו גם כן נמצא שם, ואם כן מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי? רצה לומר הלא רפואת העם תלוי בשייטיבו מעשיהם וישובו ללכת בתורת ה' ובקרבם נמצא בין התורה והמצוה שנתתי לפניהם שהוא הצרי, בין הנביאים והחכמים המישרים ומלמדים אותם דרכי ה' שהוא הרופא, ומדוע לא נרפאו? ואם כן הם עצמם אשמים בדבר, שלא אבו להרפא מחלים.

[ח, כג]
(דברי הנביא), מי יתן וכו', מי יתנני וכו', יאמר בצד אחד כי מרוב אהבתו את עמו מתאוה לבכות יומם ולילה על חלליהם, ובצד השני יאמר כי משנאתו את מעשיהם הרעים מתאוה להתרחק מהם אל המדבר, מי יתן שראשי יהיה מים שיהיה מלא מי דמעה, ושעיני יהיו מקור דמעה, שמן המקור ההוא יזלו לחוץ כדי שאוכל לבכות יומם ולילה, והטבעיים כתבו כי התמדת הבכי מיבש את המוח עד שיכלו הדמעות, ע"כ מבקש שהגם שיבכה יומם ולילה יהיה ראשו מיסוד המים, שיביע תמיד דמעות אל המקור שהם העינים.