פסוק א
אל יתר וגו'. על אותן שבירושלים:

פסוק ב
אחרי צאת וגו'. שהגלה אחר שיצא יכניהו וגו' להיות נמסרים ביד נ"נ כמ"ש (במלכים ב כד)
והגבירה. המלכה והיא אם המלך כי היא יצאה עמו כמ"ש שם
והסריסים. וחזר ופירש שרי יהודה וירושלים
והחרש והמסגר. הם האומנים ושומרי השערים אשר סגרו אותם בעתם כן ת"י:

פסוק ג
ביד אלעשה. ר"ל הספר ההוא שלח ביד אלעשה וגו'
בבלה. לבבל
לאמר. דברי הספר היו לאמר את האמור למטה:

פסוק ה
ושבו. ותשבו בהם כי לא תצאו מבבל בזמן קרוב:

פסוק ו
והולידו. עד לא תצאו משם
ורבו שם. ר"ל קחו נשים למען תרבו שם וכפל הדבר במ"ש
ואל תמעטו. ר"ל אל תמנעו לקחת נשים לבל תמעטו כי כשימותו הם ולא ישארו בנים במקומם ימעטו א"כ במספר:

פסוק ז
ודרשו. בקשו את שלום העיר וגו'
כי בשלומה. כשיהיה בה שלום יהיה גם לכם שלום הואיל ותתעכבו שמה:

פסוק ח
אל ישיאו וגו'. נביאי השקר והקוסמים אשר בקרבכם אל יפתו אתכם במה שאומרים שמהר תשובו לירושלים בהפך מדברי וקצר בדבר המובן מעצמו
חלומותיכם. האומרים לכם מה שראו בחלום
אשר אתם מחלמים. רצה לומר שאתם שואלים מהם שהם ישאלו שאלת חלום:

פסוק ט
כי בשקר. מה שאומרים בשמי הוא שקר כי לא שלחתים:

פסוק י
כי לפי מלאת לבבל ע' שנה. כאשר יושלם לבבל ע' שנה מהתחלת התפשטותה על ישראל מעת שכבש נ"נ את יהויקים בראשונה והיא היתה בשניה למלכות נ"נ והוא מלך מ"ה שנים א"כ נשארו עוד משנותיו מ"ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ"ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי אם כן ס"ו שנים וימי בלשאצר בנו ג' שנים הרי שבעים שנה חסר אחת א"כ בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה ומיד כשמת דריוש ומלך כורש בשנה הראשונה היתה הפקידה ושבו לארצם וכמ"ש בדניאל
אפקוד אתכם. אז אזכור בכם ואז אקיים עליכם את דברי הטוב וגו' אבל לא קודם הזמן הזה כדברי הנביאים המשקרים:

פסוק יא
כי אנכי ידעתי. אשר אנכי ידעתי את המחשבות וגו' שהמה לשלום ולא לרעה ר"ל מה שתתעכבו בגולה שבעים שנה לכם לטובה כי אז יכנע לבבכם הערל וזהו יהיה סבה לתת לכם אחרית טוב ותקוה טובה אחר שתשובו הנה:

פסוק יב
וקראתם אותי. ר"ל אחר שיכנע לבבכם תשובו ותהיו במקום המקודש מקום המוכן ביותר לעבוד את ה' אז כאשר תקראו אלי ותלכו בדרכי ותתפללו אלי להשיב את כל בני הגולה מכל המקומות
ושמעתי אליכם. אז אשמע אליכם:

פסוק יג
ובקשתם אותי. וכאשר תבקשו אותי אז תמצאו אם תדרשו אותי בכל לבבכם:

פסוק יד
ונמצאתי לכם. אז אהיה נמצא לכם למלאות משאלותיכם ואשיב את שבותכם ר"ל את הדבר הראוי להשיב לכם והוא הממשלה הראשונה
וקבצתי אתכם. ר"ל את כל הגולה אקבץ מכל הגוים וגו' ואת כולם אשיב אל המקום הזה וכאומר מה שתשובו מבבל אין עצם הכוונה על הגאולה ההיא לשיהא נחשב מהירת ההשבה לטובה כי עצם הכוונה היא למען תהיו במקום המקודש מקום מוכן ביותר לעבוד את ה' להתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם א"כ לטובה תחשב מה שתתעכבו שמה למען יכנע לבבכם לשוב לה' ויקובל תפלתכם (אבל הם לא כן עשו והוסיפו עוד לחטוא לכן גלו שוב ממנה):

פסוק טו
כי אמרתם. אם תאמרו הנה ה' העמיד לנו נביאים בבבל והמה מתנבאים שמהר נשוב וקצר בדבר המובן מעצמו:

פסוק טז
כי כה אמר ה'. רצה לומר לא אמת ידברו כי כה אמר ה' על המלך היושב על כסא המלוכה ועל כל העם וגו':

פסוק יז
כה אמר ה'. בעבור שארכו הדברים באמרו אחיכם וגו' אמר שנית כה אמר ה'
הנני משלח בם. אגרה בם חרב האויב והרעב והדבר וכאומר ואיך אם כן תשובו אתם מהרה אם אמסור ביד האויב גם את היושבים פה
כתאנים השוערים. כתאנים המגונים אשר אין לאכל בעבור רעתן השנואים ומרוחקים מבני אדם וכמ"ש וכתאנים הרעות וגו' כן אתן את צדקיהו וגו' (לעיל כד):

פסוק יח
ורדפתי. אפרע מהם בחרב האויב וברעב ובדבר
ונתתים לזעוה. ר"ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה כי כולם יחרידום
לאלה. ישבעו לומר בשבועתם אהיה כהיהודים האומללים
ולשמה. כולם יתמהו על גודל חורבנה
ולשרקה. ישרקו על גודל האבדון
ולחרפה. יחרפו אותם
הדחתים. כמו אדיחם עבר במקום עתיד:

פסוק יט
תחת. בעבור אשר לא שמעו את דברי
השכם ושלוח. עם כי הייתי משכים ומשלח בזריזות רב עכ"ז לא שמעתם וכאלו ידבר אל מול יושבי ירושלים:

פסוק כא
אל אחאב וגו'. על אחאב ועל צדקיה
שקר. דבר אשר לא צויתי
והכם. ר"ל ימיתם:

פסוק כב
לכל גלות. לכל בני הגולה
לאמר. שיאמרו בקללתם ישימך ה' כצדקיה וגו':

פסוק כג
יען. בעבור שעשו נבלה וזנו עם נשי רעיהם ועוד שנית שדברו בשמי שקר
היודע. אשר דברו שקר כי לא צויתים
ועד. כי ראיתי את אשר נאפו:

פסוק כד
ואל שמעיהו. גם זה מדברי הספר ששלח לבבל ואמר שה' אמר לו שיאמר כזאת על שמעיהו הנחלמי:

פסוק כה
יען. בעבור ששלחת הנה אגרות משמך לבד לא בשם כל בני הגולה וכאלו הכל תלוי בך לבד
לאמר. וכה דברת בהאגרות:

פסוק כו
ה' נתנך. כן כתב לצפניה הנה ה' העמיד אותך להיות כהן רצה לומר להיות שר הכהנים במקום יהוידע הכהן
להיות פקידים. להיות ממונים בבית ה' להשגיח על כל איש משוגע ומתנבא דברי שגעון מלבו
ונתתם אותו. ר"ל על פי דבריך יתנהו הממונים אל המהפכת וגו' להיות כלוא שם:

פסוק כז
ועתה. הואיל וכן למה אפילו לא גערת גערת נזיפה בירמיה המנבא לכם דברי שגעון מלבו וקצר בדבר המובן:

פסוק כח
כי על כן. ר"ל כי נראה בו שמדבר שגעון מלבו על אשר שלח וגו'
ארוכה היא. הגלות הזה שאתם בה תהיה לזמן ארוך לכן בנו שם בתים ותשבו בהם כי לא תצאו משם בזמן קרוב וכאומר הלא הדברים האלה לשגעון יחשבו כי לא כן דבר ה' עמדי (ויתכן שעד לא שלח ירמיה הספר ביד אלעשה שלח ירמיה מקודם הדברים האלה בע"פ או במכתב):

פסוק כט
ויקרא צפניה וגו'. גם זה מדברי הספר שכתב אליהם שצפניה קרא הספר לפניו וראה כי כן כתב (ואף שירמיה עצמו כתב הדבר לא אמר באזני כמדבר בעדו כי אם כאחר המדבר וכן דרך המקרא כמ"ש וישלח ה' וגו' ואת שמואל (שמואל א' יב) ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו היה המדבר):

פסוק ל
ויהי דבר ה'. בעבור שארכו הדברים באמרו הסבה ושצפניה קרא הספר באזניו לכן אמר שוב ויהי דבר ה' וגו':

פסוק לא
על כל הגולה. אל כל הגולה
אל שמעיה. על שמעיה
על שקר. על הבטחת שקר:

פסוק לב
הנני פוקד. העון הזה אזכור להשיב גמול על שמעיה ועל זרעו
לא יהיה לו. ר"ל לא יהיה מזרעו איש יושב במושב השרים והזקנים
ולא יראה בטוב וגו'. הוא ההשבה מן הגולה
על ה'. בעבור ה' דבר דבר המוסר ממנו מה שלא אמרה: