פסוק א
דברי ירמיהו. אלה הם דברי ירמיהו וגו'
אשר בענתות. אשר ישב בענתות שהיא בנחלת בנימין:

פסוק ב
אשר היה וגו' בימי יאשיהו. תחלת דבר ה' בו היה בימי יאשיהו וגו':

פסוק ג
ויהי בימי יהויקים. היה מתנבא גם בימי יהויקים בנו והתמידה נבואתו עד כלות עשתי עשרה שנה לצדקיהו וגו' ולתוספות ביאור אמר עד גלות ירושלים שהיתה בחדש החמישי הוא חדש אב:

פסוק ד
ויהי דבר ה'. וזהו דברי ירמיה שאמר לישראל:

פסוק ה
בטרם. עד לא יצרתיך מבטן אמך הכרתי בך שתהיה הגון ומוכן לנבואה
הקדשתיך. קדשתי אותך וחזר ופי' לומר בזה קדשתיך במה שנתתיך להיות נביא להתנבאות על העכו"ם כולם:

פסוק ו
ואומר וגו'. אמרתי אהה ה' אוי לי על המניעה והמבטל הנמצא בי אשר לא ידעתי לסדר דברי הנבואה בצחות הלשון כי עדיין אני רך בשנים ולא הורגלתי בזה:

פסוק ז
אל תאמר. ר"ל אל תמאן בדבר בעבור הנערות
כי על כל. אלא על כל הדברים אשר אשלחך תלך ותדבר את כל אשר אצוך:

פסוק ח
אל תירא. אל תפחד מפני מי אשר אשלחך אליהם פן תכשל בלשונך ויקצפו עליך כי אני עמך להצילך מיד הבאים להרע עמך:

פסוק ט
וישלח. בנבואה נראה לו כאלו המקום הושיט ידו ונגע על פיו כאלו נותן הנבואה אל פיו
הנה נתתי. בזה שנגעתי ידי בפיך נתתי דברי הנבואה בפיך:

פסוק י
הפקדתיך היום. בזה מניתי אותך על כל עכו"ם לנבאות עליהם חורבן והשקט כפי מה שאצוה לך:

פסוק יא
מה אתה רואה. במראה הנבואה
מקל שקד. מטה מאילן שגדילים בו שקדים:

פסוק יב
היטבת לראות. ר"ל ראית דבר ראוי לפי הזמן כי שוקד אני על דברי לעשותו ואם כן ראית דבר המרמז רמז על מה שעתיד להיות כי מקל שקד ראית ואני שוקד על דברי והמה אחד בלשון:

פסוק יג
שנית. ר"ל שאלני פעם שנית
מה אתה רואה. במראה הנבואה
סיר נפוח. קדירה מעלה רתיחה
ופניו. פני הרתיחה מקום שמעלה רתיחה מרובה הוא מעבר הצפון:

פסוק יד
מצפון תפתח הרעה. זה ירמז אשר מבבל העומדת מצפון תפתח הרעה כי עד הנה כאלו היתה הרעה קשורה לבל תבוא ועתה הותר הקשר ותבוא הרעה על יושבי ארץ ישראל והמשילה לסיר לומר כמו הסיר מאספים הנתחים אליה ואחר זה מרתיחין אותה כן כולם יכנסו במצור העיר והאויב ילחם בה וכן נאמר שפות הסיר שפות וגו' אסוף נתחיה אליה וגו' רתח רתחיה (יחזקאל כד):

פסוק טו
הנני קורא. ר"ל אעיר לבות כל משפחות של ממלכות צפונה והם בבל וכל ארצות ממשלת בבל לבוא על ירושלים
ונתנו איש כסאו. כל אחד יתן כסאו מול פתחי השערים ועל החומות לצור עליה מסביב:

פסוק טז
ודברתי. אז אדבר עמהם משפט ר"ל אביא עליהם משפט הגמול בעבור רעתם:

פסוק יז
תאזור מתניך. הוא ענין זרוז כי החגור במתניו הוא מזורז
אל תחת מפניהם. אל תפחד מפניהם מלומר להם את כל דברי
פן אחתך. כי כשתפחד אשבור אותך לפניהם ויוכלו לך להזיקך לכן אל תפחד ובטח עלי ואז לא יוכלו לך:

פסוק יח
נתתיך היום. נתתי כח בידך להיות חזק כעיר מבצר וגו' להתגבר על כל הארץ וחוזר ומפרש על מלכי יהודה ועל שרי יהודה ועל כהניה ועל כל עם הארץ מיתר העם:

פסוק יט
ונלחמו אליך. כולם ילחמו עמך ולא יוכלו לך כי אני עמך להצילך מידם: