פסוק א
בקבק. צלוחית מן יוצר חרס
ומזקני וגו'. מוסב על הלוך ור"ל הלוך אתה וגם מזקני העם וגו' ילכו עמך:

פסוק ב
אשר פתח. אשר מול פתח
שער החרסית. הוא שער האשפות הנזכר (בנחמיה ג) ששם זורקים חרסים הנשברים
אשר אדבר אליך. הוא האמור במקרא שלאחריו:

פסוק ג
כל שומעה. כל השומע הרעה ההיא ירעשו אזניו תנועת הרעד:

פסוק ד
יען. בעבור אשר עזבו אותי
וינכרו. עשו את המקום הזה נכרי וזר ממני ר"ל לא הקריבו שם לפני כאלו לא היתה ארצי
ויקטרו בו. אבל קטרו בו לאלהים אחרים
המה וגו'. מוסב על ויקטרו בו לומר שגם המה קטרו גם אבותיהם וגו'
דם נקים. דמי הילדים שהקריבו לפני העכו"ם:

פסוק ה
עולות לבעל. להיות לעולות לבעל
אשר לא צויתי. אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות
ולא דברתי. אפילו דבור בעלמא מבלי צווי ואזהרה
ולא עלתה וגו'. לשאול דבר כזאת:

פסוק ו
ולא יקרא. אז לא יקרא
התופת. בית הבמות קראו תופת לפי שהיו מקישים שם בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו
בן הנם. הגיא שעמד בו בית הבמות קראו בן הנם ע"ש נהימת הבן הנשרף
גיא ההרגה. כי יפלו שם הרוגים רבים:

פסוק ז
ובקותי. ארוקן עצתם ר"ל לא ימצאו עצה להנצל
מאכל וגו'. כי לא יקברו:

פסוק ח
לשמה. לתמהון ולהיות שורקין עליה:

פסוק ט
במצור. בסבת המצור יהיו חסרים ממאכל ויאכלו בשר בניהם וגו':

פסוק יא
ככה אשבור. כמו שנשבר הבקבק כן אשבור וגו'
כאשר ישבור וגו'. ר"ל כשבירת כלי יוצר אשר ישבור מי שאין למצוא תקנה לעשותו שלם כן ישבר העם והעיר מבלי תקנה
ובתופת. ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד:

פסוק יב
כן אעשה. כמו שאמרתי כן אעשה וגו'
כתופת. ר"ל מלאה הרוגים כתופת שהיא מלאה מהרוגי הילדים המומתים לעכו"ם:

פסוק יג
והיו וגו'. ר"ל הם יהיו מקום קברות ההרוגים כמקום התופת
הטמאים. מוסב על הבתים לומר הבתים הטמאים יהיו כתופת וחוזר ומפרש מי הם מהבתים ואמר לכל הבתים אשר קטרו וגו':

פסוק יד
להנבא. הנבואה האמורה למעלה:

פסוק טו
ועל כל עריה. הערים הסמוכים לה
כי הקשו. לבל יוכלו להפך אלי פניהם והוא ענין מליצה: