פסוק א
הוי רועים. יש להתאונן על המלכים הרעים אשר במעשיהם מאבדים ומפזרים את העם ללכת גולה בארצות אויביהם
צאן מרעיתי. הם ישראל שאני להם לרועה:

פסוק ב
אתם הפיצותם. ר"ל בעווניכם נפזרו בין העכו"ם ונדחו בארצות האויב
ולא פקדתם אותם. לא השגחתם עליהם להיישירם בדרך הישרה
פוקד עליכם. אזכור עליהם רוע מעשיכם להשיב עליהם גמול:

פסוק ג
ואני אקבץ. ובחסדי אקבץ את שארית וגו' כי רובם יכלו ומעט ישארו
והשיבותי. אשיב אותם אל מדורם ושמה ירבו:

פסוק ד
והקימותי. אני אקים להם רועים כשרים והם ירעו אותם להנהיגם בדרך הישר
ולא ייראו. ולכן לא ייראו עוד מן העכו"ם ולא ישברו ולא יהיו נחסרים:

פסוק ה
והקימותי לדוד. אקים לדוד מזרעו צמח צדיק זהו מלך המשיח
ומלך מלך. מלך ימלוך על ישראל והצליח ויעשה משפט וצדקה:

פסוק ו
בימיו. בימי המשיח תוושע גם יהודה גם ישראל ישכון בארצם לבטח לא כמו בבית שני שלא חזר כ"א יהודה
וזהו שמו. של המשיח אשר יקראו אותו ישראל
ה' צדקנו. ה' יצדיק אותנו בימיו של זה:

פסוק ז
לכן וגו'. הואיל והגאולה ההיא תהיה חשובה כ"כ לכן לא יאמרו עוד בשבועתם חי ה' אשר העלה וגו' מארץ מצרים:

פסוק ח
כי אם. כי אז יאמרו בשבועתם חי ה' אשר העלה וגו' מארץ צפונה ומשאר ארצות וגו' כי הגאולה ההיא יזכר יותר בפי האנשים לפי מרבית החשיבות
הדחתים. הדחתי אותם (וזהו מאמר המקום כמדבר בעדו אבל הם יאמרו הדיח אותם שם וכמדברים בעדם)
וישבו. כן יאמרו בשבועתם חי ה' אשר העלה וגו' והמה יושבים על אדמתם:

פסוק ט
לנביאים. בעבור נביאי השקר נשבר לבי בקרבי וכל עצמותי נעים ונדים ואני מבולבל בצער כאיש שכור וכגבר אשר היין עבר עליו להתחזק ממנו ולבלבל מוחו
מפני ה'. ר"ל כל הצער הזה הוא עלי מפני ה' שהיה מחולל על ידי הנביאים האלה ומפני דברי קדשו שהמה מחוללים על פיהם:

פסוק י
כי מנאפים. כי על ידיהם מלאה הארץ ניאוף וזנות
כי מפני אלה. בעבור שבועת שוא הבאה בסבתם תשחת הארץ ויבשו מדורי המדבר מקום מרעה הצאן
מרוצתם. מה שהם רצים לעשות בזריזות הוא רק לרעה ולא לטובה
וגבורתם. תגבורת הלב שבהם איננה על דבר נכון ואמת:

פסוק יא
נביא. זה נביא השקר
כהן. זה כהן הבעל
חנפו. מחניפים לבני אדם ואינם אומרים האמת
גם בביתי. בבית המקדש מצאתי רעתם כי היו מזבחים שם לאלהים אחרים:

פסוק יב
דרכם להם. ר"ל יוכשלו בדרכם כמו ההולך באפלה במקום חלק שהוא נוח שימעדו רגליו
ידחו. יהיו נדחים ממקומם ויפלו בדרך
כי אביא. בזה יפרש ראשית המקרא לומר המכשול יהיה כי אביא הרעה
פקודתם. זכרון עונותיהם לשלם עליהם גמול:

פסוק יג
ובנביאי שומרון. ר"ל כמו שמאז ראיתי בנביאי שומרון דבר גרוע מבלי טעם וזהו מה שנבאו בשם הבעל והתעו את עמו ללכת בדרך רעה:

פסוק יד
ובנביאי ירושלים. ר"ל כן אני רואה בנביאי ירושלים דבר מגונה וזהו שהמה שטופים בניאוף והולכים בדרך שקר ומחזיקים ידי רשעים לבל ישובו מרעתם כי מנבאים להם לשלום
כלם. כל בני יהודה
ויושביה. יושבי ירושלים:

פסוק טו
הנני מאכיל וגו'. ר"ל אביא עליהם צרות מרובות וגדולות
כי מאת וגו'. על ידיהם יצאה חנופה לכל הארץ רצה לומר כולם מחניפים ליצרם למלאות תאותו:

פסוק טז
על דברי. אל דברי
מהבלים. אומרים לכם דברי הבל
חזון לבם. מראית לבם ידברו כי לא ראו בנבואה רק בודים מלבם:

פסוק יז
אומרים אמור. רגילים הם לומר להרשעים המנאצים אותי ה' דבר שלום יהיה לכם
וכל הולך. ולכל ההולך בשרירות לבו אמרו וגו':

פסוק יח
כי מי עמד. נתן טעם למה לא ישמעו אליהם באמרו כי מי מאלה עמד בסוד ה' לקבל נבואה ומי ראה מראות הנבואה ומי מהם שמע את דברו כי בהיותם רשעים אינם ראויים לנבואה
מי הקשיב. אמנם מי שהקשיב דברו כירמיה שהקשיב בקול ה' ועשה מצותיו הוא השומע הנבואה ולא הרשעים האלה:

פסוק יט
חמה יצאה. תצא בחמה עבר במקום עתיד
וסער מתחולל. הסער הזה הוא מלא מחלחלה ורעד והוא יהיה חל ושוכן על ראש הרשעים האלה הם נביאי השקר:

פסוק כ
לא ישוב וגו'. לא ישוב מהם חרון אפו עד יעשה ויקיים מחשבות לבו
באחרית הימים. ר"ל אם יתמהמה הנה בסוף הימים כשתתקיים תתבוננו בה בינה שלא שב ה' מחרון אפו עם כי נתארך הזמן:

פסוק כא
והם רצו. במהירות רב כאלו היו שלוחים בדבר
והם נבאו. מלבם ולא שמעו ממני:

פסוק כב
ואם עמדו בסודי. ר"ל אם הוא כדבריהם שעמדו בסודו לקבל נבואה היה ראוי שישמיעו לעמי את דברי אשר דברתי בתורתי להשיבם מדרכם הרע ולא להכשילם עוד בעבירה:

פסוק כג
האלהי מקרוב אני. ר"ל וכי אינני רואה ושופט אלא בסמוך לי ולא את התחתונים שהמה רחוקים ממכון שבתי בתמיה:

פסוק כד
אם יסתר. הלא אף אם יסתר איש במקום נסתר וכי אני לא אראה אותו
הלא וגו' אני מלא. אם כן במקום שנסתר שם אני:

פסוק כה
שמעתי. ר"ל הואיל ואין נסתר ממני לכן שמעתי מה שמנבאים בשמי שקר שאומרים כל היום חלמתי חלמתי ומחזיקים חלומותם הפשוט הדמיוני כחלום נבואיי:

פסוק כו
עד מתי. יהיה השטות והטעות הזה
היש בלב. וכי יש בלבם מה שאומרים תדיר שחלום הדמיוני הוא כחלום הנבואיי
ונביאי תרמית לבם. אבל הם נביאי ערמות לבם כי יודעים המה שאין ערך לחלום הדמיוני עם חלום הנבואיי ובערמת הלב ידברו בפיהם שדומים הם:

פסוק כז
החושבים. אשר יחשבו לסבב לעמי שישכחו שמי ע"י חלומותם אשר יתמידו לספר זה לזה להיות כל עסקם בזה
בבעל. בהתמדת עבודת הבעל:

פסוק כח
הנביא כו'. ר"ל מהראוי שהנביא אשר אתו חלום פשוט ודמיוני יספרנו בדרך ספור חלום בעלמא
ואשר דברי אתו. ומי אשר בחלום אדבר בו הוא ידבר דבר ויאמת אותו ר"ל חלום כזה יוכל לספר בדרך ספור נבואה
מה לתבן. מה ענין תבן להדמותו עם הבר ר"ל מה ענין חלום דמיוני להדמותו עם חלום נבואיי:

פסוק כט
הלא כה דברי. הלא החלום אשר הוא דברי באה בחוזק רב ובהרגשה יתירה כאש הבוערת וכפטיש המפוצץ את הסלע שהוא דבר המורגש מאד כן הוא חלום הנבואיי ולא כן חלום הדמיוני כי הרגשתם קלה מאד:

פסוק ל
לכן הנני וגו'. ר"ל הואיל ויש הפרש רב בין חלום נבואיי לחלום דמיוני ובזדון לבם יאמתו חלום דמיוני כחלום נבואיי לכן כמו שהנני מוכן להביא פורעניות על הנביאים אשר גונבים דברי וגו' ר"ל שהיו שומעים דברי נביאי האמת והיו מגידים אותם מעצמם ואמרו שאליהם נאמרו וכאלו יגנבו דברי הנביאים מן הנביא האמיתי:

פסוק לא
הנני וגו'. וכמו שהנני מוכן להביא פורעניות על הנביאים המלמדים לשונם למהר לדבר צחות
וינאמו נאום. ר"ל שבודים שקרים מלבם וימתיקו אמריהם וידברום במקום נבואה ובלשון הנביאים כאלו היה דבר ה':

פסוק לב
הנני על נבאי חלומות. ר"ל כמו כן הנני מוכן להביא פורעניות על המנבאים חלומות שקר כלומר שאומרים חלום דמיוני כאלו הוא חלום נבואיי כי בזדון ידברו ואינם מוטעים
ויספרום. מתמידים לספרם כאלו היה דבר ממש
ויתעו. והמה מתעים את עמי בחלום הדמיוני שהוא דבר שקר
ופחזותם. בקלות דעתם יפתו את העם להאמין בחלומותם הדמיוני
ואנכי וגו'. אמר כמתרעם על הנפתים להם ואמר הלא אנכי מעולם לא שלחתים ולא צויתי אותם שום צואה ומעולם לא הועילו לעם הזה בשום דבר וא"כ אין בידם לתת שום אות ומופת וגם היטב אין עמהם ובמה א"כ מחזיקים אותם לנביאים:

פסוק לג
וכי ישאלך. אמר המקום לירמי' אם ישאלך העם הזה או נביא השקר או כהן הבעל לאמר מה משא ה' ר"ל מה דבר ה' ובדרך לעג אמרו לשון משא לפי שהיה להם למשא ולעול כבד
ואמרת. אז תאמר אליהם את מה משא ר"ל את מה שיאות ויצטרך במשא כלומר מה שיאות לעשות במשא אעשה לכם וחזר ופירש ונטשתי אתכם כאדם העוזב ומשליך את המשא הכבידה עליו:

פסוק לד
ופקדתי. במקרא שלפניו אמר שהנביא ישיב להם דרך אונאת דברים שהמקום יעזוב את ישראל בעוונם וישליכם כאדם המשליך משא כבידה ובזה אמר העון הזה אזכור להשיב גמול ביחוד על האיש המדבר ועל ביתו:

פסוק לה
כה תאמרו. בלשון הזה תאמרו וגו'
מה ענה ה' וגו'. ר"ל אם תשאלו על המענה תאמרו מה ענה ה' ואם תשאלו על מה שמדבר מבלי שאלה תאמרו מה דבר ה':

פסוק לו
ומשא. לשון משא לא תזכרו עוד
כי המשא יהיה לאיש דברו. ר"ל דברי הנבואה המה כאלו למשא על הנביא שה' דבר בו על כי לא יוכל לכבוש הנבואה לבלי להגידה כאלו היתה למשא עליו וכמ"ש ואמרתי וגו' ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש וגו' ונלאיתי כלכל (לעיל כ) וגם בעבור זה יתכן לקראה בשם משא מלבד מה שנקראה כן על כי נשאת בפי הנביא
והפכתם. אבל אתם מהפכים את דברי וגו' היא מלת המשא לומר שהיא למשא על השומעים ולא כן הוא:

פסוק לז
כה תאמר אל הנביא. ר"ל ואף אם תשאלו את הנביא עצמו עם כי למולו כאלו למשא על כי לא יוכל להסתירה עכ"ז לא תזכרו שם משא רק בלשון הזה תאמרו מה ענה לך ה' אם יהיה השאלה על המענה או מה דבר ה' אם יהיה על דבר מבלי שאלה קדומה:

פסוק לח
ואם וגו'. ואם אחר כל האזהרות תאמרו שוב לשון משא ה'
לכן. בעבור זה כה אמר וגו'
ואשלח. ר"ל ואף כי שלחתי אליכם אשר לא תאמרו לשון משא ה' ועכ"ז לא שמעתם:

פסוק לט
לכן הנני. בעבור זה הנני מוכן לשלם גמול ועל העוון הזה בלבד אסיר אתכם בהסרה מלפני ואעזוב אתכם כאדם העוזב משא הכבידה עליו ר"ל העוון הזה לבד כדאי הוא לזה העונש מדה במדה על שאמרו לשון משא יעזוב אותם כמשא
ואת העיר. גם את העיר אשר וגו' אעזוב ואשליך מעל פני ותהיה מסורה ביד הכשדים:

פסוק מ
חרפת עולם. זמן מרובה תהיו בחרפה גולים ביד הכשדים
וכלימות עולם. זמן מרובה יזכר הכלימה שיהיה לכם בעת תלכו שבי לפני צר אשר לא תשכח הכלימה ההיא על כי תהיה מרובה וגדולה: