פסוק א
צדיק. אמר הנביא ידעתי ה' שאתה צדיק בדבר אשר אריב אליך אך אדבר עמך דברי ויכוח וכאומר עכ"ז אתווכח למען דעת את הטעם והסבה לא על היותי מסופק אם צדיק אתה בדינך
מדוע. וזהו דברי מדוע דרך רשעים מצלחת וכל הבוגדים יושבים בשלוה ואמר זה בראותו בנבואה מרבית ממשלת נבוכדנצר:

פסוק ב
נטעתם. מיד כשנטעתם בשרש גזעם ר"ל פתאום בא להם הגדולה
ילכו. והם הולכים ומתפשטים ועושים פירות מרובות ר"ל בנים ובני בנים יורשים המלוכה והממשלה
קרוב אתה בפיהם. גם כי בפיהם מראים עצמם יראים את האל זהו מן השפה ולחוץ אבל רחוק אתה ממחשבות כליותיהם ולא יאמינו בך באמת:

פסוק ג
ידעתני. הלא ידעת אותי ותראה לבי ובחנת אותה אם הוא אתך להאמין בך ר"ל מכיר אני בעצמי שנגלה לך תעלומות לב וא"כ יודע אתה שרחוק אתה מכליותיהם כי אין דבר נעלם ממך
התיקם. לכן העתיקם מהצלחתם אל הטבחה כצאן הזה והזמינם ליום הרגה:

פסוק ד
עד מתי. זהו תשובת המקום כאומר הלא הועמד להיות רצועת מרדות על ישראל להיות שבט אפי כי עד מתי תהיה ארצי נשחתה ועשבה יבשה בסבת רשעת יושבי בה וכלתה בהמות ועוף כי לא תרבינה בארצם גמול פשעם באומרם שאני איני רואה אחריתם לדעת מה יהיה בסופם וכאומר וכי כן תהיה ארצי נשחתה עד עולם לכן יבא נ"נ ויגלה אותם מארצם וימורק עוונם וישובו אל ארצם ותהיה אז ארץ חמדה כמאז:

פסוק ה
כי את רגלים רצתה. לפי שירמיה לא היה עדיין מכיר בפועל מרבית רשעת בני יהודה וירושלים לכן אמר לו במשל הלא התחברת לרוץ יחד עם אנשים הולכי רגל כמותך והנה הם הלאוך כי נעשית עיף ויגע לרוץ בשוה להם
ואיך תתחרה. איך תתערב להדמות לרוץ יחד עם רוכבי סוסים ור"ל הלא אנשי ענתות המה קרוביך וכמה מהרעות עשו עמך עד שתפחד מפניהם ומה עוד תראה אם תתחבר עם אנשי ירושלים ושריהם כי אז תכיר ברשעתם כפלים מבני ענתות וכאומר ועל כי גדלה רעתם מהצורך הוא להמשיל את נ"נ לבוא עליהם ולהשחיתם
ובארץ שלום. עתה בא לפרש המשל ואמר בהיותך בארץ שלום בענתות עם קרוביך וכי אתה בוטח בהם שלא יעשו עמך רעה ואיך א"כ תעשה בטחון בגאון הירדן שהוא מעון אריות ור"ל איך תעמוד מול אנשי ירושלים ושרים:

פסוק ו
בגדו בך. והמה לך לאויבים
קראו וגו'. אספו קבוצת אנשים לרדוף אחריך
אל תאמן בם. שכמה אוהבים אותך עם שמדברים עמך דברים טובים ורכים ומהם תקח ראיה לרשעת כל העם הזה ומוסב למעלה לומר בעבור כ"ז נתתי הכח ביד נ"נ להיות מטה זעמי:

פסוק ז
עזבתי. לכן עזבתי את בית המקדש
נחלתי. הם ישראל כמ"ש יעקב חבל נחלתו (דברים לב)
את ידידות נפשי. את ישראל שהיו אהובים לפני מסרתים ביד האויב וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ח
כאריה ביער. עדת ישראל היו לפני כאריה ביער הטורף כל בשר כי כן המה טורפים ומאבדים זה את זה
נתנה עלי. מדברת למולי בקול רם וברמות רוח:

פסוק ט
העיט צבוע. וכי ישראל המה לפני כעיט הצבוע בעלת גוונים השנואה לכל העופות וקבוצת העופות הדורסים תחלה סביב עליה לאכלה ועוד יוסיפו לזרז זה אחר זה לומר אספו החיות אשר יבואו גם המה לאכלה כי כן אנשי נבוכדנצר שונאים את ישראל ומזרזים אלה לאלה לכלותם:

פסוק י
רועים רבים. עכשיו יפרש אמריו ויאמר רועים וגו' ר"ל מלכי הכשדים משחיתים את ישראל
בוססו. רמסו חלקת שדי ר"ל החריבו ארצי
נתנו וגו'. את החלקה החמודה לי שמו להיות מדבר שממה:

פסוק יא
שמה. נבוכדנצר המחריב שם את ארצי לשממה והנה הארץ השוממה מתאבלת לפני
נשמה. ר"ל עכ"ז לא ארחם ותהיה נשמה כל הארץ כי אין בה איש שם על לב להתחרט מעוונו לשוב אלי:

פסוק יב
על כל שפים. על כל המקומות הגבוהות שבמדבר באו שודדים
כי חרב לה'. חרב מלחמה ההוכן מה' היא תאכל ותאבד מקצה וגו' ולכל בשר לא יהיה שלום כי נ"נ יעורר מלחמות על כל העכו"ם ויכבוש את כולם:

פסוק יג
זרעו חטים. ר"ל עוד אשלח בהם חצי רעב וכאשר יזרעו חטים יקצרו קוצים כי תצמיח קוצים
נחלו. מעקת רעבון נחלו ולא ימצאו רפואה מועלת
ובושו. אמר הנביא כנגדם ראוי היה לכם שתבושו מתבואתיכם שהדבר נגלה שהם במארה מחרון אף ה' ולא במקרה:

פסוק יד
שכני הרעים. שכני א"י הרעים הנוגעים לרעה בנחלת ישראל
הנני נותשם. אעקור אותם מאדמתם ללכת גולה
ואת בית יהודה. וגם בית יהודה אעקור מתוכם ולפי שהעכו"ם ההם שוכנים סביבות ארץ ישראל לכן אמר אתוש מתוכם:

פסוק טו
אשוב ורחמתים. את כל הכבושים אף מן העכו"ם:

פסוק טז
אם למוד ילמדו. אם העכו"ם ילמדו דרכי עמי להאמין בה' ולהשבע בי לומר בשבועתם חי ה' כאשר בתחלה למדו הם את עמי להשבע בבעל
ונבנו. אז יהיו בנוים ומתקיימים בתוך עמי ר"ל דומים ושווים לעמי:

פסוק יז
ואם לא ישמעו. ללמוד מעמי אמונת ה'
ונתשתי. אז אעקור שוב אותם
נתוש ואבד. יהיה נעקר ואבוד עד עולם: