פסוק א
הראני ה'. במראה הנבואה
דודאי. כלים מלאים תאנים היו מזומנים לפני ההיכל
אחרי הגלות. חוזר לתחילת המקרא לומר שזה ראה אחר שגלה נ"נ וגו'
ואת החרש ואת המסגר. הם אומנים ושומרי השערים אשר סגרו אותם בעתם וכן ת"י:

פסוק ב
תאנים. מלאה תאנים וגו'
כתאני הבכרות. כתאנים המבושלין כל צרכן
מרוע. בעבור רעתן לא היה אפשר לאכלן:

פסוק ג
טובות מאד. המה טובות מאד
רעות מאד. המה רעות מאד:

פסוק ה
כתאנים הטובות האלה. שהמה חביבים ובני אדם מתקרבים אליהן כן אכיר את גלות יהודה ר"ל עם כי נעשו זרים ממני כי הרחקתים מעל גבולי הנה עתה אכיר אותם ואתקרב אליהם
לטובה. חוזר למעלה לומר כן אכיר לטובה:

פסוק ו
ושמתי עיני. אשגיח עליהם לטובה לשמרם בגולה
והשיבותים. בזמן בית שני
ובניתיה ולא אהרוס. ר"ל הואיל וכבר עבר עליהם הצרה לא יקוו עוד מעתה הריסה כי אם בנין בשובם לירושלים בבית השני לא כמו הנשארים בירושלים אשר יקוו על הריסה הואיל ועדיין לא עבר עליהם הצרה ולא קבלו הגמול
ונטעתים וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ז
ונתתי וגו'. אתן להם לב מבין לדעת אותי אשר אני ה'
והיו לי לעם. להאמין בי ולקבל עול מוראי
ואנכי וגו'. להיות בעזרתם:

פסוק ח
וכתאנים הרעות. כאלו אמרו הנשארים בם יהיו כתאנים הרעות אשר אין לאכלן בעבור רעתן השנואים ומרוחקים מבני אדם
כן אתן וגו'. להיות שנוא ומרוחק
והיושבים בארץ מצרים. שהלכו עם יוחנן בן קרח למצרים ונתיישבו שמה אשר לא כמצות ה':

פסוק ט
ונתתים וגו'. ר"ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה ולרעה כי כולם יחרידם וירעו להם
לחרפה וגו'. ר"ל בכל המקומות אשר אדיח אותם שם יהיו לחרפה כי כולם יחרפו אותם
ולמשל. יביאו משל מהפורעניות הבא עליהם
לשנינה. יתמידו לספר מהצרות הבאות עליהם
ולקללה. המקלל יתלה הקללה בהם לומר תהיה כהיהודים האומללים:

פסוק י
עד תומם. עד יכלו מעל האדמה וגו':