פסוק ב
שמעו. אתה ושאר הנביאים שמעו ר"ל תנו לב להבין את דברי הברית הזאת כלומר הברית הידוע המוזכר בתורה והם הברכות והקללות שבערבות מואב אשר כרת עליהם ברית כמ"ש שם אלה דברי הברית וגו' (דברים כח)
ודברתם. אתם הנביאים תדברו דברי הברית אל אנשי יהודה ואל יושבי ירושלים:

פסוק ג
אשר לא ישמע. אשר לא ירצה לשמוע:

פסוק ד
מכור הברזל. ר"ל נצרפתם שם בצרוף הצרות כמו שצורפין זהב בכור ברזל
לאמר שמעו וגו'. ר"ל אשר תכלית הברית ההוא כולו לאמר שמעו בקולי ועשיתם את המצות ככל אשר וגו'
והייתם לי לעם. ולא אחליפכם באומה אחרת:

פסוק ה
למען הקים. ר"ל וזהו לתועלתם למען הקים וגו'
זבת. מתוך רבוי חלב ודבש זב ויורד בארץ
כיום הזה. שהנכם היום בארץ זבת חלב ודבש
ואען. אמר ירמיה עניתי ואמרתי אתה ה' כן יאומן הדבר שיהיה ארור האיש אשר לא ישמע וגו':

פסוק ו
את כל הדברים. אשר אני אומר אליך
ועשיתם אותם. עשו המצות אשר בעבורם כרתי הברית:

פסוק ז
כי העד העדתי. מאז התרתי על זה באבותיכם ביום העלותים ממצרים ומשם והלאה עד היום הזה
השכם והעד. אני משכים ומתרה על ידי הנביאים לאמר שמעו בקולי:

פסוק ח
ולא שמעו. והם אינם שומעים
וילכו איש. כ"א הולך במה שלבם הרע מראה אותם ומתאוה לה
ואביא. ולכן אביא עליהם את כל דברי הברית הזאת והם הקללות הנזכרות בברית
אשר צויתי לעשות. יען אשר צויתי אותם לעשות מצותי והם לא עשו:

פסוק ט
נמצא קשר. נמצא אגודת מרד באנשי יהודה כו':

פסוק י
שבו. חזרו על עונות אבותם וגו' כי אחזו בדרך הזה
והמה. ועוד הוסיפו המה ללכת אחרי אלהים אחרים
הפרו. א"כ כולם יחד הפרו את הברית כמו בית ישראל כן בית יהודה:

פסוק יא
אשר לא יוכלו. בכח הזרוע
וזעקו אלי. להושיע למו:

פסוק יב
ערי יהודה. אנשי ערי יהודה
והושע. אבל לא יוכלו להושיע להם בעת בוא עליהם הרעה:

פסוק יג
מספר. כחשבון מספר הערים כן מספר אליליהם
ומספר. כמספר שוקי ירושלים כמספר הזה עשיתם מזבחות לבושת היא עכו"ם אשר היא לבושת לעובדיה על כי צועקים אליה ואינם נענים:

פסוק יד
ואתה. לירמיה אמר שאל יתפלל בעדם
כי איננו וגו'. ר"ל אף אם הם עצמם היו קוראים ומתפללים אלי בעבור הרעה הבאה להסירם מעליהם ומבלי תשובה וחרטה על העונות אינני שומע להם וכש"כ שהם אינם מתפללים לפני ואיך א"כ אשמע לך מה שאתה מתפלל עליהם:

פסוק טו
מה לידידי בביתי. ישראל שהיו מקדם עם סגולתי מה להם לבוא בבית המקדש לעשות שמה המזמות הרבים מאד
ובשר קדש. ר"ל הקרבנות שאתה מקריב שמה יעברו ממך כי אינני חפץ בהם
כי רעתכי. בעת תעשי הרעות אז תשמחי ולא תדאג עליהם ומה לי א"כ בהקרבנות ולמה תבואו בבה"מ:

פסוק טז
זית רענן. אל מול המקדש אמר הנה מאז קרא ה' שמך זית רענן שהוא אילן מפואר
יפה. בך נמצא היופי של פרי בעל תואר מהודר
לקול המולה. אבל עתה לעת בוא קול המייה גדולה של חיל הכשדים הבאים למלחמה אז המקום ב"ה בעצמו יהיה המצית והמבעיר אש עליה וישברו ענפיו ולפי שהמשילו לזית אמר בלשון הנופל באילן:

פסוק יז
הנוטע אותך. הבונה הבית והשכין בה שכינתו הוא גזר הרעה ולא באה בכח הזרוע של הכשדים (ועל כי המשילו לזית אמר לשון נטיעה הנופל באילן)
רעת. היא הבעל
עשו להם. עשו לעצמם למען הכעיסני לקטר לבעל:

פסוק יח
וה' הודיעני. ה' הודיע לי הרעה הבאה ולכן ידעתיה
אז. כשהודיע לי הרעה אז גלה לי מעשיהם אשר לא טובים ובגמול תבוא הרעה:

פסוק יט
ואני. ר"ל לא מדעתי אני הולך לנבאות עליהם הרעה כי יד ה' היתה חזקה עלי ללכת אליהם ולנבאות ואני ככבש ואלוף אשר כל אחד מהם יובא לטבוח שלא מרצונו כי אין חפצי לנבאות עליהם רעה
ולא ידעתי. ולא אדע מה פשעי בזה אשר המה חשבו עלי מחשבות רעות ואומרים נשחית מאכלו בעץ הממית ר"ל נשים סם המות במאכלו ובזה נכרית אותו מארץ חיים כי ימות ואין לו ולא יזכר עוד שמו:

פסוק כ
וה' צבאות. אבל אתה ה' צבאות הלא אתה שופט צדק ובוחן לדעת מחשבות כליות ולב ותדע שאין שמחה בלבי בהנבאות להם הרעה
אראה. לכן אראה הנקמה שתקח מידם
כי אליך. לבד אליך אני מגלה את הריב שיש לי עמהם אבל הוכחתים על זה להודיעם שאני יודע מחשבתם:

פסוק כא
המבקשים. אשר הם מבקשים לקחת את נפשך
לאמר. אשר אומרים לך לא תנבא בשם ה' ואז לא תמות בידינו
פוקד. אזכור עליהם עוונם להשיב גמול:

פסוק כב
הבחורים. ההולכים במלחמה
בניהם. הקטנים:

פסוק כג
שנת פקודתם. השנה אשר אזכור עליהם עוונם להשיב גמול: