מצודות דוד, ירמיהו פרק לא



פסוק א
עם שרידי חרב. עם ישראל הנשארים מחרב מצרים המתנכלים אותם להמיתם העם ההוא מצא חן בעיני בעת שהלכו אחרי במדבר ארץ לא זרועה
הלוך.
לכן הלך ישראל למקום מרגועם לרשת את הארץ לשבת בה בהשקט:

פסוק ב
מרחוק. אמר הנביא מזמן רחוק עוד היינו במצרים נראה לי ה' ר"ל נגלה אז לנביאי ישראל הם משה ואהרן
ואהבת עולם.
ר"ל וכן יאמר תמיד הנה אהבת עולם אהבתיך על כן אמשיך לך חסד:

פסוק ג
עוד אבנך ונבנית. ר"ל הנה הבית הראשון והשני בנו בני אדם ונחרבו ועוד אבנך אני את השלישי ותשאר בנויה עד עולם, או ר"ל הנה בגולה אתה מפוזר בין העמים כבנין הנהרס אשר יתפזרו אבניו ואני אקבצך להיות יחד כאבנים בכותלי הבנין ועד עולם תהיה בנויה ולא תגלה עוד
בתולת ישראל.
את עדת ישראל החביבה עלי כבתולה אשר לא ידעה איש שהיא חביבה לבעלה
תעדי תפיך.
תקשטי תופיך לייפותם כדרך המתענגים שמייפים כלי הנגון בכל מיני פאר
ויצאת.
ותצא ברקוד של שמחה ולפי שהמשיל את ישראל לבתולה אמר ענין שמחת הבתולה ותענוגיה ור"ל הרבה טובה יבוא לך:

פסוק ד
בהרי שמרון. עם כי עתה המה שוממין
נטעו.
עבר במקום עתיד ור"ל הנוטעים ינטעו הכרמים והם יחללוה בשנה הד' כמ"ש ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה' (ויקרא יט) שצריך להביא הפירות לירושלים ולאוכלן שם או לפדותן ולחללן על כסף ויוציא הכסף בירושלים ואמר שהנוטעים יחללום ולא יקחם האויב כמאז ומגודל הרבוי לא יוכלו להביאם לירושלים ויחללום על כסף:

פסוק ה
כי יש יום. הנה יום מוכן אשר הצופים העומדים בהרים יקראו בקול קומו ונעלה אל ציון אל ה' כי באה הגאולה וחזרה השכינה למקומה לציון:

פסוק ו
רנו ליעקב שמחה. הוא הפוך ה' אמר ליעקב רנו בקול שמחה
וצהלו.
השמיעו קול גדול
בראש הגוים.
רצה לומר במקומות הגבוהות שבארצות הגוים להיות הקול נשמע למרחוק
השמיעו הללו וגו'.
השמיעו קול והללו את ה' ואמרו אתה ה' הנה הושעת את עמך וגו':

פסוק ז
הנני מביא. כי הנני מביא אותם מארץ צפון הם שגלו לבבל
מירכתי ארץ.
הם בני עשרת השבטים שגלו למרחוק לקצות הארץ
בם.
בהבאים יהיה עור ופסח וגו' ר"ל כולם ישובו איש לא נעדר
קהל גדול.
קבוץ גדול:

פסוק ח
בבכי יבואו. ר"ל ע"י תשובה ותפלה אגאלם
אל נחלי מים.
אצל נחלי מים למען ימצאו לרוות הצמאון
בדרך ישר.
בדרך שוה מבלי עקמימות למען לא יכשלו בם
לאב.
לחשוש בתקנתם כאב החושש בתקנת בנו
בכורי הוא.
חביב עלי כבן בכור לאביו:

פסוק ט
והגידו. מה שתשמעו הגידו באיים הרחוקים
ואמרו.
כה תאמרו הנה ישראל המפוזר באומות המקום יקבץ אותו וישמרו כרועה השומר עדרו:

פסוק י
כי פדה. מן הגולה
ממנו.
מישראל המסור בידו:

פסוק יא
במרום ציון. בהר ציון שהוא רם ונשא
ונהרו.
ימשכו לבוא אל טוב ה' ר"ל לקבל טובה מרובה וחוזר ומפרש על דגן וגו'
כגן רוה.
יהיו שביעים בטובה כגן הירק השביעה בכל עת כי הדרך להשקותה ברגל
ולא יוסיפו עוד.
לא יוסיפו להיות בעצבון ודאגה כמאז:

פסוק יב
ובחורים וזקנים יחדיו. לרוב השמחה יהיו הזקנים נמשכים אחר הבחורים לעשות כמעשיהם לשמוח במחול
והפכתי.
האבל שהיה להם מאז אהפוך לששון ובזה יהיו מנוחמים על האבל שמאז
ושמחתים מיגונם.
ר"ל ערך השמחה יהיה יותר מערך היגון שהיה להם מאז:

פסוק יג
ורויתי. לפי שבעת החורבן היה נעדר מהכהנים מיתר אשי ה' לכן אמר הנה אז אשביע נפש הכהנים דשן כי יאכלו בשר הקדשים
את טובי.
את הטוב הבא להם מאתי:

פסוק יד
קול ברמה נשמע. הנה בשמי מרום נשמע קול והוא יללת בכי מר
רחל מבכה.
הקול ההוא של רחל אמנו אשר מבכה על בניה שגלו לבין האומות
מאנה.
ממאנת לקבל תנחומין על בניה
כי איננו.
אין מי נשאר בארצם כי כולם גלו:

פסוק טו
ועיניך. מנעי עיניך מדמעה
כי יש שכר לפעולתך.
ארז"ל בשעה שהעמיד מנשה דמות בהיכל נכנסה רחל לפני המקום ואמרה הלוא רחמיך מרובים מרחמי בשר ודם ואני הלא הכנסתי צרתי בתוך ביתי כי בעצמי מסרתי הסימנים ביד לאה אחותי ואף אתה אם בניך הכניסו צרתך בביתך מחול להם ואמר לה המקום הנה עתה תקבל שכר על פעולתך שמסרת הסימנים ובגמול זה ישובו בניך מארץ אויב, או ר"ל לפעולת בניך שעם קושי גלות בבל לא כחשו בה' ועשו מצותיו ובגמול זה ישובו מארץ אויב:

פסוק טז
ויש תקוה. יש לך מקום לצפות לאחרית טוב לבניך כי בגמול זה ישובו בניך לגבולם וכפל הדבר במלות שונות:

פסוק יז
שמוע שמעתי. הוא מאמר המקום שמעתי אשר מלכות עשרת השבטים הנקראים ע"ש אפרים הנה הוא מתנודד בראש כדרך המצטער ומקונן ואומר הנה יסרתני ביסורין לגלות אזני למוסר והנה קבלתי המוסר כעגל הזה אשר לא הורגל למשוך בעול וכאשר ירגילהו יחזור וימשך כן אני כמוהו
השיבני.
אתה תעורר לבי לשוב אליך וכן אעשה ואשוב אליך
כי אתה ה' אלהי.
אם כן מהראוי לשוב אליך:

פסוק יח
כי אחרי שובי. אחרי ששבתי מדרכי הרעים אני תוהא ומתחרט על העונות שעשיתי
ואחרי הודעי.
אחרי שהתבוננתי בעצמי שלא עשיתי הטוב ספקתי ביד על הירך כדרך אדם המתחרט
כי נשאתי חרפת נעורי.
ר"ל כאשר חטאתי עתה היו נזכרים עלי חרפת העונות שעשיתי מאז כי כן הדרך כשיתמיד האדם ללכת בדרך רשע כשאדם רואהו עובר עבירה יאמר עליו הנה זה רשע מנערותו:

פסוק יט
הבן יקיר. זהו מאמר המקום שאמר וכי אפרים הוא לי לבן יקיר וכי הוא לי לילד נחמד שאביו משעשע עמו אשר מתי שאני מדבר בו לא אפסוק מיד כי אם אזכרנו עוד זמן רב כדרך האב המדבר בבנו החביב לו שלא יפסוק מלזכרו עד זמן רב כי יתענג בזכרון שמו
על כן.
הואיל ואני זוכר בו זמן מרובה לכן המו מעי לו וארחם עליו:

פסוק כ
הציבי. אתה ישראל בעת תלכי בגולה הציבי לך ציונים על הדרך למען תכיר את הדרך לשוב דרך בה והוא ענין מליצה והפלגה
שימי.
נטעי לך הרבה אילני תומר להכיר הדרך וכפל הדבר במלות שונות
שתי לבך וגו'.
תן לבך על המסילה שהלכת דרך בה לזכור אותה
שובי.
ובדרך הזה תשובי בתולת ישראל, ר"ל החביבה עלי כבתולה על הנושאה
שובי וגו'.
כפל הדבר במ"ש:

פסוק כא
עד מתי תתחמקין. את הבת השובבה עד מתי תהיה עוד מסובבת מארצך להיות בעוונך
כי ברא.
כי אז יברא ה' דבר חדש שעם היות שעתה נמשלת לנקבה שימשול בה בעלה לפי שבעלוך אדונים קשים הנה אז תסובב להיות גבר למשול עוד על הכשדים כגבר על אשה:

פסוק כב
עוד יאמרו וגו'. עוד יבוא זמן אשר הכל יאמרו
בשובי.
בעת אשיב בני השבי למקומם יאמרו יברכך ה' אתה נוה הצדק והוא ירושלים
הר הקדש.
זהו בית המקדש:

פסוק כג
וישבו בה. בירושלים הנקראת נוה הצדק
וכל עריו.
ובכל ערי יהודה בכולם יחדיו ישבו
אכרים.
שם יהיו עובדי האדמה בחרישה ורועי העדר יסעו שם ממקום למקום עם עדריהם לבקש מרעה ולא יפחדו מן האויב:

פסוק כד
כי הרויתי. כי אז אשביע נפש העיפה וצמאה למים וכל נפש עצבה אמלא טובה:

פסוק כה
על זאת. בעבור הנבואה הטובה הזאת הקיצותי מן השינה כי בחלום ראה הנבואה ההיא ומרוב התעוררות השמחה הקיץ מן השינה
הקיצותי ואראה.
ר"ל הנה הקיצותי מן השינה וההקצה היתה בעבור כי ראיתי הנבואה ההיא בחלום ודוגמתן הן אתה קצפת ונחטא (ישעיה סד) ורצה לומר והקצף היה על כי חטאנו
ושנתי ערבה לי.
משכב השינה היתה מתוקה עלי כי נבואה טובה ראיתי בחלום:

פסוק כו
וזרעתי. כמו הזורע תבואה הנה תצמח יותר ממה שזרע כן יתרבו בכל עת
זרע וגו'.
גם בני אדם יתרבו גם הבהמות ולא תהיה בם משכלה ועקרה:

פסוק כז
כאשר שקדתי. כמו שהייתי ממהר ומשתדל להרע להם כן אמהר ואשתדל להיטיב להם:

פסוק כח
לא יאמרו עוד. לא יתרעמו עוד לומר הנה האבות אכלו בוסר וגו' והלא הנכון מי שאכל הבוסר יקהו שיניו ר"ל האבות חטאו והנה הבנים מקבלים העונש הלא הנכון שהחוטא יקבל בעצמו העונש וכן נאמר שאמרו כמתרעמים אבות יאכלו בוסר וגו' (יחזקאל יח):

פסוק כט
כי אם. כי אז לא כן תהיה כי כ"א ימות בעוונו ולא יענשו בניו אחריו וכמו האוכל הבוסר אשר תקהינה שיניו לבדם ולא שיני בניו כן יהיה בדבר העונש (וזהו לפי שלעתיד לא יתגבר עליהם היצה"ר כ"כ לעשות עבירות חמורות ושיאחזו הבנים גם המה בהם עד שיענשו גם בעוון אביהם):

פסוק ל
ברית חדשה. ר"ל ענין הברית יהיה חדש מה שלא היה מאז:

פסוק לא
לא כברית. לא יהיה כמו הברית אשר כרתי עם אבותם וגו'
אשר המה.
הברית ההוא הפרו הם
ואנכי.
אבל אנכי לא הפרתי כי הייתי להם לאדון להושיעם מכף האויב:

פסוק לב
אחרי הימים ההם. אחר שישובו מן הגולה
נתתי.
עבר במקום עתיד ר"ל אתן תורתי בקרבם כלומר אטה לבם לקיים את התורה
ועל לבם אכתבנה.
ר"ל לא תשכח מלבם כאלו היתה חקוקה שמה
והייתי וגו' והמה וגו'.
ר"ל כמוני כמוהם לא תופר הברית ההיא כי אני אהיה להם לאלהים להושיעם ולהצילם והמה יהיו לי לעם להאמין בי ולשמור מצותי:

פסוק לג
ולא ילמדו. לא יצטרכו עוד ללמד איש את רעהו ולזרז לאמר דעו את ה' כי כולם מעצמם ידעו אותי מן הקטנים עד הגדולים
כי אסלח וגו'.
והכל יהיו אם כן טהורים ומנוקים מעון ולכן כולם ישיגו ההשגה ההיא שה' הוא האלהים:

פסוק לד
נותן שמש. הנותן את השמש להאיר בכל יום ונותן חוקות ירח וכוכבים להאיר בכל לילה
רוגע הים.
הבוקע הים לפני בני ישראל בצאתם ממצרים
ויהמו גליו.
רצה לומר עם כי גליו היו הומים בקול גדול והיו שוטפים והולכים עכ"ז בקעו ולא הלכו הגלים כדרכם:

פסוק לה
אם ימושו החוקים. אם חוקות השמש והירח יסורו מלפני לבל יאיר כי אם בזמנו הקבוע לו אז גם זרע ישראל ישבתו וגו' ור"ל כמו שהחוקים האלה לא ימושו כן זרע ישראל לא ישבתו
מהיות גוי לפני.
לבלי היות לפני גוי ר"ל עם מיוחד
כל הימים.
ר"ל כל הימים ישבתו וגו' כמו החוקים האלה כלומר כמו שהם לא ימושו כן וגו':

פסוק לו
אם ימדו. אם יהיה נמדד גובה השמים אשר הוא ממעל ואם יהיה נחקר במדידה עומק יסוד הארץ אשר היא מלמטה אז גם אני אמאס בכל זרע ישראל בעבור כל הפשעים אשר עשו ור"ל כמו שא"א למדוד גובה השמים ולחקור במדידה עומק יסוד הארץ כן לא אמאס בישראל בעבור פשעם:

פסוק לז
ונבנתה העיר. ר"ל ירושלים תתרחב ממה שהיתה ותהיה בנויה להיות קודש לה' ממגדל חננאל עד שער הפנה וזהו הרוחב מצפון לדרום:

פסוק לח
ויצא עוד. רצה לומר נגד כל הרוחב ההוא יצא עוד קו המדה למדוד ארכו עד גבעת גרב ויסבב גועתה והם שמות מקומות:

פסוק לט
וכל העמק הפגרים. גם יסבב העמק שנפלו שם פגרי מחנה סנחריב
והדשן.
מקום שפך הדשן שהיה מחוץ לעיר
וכל השדמות.
מקום השדות
עד נחל קדרון.
העומד מהעבר מזה
עד וגו'.
עד זוית שער אשר הסוסים באים בו העומד מהעבר מזה ברוחב ההוספה כלפי המזרח
קדש לה'.
כל הרוחב והאורך הזה יהיה קדש לה' קדוש בקדושת העיר
לא ינתש.
מאז והלאה לא יעקר ולא יהרס עד עולם כי לא יכבשה עוד האויב:

הפרק הבא    הפרק הקודם